|
|תמונה=
|כיתוב=
|תאריך לידה=בין [[ה'ק']] ל[[ה'ק"נ]]
|מקום לידה=
|תאריך פטירה=ביןבערך [[ה'קקפ"נ ל[[ה'ר']]
|מקום פטירה=
|תאריך לידה לועזי=החצי השני של [[המאה ה-14]]
|תאריך פטירה לועזי=החצי הראשון של [[המאה ה-151425]]?
|מקום פעילות=[[וינה]],האימפריה טירנאוהרומית (טירנא) שב[[בוהמיה]], אזור [[נירנברגהקדושה]]
|השתייכות=רבני [[אשכנז]]
|נושאים בהם עסק=[[תלמוד]], [[הלכה]], [[מנהג]]ים
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=רבי אברהם קלויזנר (מהרא"ק), רבי [[שלום מנוישטט]]/שלום מ[[וינה|וויען]] (מהר"ש), רבי [[אהרן בלומלין]]
|תלמידיו=
|בני דורו=ה[[מהרי"ל]]
|חיבוריו="ספר המנהגים"
}}
רבי '''יצחק אייזיק מטירנא''' (? – סביבות [[ה'קפ"ה]], [[1425]]) מגדולי אשכנז ב[[ימי הביניים]], מחבר "ספר המנהגים" שהשפיע עמוקות על [[נוסח אשכנז]] המזרחי ועל ארחות [[יהדות מזרח אירופה]] לעתיד.
רבי '''יצחק אייזיק מטירנא''' (חי בין השנים [[ה'ק']]-[[ה'ר']], בין החצי השני של [[המאה ה-14]] לחצי הראשון של [[המאה ה-15]]) נחשב בקרב רבים לאחד מגדולי [[יהדות הונגריה]] ב[[ימי הביניים]]. עם זאת, כנראה היה ממנהיגי [[יהדות אוסטריה]] מפני שכתב בהקדמה לספרו המפורסם כי גדל בין גדולי חכמי אוסטריה וכי הסיבה הבסיסית שהביאה אותו לחבר את ספרו היא המצב הרוחני הירוד באוסטריה באותה תקופה והחשש מפני שכחת המנהגים (ראו להלן בפרק "תולדות חייו").
==חייו וספרו==
"ספר המנהגים" שחיבר הוא אחד משני ספרי המנהגים החשובים ביותר של מנהגי ה[[אשכנזים]] לצד 'מנהגי [[מהרי"ל]]', והייתה לו השפעה מכרעת בעיקר על קהילות [[מזרח אירופה]] ועל [[נוסח אשכנז]] המזרחי, לעומת ספרו של המהרי"ל שהשפיע בעיקר על קהילות [[מערב אירופה]] ועל נוסח אשכנז המערבי. באותה תקופה חי גם רבי [[ישראל איסרלין]] בעל [[תרומת הדשן (ספר)|תרומת הדשן]].
מעט מאוד ידוע על קורות חייו, למעט שם אביו בנימין. זיהויה של עיר הולדתו טירנא אינו ודאי, ולפי השערות שונות מדובר ב[[טרנבה]] שב[[סלובקיה]] דהיום, בטירנאו שב[[מורביה]] או גדל בו[[וינה]], שם למד עם ה[[מהרי"ל]] אצל [[שלום מנוישטט]] ואחר כך תחת רבי [[אברהם קלויזנר]] ורבי [[אהרן בלומלין]]. הוא עצמו השתמש רק בכינוי אייזיק ולא בשמו העברי, כמקובל בתקופה.
מקומות רבנותו לא ברורים כל צרכם, אך כנראה כיהן בווינה, [[פרשבורג]] ובטירנא. לאחר פרעות 1421 באוסטריה יש תיעוד להימצאותו ב[[נירנברג]] באותה שנה, אך מעבר לכך לא נודע דבר אודותיו.
