הבדלים בין גרסאות בדף "יהודה יערי"

הוסרו 3 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
rlm
מ
מ (rlm)
ברבים מסיפוריו מתוארים עולמם השבור של הגיבורים, התקווה שמעורר בהם החזון לשינוי, והייאוש כתוצאה משברו של החלום. גם הקיבוץ, למרות הניסיונות ליצור חברה חדשה, אינו מצליח לרפא את נפש הפרט הדוויה. הניגוד בין המשבר העמוק לבין החזון האידאלי כה רב עד כי רבים מגיבוריו אינם יכולים לשאת אותו:
{{ציטוט|תוכן=צעירים לימים היו כולם, - - - מבני דור המלחמה. בלבם אימה גדולה, אימת המלחמה, ובנפשם שאיפה לגאולה, גאולת העם וגאולת האנוש. וסוד אגלה לך: שאיפה זו הייתה גדולה מכפי שיכלו להכיל ולתפוס. משאת-נפש גדולה בנפש שאינה גדולה כל-כך, עלולה להעביר את האדם על דעתו.|מקור="מה שלא סיפר לה עד כה", בקובץ "דרכים ואהלים", עמ' 163}}
בשל כך רואים בו כמה מהמבקרים כסופר [[ספרות ריאליסטית|ריאליסטי]], דוברה של תקופה, בדומה ל[[יוסף חיים ברנר|ברנר]] שתיאר את מציאות אנשי [[העלייה השנייה]]‏‏{{הערה|1=‏מאמריהם של ישורון קשת ואריה‏ואריה ליפשיץ}}.
 
אולם חוקרי ספרות אחרים מצביעים על הערך האוניברסלי של סיפוריו, הרבה מעבר לרוחם של זמן ומקום מסוימים{{הערה|1=‏מאמריהם של שמעון הלקין ונורית גוברין}}. הסיפורים עוסקים בשאלות של זהות, משמעות החיים, הניכור בין בני האדם ויחסי היחיד והחברה, ובכך יש לראות בהם חלק מהספרות ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]]. השיגעון וה[[דיכאון]] שרבים מהגיבורים לוקים בהם אינם ייחודיים לחלוצי העליות הראשונות לארץ, אלא הם חלק מייסורי הקיום האנושי שאין להימלט מהם, והחזון בדבר חברה שבה יחדלו הייסורים מסתבר כאשליה{{הערה|1=‏נורית גוברין, "אין המולדת מוציאה את האדם מיגונו"}}.