קמבודיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פתיח: +{{מפת איתור}}
מאין תקציר עריכה
שורה 36:
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריה של קמבודיה}}
 
קמבודיה היא מולדתו של העם ה[[קמרים|קמרי]]. מ[[המאה ה-1]] עד תחילת [[המאה ה-7]] הייתה קמבודיה חלק מממלכת [[פונאן]], ממלכה גדולה בדרום מזרח אסיה שמוקדה בדלתא של ה[[מקונג]]. בממלכה הייתה השפעה הודית חזקה (לפי גרסאות מסוימות היא אף נוסדה בידי הודים) ושפתה הייתה [[סנסקריט]]. פונאן הייתה היחידה הכלכלית הגדולה הראשונה ב[[דרום-מזרח אסיה]]. כלכלתה התבססה על נהר המקונג והתקיים בה [[סחר עבדים]]. בקרבתה התקיימה גם ממלכת [[צ'נלה]]. בין [[המאה ה-9]] ו[[המאה ה-13]] היוותה הבירה [[אנגקור]] אבן שואבת ליצירות תרבות ואומנות רבות. בין [[המאה ה-15]] ו[[המאה ה-19]] חוותה קמבודיה תקופה של שקיעה ממושכת ואובדן טריטוריה הדרגתי, בה הפכה למדינת חסות של [[תאילנד]] ו[[וייטנאם]]. קמבודיה נהנתה מתקופה קצרה של פריחה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], כאשר מלכיה, אשר בנו את בירותיהם באזור דרום מזרח הממלכה, שבו זורם נהר ה[[מקונג]], קידמו את המסחר באזורים אחרים של אסיה. בשנת [[1533]] הגיעו לראשונה [[מיסיון|מיסיונרים]] [[פורטוגל|פורטוגזים]] לארץ, והקימו בה מיסיון, ומאז זכתה קמבודיה לנוכחות פורטוגזית ו[[ספרד|ספרדית]]ית קבועה על אדמתה.
 
החל משנות ה-50 של [[המאה ה-19]] החלה נוכחות גוברת של [[צרפת]] בקמבודיה, אשר הפכה בהדרגה למושבה צרפתית. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] נכבשה על ידי [[האימפריה היפנית]]. לאחר שזו הובסה שבה קמבודיה והייתה למושבה צרפתית, עד שקיבלה את עצמאותה בשנת [[1954]]. במקביל, הדפו הקמבודים והצרפתים את ניסיונות כוחות ה[[וייט מין]] ה[[וייטנאם|וייטנאמים]] לחדור לממלכה. בשנות השישים החלו חלקים ממזרח הממלכה לשמש כבסיסים לצבא צפון וייטנאם ול[[וייטקונג]], אשר שמשו לפעולה כנגד צבא דרום וייטנאם והכוחות ה[[ארצות הברית|אמריקנים]]. בתגובה הפציצו כוחות ארצות הברית מטרות בממלכה, ואלו הובילו להתערערות מצבה הכלכלי והחברתי.
 
בשנת [[1976]] התחוללה בקמבודיה מלחמת אחים עקובה מדם שבסופה התרחשה אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות האנושות, כאשר משטרם של [[פול פוט]] ואנשי ה[[קמר רוז']] ה[[קומוניזם|קומוניסטים]] גרם למותם של כחמישית מן האוכלוסייה ברעב וברצח סלקטיבי- בין 1.2 מיליון ל-2 מיליון אזרחים. עדויות מחרידות מתקופת שלטון הקמר רוז' נותרו ב[[טואול סלנג]], שהיה הכלא המרכזי למתנגדי המשטר וכיום משמש כמוזיאון. בסוף שנת [[1978]] פלשה וייטנאם לקמבודיה, ו[[הנג סמרין]] היה לשליט המדינה. רק בספטמבר [[1989]] עזב החייל הווייטנאמי האחרון את קמבודיה.