לאחר הפרעות, חיבר רבי יצחק את "ספר המנהגים" שבזכותו הוא מוכר. בחיבור סיכם בעיקר את מנהגי יהודי אוסטריה, ואזורים אחרים במרכז אירופה כהונגריה ובוהמיה, לפי מה שלמד מרבותיו. מטרתו הכללית של הספר היא לשמש מדריך לבא בשערי [[בית כנסת|בית הכנסת]] ולהתמצא במהלך ה[[תפילה]]. המחבר ציין כי היעדר בקיאים והרצון להבהיר מה יש לעשות בפועל הביאו לכתוב ספר בלשון השווה לכל נפש.{{הערה|נוסח 'מנהגי מהרא"ק' שלפנינו קצר יותר, ראו במבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 16 בהערה 23.}} הספר מתחיל במנהגי [[מוצ"ש]], ימי החול, [[שבת]] ו[[ראש חודש]], ולאחר מכן מביא את מנהגי כל השנה לפי סדר החודשים מ[[חודש]] [[ניסן]] כמקובל.
==תולדות חייו==
מעט מאוד ידוע על קורות חייו ומשפחתו, למעט שם אביו בנימין, ואין כל עדויות ומסמכים על תאריכי לידתו ופטירתו, על המקומות בהן נולד ונפטר ועל מקום קבורתו. אך סביר להניח ששנת לידתו קרובה לשנת לידתו של המהרי"ל [[ה'ק"כ|ק"כ]] ([[1360]]), חברו שלמד עמו ב[[וינה|ווינה]] אצל [[שלום מנוישטט|שלום מנוישטאט]] שנודע בכינויו גם כ"רבי שלום מוויען"{{הערה|ההגייה ה[[יידיש|יידית]] של וינה.}} או 'המהר"ש' שהיה רבו של המהרי"ל, ואצל רבי [[אברהם קלויזנר]] שחיבר גם הוא ספר מנהגים שנודע גם הוא בשם "ספר המנהגים" או "מנהגי מהרא"ק". הוא היה רבו של רבי יצחק אייזיק ונפטר בשנת [[קס"ח]] ([[1408]]).
"ספר המנהגים" הנו הנפוץ ביותר מסוגו ביהדות אשכנז ובייחוד במזרח אירופה{{הערה|שם, עמ' 9.}}, אף שעד ראשית ה[[דפוס]] היו חיבורי המהרא"ק והמהרי"ל נפוצים יותר.{{הערה|לספר המנהגים של המהרי"ל נמצאו 22 כתבי יד לעומת שניים של ספרו של רבי יצחק אייזיק.}} בשל כך כמעט ואינו מוזכר בכתבי בני דורו.{{הערה|שם, עמ' 15 ובהערה 21 בעמוד זה.}} כך גם אצל ה[[אחרונים]], אם כי [[הרמ"א]] מצטטו רבות ב"{{ה|מפה}}" ל[[שולחן ערוך]] ומסתמך על דבריו כמנהג אשכנז המקובל. כך גם ב"דרכי משה" פירושו ל[[ארבעה טורים]]. המהדורה המודפסת הראשונה של "ספר המנהגים" יצאה לאור ב[[ונציה]] ב-1566. מאז הספר הודפס מעל מאה פעמים, כולל תרגומים רבים ליידיש.{{הערה|שם, עמ' 11 ובהערה 5 בעמוד זה. וראה במאמרו של י' יוסף כהן ב"המעין", תמוז תשכ"ח, עמ' 12-9 רשימת מהדורות עד ת"ק.}}
בתשובתו שנמצאת בכתב יד בעניין הסדרת דרכי [[תשובה]] לזוג שהמיר דתו ורוצה לחזור לחיים יהודיים, כתב בסופה: "נאום עקוד בן איש ימיני". מעתיק התשובה היה אחיין של רבי [[זלמן הכהן מנירנברג]]{{הערה|רבי זלמן הכהן היה חברו הקרוב של המהרי"ל ומרוב אהבתם זה לזה כתבו אחד לשני במכתבים שונים "תלמידך". רבים מחכמי הדור שאחריו היו תלמידיו ונסמכו להוראה על ידו כמו רבי [[ישראל ברונא|ישראל מברונא]] ורבי ישראל איסרלין, מחבר "תרומת הדשן". היה כסמכות העליונה בדורו ב[[הלכה|הלכות]] [[גיטין]] וחיבר את [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?108042 "ספר היריעה"] (על הספר בעמ' ב'-ג') שעוסק בהן ושימש יסוד לעוסקים בהלכות אלו בדורות הבאים ובהם כותבי סדרי הגט החשובים ביותר מתקופה זו, רבי [[יהודה מינץ]] ורבי [[יעקב מרגליות (נירנברג)|יעקב מרגליות]], שה[[רמ"א]] וה[[מהרש"ל]] ערכו את סדרי הגט שלהם לפי הכרעותיהם. הוא כונה מהרז"ך כשבכינוי זה התפרסם גם רבי [[אלכסנדר זוסלין הכהן]] שפעל בפרנקפורט קצת לפני כן ורבי משולם זלמן הכהן שפעל בפרוידא עשרות שנים רבות לאחר מכן (נולד בסביבות [[ת"ק]], [[1740]]) וחיבר את "בגדי כהונה" שחלקו הראשון הוא 'שו"ת מהרז"ך'. כן כונה במקומות שונים 'רבי זלמן כ"ץ' כשהוא עצמו כתב "זלמן כהן" והמהרי"ל מכנו 'מהר"ז כ"ץ' כמו בתשובה הזו. חיבר גם תשובות ופסקים רבים המפוזרים בין כתבי יד. ראו עליו עוד [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?108042 כאן] (בעמ' ו'-ז').}}{{הערה|באותה תקופה הגו "נוּרנברג" והיהודים קראו לה "נורנברק" וגם בשמות יישובים אחרים כמו מינכן שהגו "מונכן" וכו'.}}, כתב בסוף 'ע"כ מצאתי והעתקתיו ושמעתי שהוא מה"ר יצחק טירנא וא"כ נקרא יצחק ב"ר בנימין'.{{הערה|"עקוד" מתאים ליצחק ומרמז ל[[עקדת יצחק]] ו"איש ימיני" מרמז לשם ל[[בנימין]] וב[[מגילת אסתר]] הביטוי הוא כינוי ל[[מרדכי היהודי]] שמוצאו מ[[שבט בנימין]].}}{{הערה|המבוא ל[[מהדורה מוערת|מהדורה המוערת]] של "ספר המנהגים" בהוצאת "מכון ירושלים - מפעל תורת חכמי אשכנז" (ראו ב"לקריאה נוספת"), עמ' 14.}}
בעקבות תפוצתו הרבה, מנהגים רבים שנוהגים האשכנזים הם לפיו. ביניהם אמירת [[תשליך]], קיום [[סעודת פורים|סעודת הפורים]] אחרי הצהריים לאחר תפילת מנחה והקפדה שרובה תהיה ביום, אי אמירת תחנון ב[[ל"ג בעומר]] ו[[ט"ו באב][[תקיעת שופר|תקיעה בשופר]] בכל חודש [[אלול]] למעט בערב ראש השנה, השענת הראש ב[[נפילת אפיים]] בשחרית על הזרוע שה[[תפילין]] של יד אינן מונחות עליה ולהפך בנפילת אפיים במנחה. כמו כן, בשחרית ערב ראש השנה אין אומרים תחנון ואין [[תקיעת שופר|תוקעים בשופר]] כדי להפסיק בין תקיעות הרשות של חודש אלול לתקיעות החובה של ראש השנה. ישנם מנהגים אחרים רבים המקובלים על פי ספרו.
הוא עצמו השתמש רק בכינוי אייזיק ולא בשמו העברי יצחק כי באותה תקופה היה מקובל להשתמש בכינויים כשמות ולא בשם העברי שניתן להם בברית ועימו [[עלייה לתורה|עלו לתורה]].{{הערה|כך כותב מחבר "לקט יושר" בהקדמת הספר: 'בעל תרומת הדשן נקרא לס"ת ישראל והעולם קורא לו רבי איסרלין. ואני שמי יוזלן ואני נקרא לס"ת יוסף ב"ר וכו'.'}} וכן בדפוסים הקדומים מופיע בשער רק הכינוי אייזיק, אך בדפוסי פולין המאוחרים כמו בו[[ורשה]] [[תרכ"ט]]{{הערה|ראו בקישורים החיצוניים.}} שלפיו הדפיסו דפוסי צילום בדפוס [[לוין-אפשטיין]], החלו לכתוב בשער "יצחק אייזיק", וכן בדפוסים מאוחרים יותר הוסיפו גם ב[[קולופון]] בסוף את השם יצחק כמו 'נשלמו המנהגים שיסד '''מהר"ר יצחק''' ז"ל '''המכונה אייזיק''' טירנא', לעומת 'סליק מנהגים שחיבר '''מה"ר אייזיק''' טירנא זלה"ה' שבדפוסים קדומים.{{הערה|שם.}} כך ב'שו"ת מהרי"ל' במהדורת "מכון ירושלים - מפעל תורת חכמי אשכנז" בתשובה ד' בסימן ע"ב (עמ' ק"א במהדורה זו){{הערה|בהוצאת הנווא [[ש"ע]] הכוללת רל"ג סימנים במקום ר"ה בהוצאות אחרות כשישנן תשובות שהן בסימן אחר מהשאלות, היא בסימן ע"ו. במהדורות אחרות תשובה זו אינה נמצאת אלא רק התשובה הראשונה מהארבעה.}} העוסק בנשים קדושות באושטרייך, מזכיר המהרי"ל את רבי יצחק אייזיק וכותב 'מהר"'''י''' טירנא'.{{הערה|1=לעומת [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1145&st=&pgnum=102 סימן צ"ח], שבהוצאת הנווא היא סימן ק"ד כשהשאלה בסימן ק"ג שבה גם מזכיר המהרי"ל את רבי יצחק אייזיק (בעמ' קפ"ו במהדורת "מכון ירושלים) ואף פעמיים, כתוב: 'הרר"'''א''' טירנא' ו'הר"'''א''' טירנא' (ראו להלן בהמשך הפרק התייחסות לתשובה).}}
הפרטים הוודאיים היחידים הם:{{ש}}
מוצאו מיישוב בשם "טירנא" כפי שרבי יצחק אייזיק בעצמו כותב "הנני הצעיר אייזק טירנא" בהקדמת "ספר המנהגים" ועל זהותה חלוקות הדעות, ונראים דבריו של הרב ויינגרטן שמדובר ביישוב בבוהמיה ולא טרנבה בסלובקיה (ראו להלן בפרק על זהות היישוב טירנא).{{ש}}
גדל בווינה ושם למד משלושת גדולי חכמי אוסטריה - המהרא"ק שהיה רבו המובהק, המהר"ש ורבי [[אהרן בלומלין]] (או רבי אהרן פלומיל שנקרא גם "רבי אהרן מקרימז" על שם מקום מוצאו) שנרצח בפרעות ב[[ט' בניסן]] [[קפ"א]] ([[21 במרץ]] [[1421]]), כפי שכותב בהקדמתו: 'מימי גדלתי בין החכמים המקובלים מהר"ש ומהרא"ק ומהר"א הקדוש ז"ל...'.{{ש}}
התגורר לפחות בסוף [[אדר]] [[קפ"א]] באזור [[נירנברג]] שב[[גרמניה]] (ראו להלן בהמשך הפרק).{{ש}}
חיבר את "ספר המנהגים" לאחר פרעות קפ"א. שנת חיבורו ומקום חיבורו לא נודעו (ראו להלן בפרק המוקדש לספר).
הרב [[שמואל הכהן וינגרטן]] מביא במחקרו "ר' יצחק אייזיק טירנא ותולדותיו"{{הערה|בעמ' 50.}} (ראו להלן ב"לקריאה נוספת") את דבריו של הרב ישראל איסרלין טויבר, ראב"ד וואג-נוישטטל (Vagujhely), שכותב שבפסקיו של תרומת הדשן (שגם שמו היה ישראל איסרלין) כתוב שר' יצחק אייזיק מטירנא נולד בווינה{{הערה|"מקור ישראל", [[מונקאטש]] [[תרס"ו]], עמ' 19.}} ועל כך מעיר הרב ויינגרטן שלא מצא דבר כזה בפסקיו של "תרומת הדשן". יש הטוענים שכיהן כרבה של קהילת וינה כמו רבו המהר"ש, וכן בעיר שעל שמה התפרסם, ואף יש הטוענים שהיה רב או ראש ישיבה (או שניהם) ב[[פרשבורג]] ויש הטוענים שכיהן ברבנות במקום שעל שמו נקרא וגם בווינה וכראש ישיבה בפרשבורג או לפחות רב בטירנא וראש ישיבה בפרשבורג, כשהחוקרים הטוענים כך אינם אחידים בסדר משרותיו.{{הערה|ראו בתחילת מחקרו של הרב ויינגרטן ובעמ' 52 שם.}}{{ש}}
אחד מהחוקרים שטוענים כי רבי יצחק אייזיק שימש במשרה רבנית בפרשבורג הוא יצחק יוסף כהן שבמאמר "ספריהם של חכמי הונגריה הראשונים"{{הערה|1=[[המעין (כתב עת)|המעין]], שנה ח', [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29697&st=&pgnum=2 חוברת 4], [[תמוז]] [[תשכ"ח]], עמ' 26-1. מתייחס לרבי יצחק אייזיק ולספרו בעמ' 12-4.}} כותב{{הערה|שם, עמ' 8-6.}} כי רבי יצחק אייזיק ברח מהפרעות בווינה לפרשבורג. הוא מוכיח לשיטתו את הדבר ממסמכים רשמיים מאותה תקופה בספרי האחוזה של פרשבורג שהרישום בהם לפי סדר הבתים ב"רחוב היהודים" וב"חצר היהודים". במסמך משנת [[1439]] ([[קצ"ט]]) כתוב שיהודי בשם יצחק מטירנא חי בסמוך לבית כנסת בשכנות לבתו אסתר וחתנו יוסף. י"י כהן מבין מזה שמדובר ברבי יצחק אייזיק כיוון שהוא מוזכר כמתגורר בסמיכות לבית הכנסת מה שמצביע על חשיבותו בחיי בית הכנסת והיותו נושא בתפקיד רבני. וכן בתעודות משנים קודמות מצא שתי רשימות המסודרות לפי מיקום הבתים בריכוזי היהודים בפרסבורג וכוללות בתי אב החייבים ב[[מס]] ה[[יין]] מהשנים [[1430]] ([[ק"ץ]]) ו-[[1434]] ([[קצ"ד]]). בדירה שב-1439 גר בה יצחק מטירנא אין רישום במסמכים אלו ובדירה הסמוכה שלגביה באותה שנה נרשם "די שול" (בית כנסת) ברשימת החייבים במס היין, ב-1434 נרשם "יודנשול" ("בית כנסת של היהודים") אך ב-1430 נכתב אייזיקין (אשת אייזיק) שאומר שאז זו הייתה דירה פרטית ולא בית כנסת. לפי רישומים אלו מסיק כהן כי ב-1430 הייתה בפרשבורג רעייתו של רבי יצחק אייזיק (ואולי גם בתה וחתנה) כדי לבדוק את המצב בקהילה והאפשרות למשרה רבנית, וכראש משפחה עסקה במסחר יין וחויבה במס היין. בין השנים ק"צ-קצ"ד הועברה דירת הרבנית לצורך בית כנסת (וכנראה גם בית מדרש) ורבי יצחק אייזיק קנה דירה סמוכה בבניין זה. ב-1434 השלטון כבר הכיר ברבנותו של רבי יצחק אייזיק כי באותה שנה לא שילם את מס היין שמנהיגים רוחניים היו פטורים מלשלמו. ברישום החייבים במס היין משנת [[1452]] ([[רי"ב]]) הופיעו שני רבנים אחרים, ר' חיידא ור' יהודה, ור' אייזיק{{הערה|כל זה לפי הבנת י"י כהן ש"יצחק מטירנא" הוא רבי יצחק אייזיק מטירנא.}} אינו רשום, ומכאן סובר יוסף י' כהן שאז רבי יצחק אייזיק כבר לא היה בין החיים.{{ש}}
הרב ויינגרטן{{הערה|עמ' 56-54 במאמרו.}} שולל את דבריו של כהן{{הערה|יש ליצחק יוסף כהן עוד שתי טעויות בהתייחסות לתשובה של המהרי"ל לרבי זלמן הכהן מנירנברג שבה מזכיר את רבי יצחק אייזיק: הוא כותב "מוינה" במקום "מנירנברג" ושהתשובה משנת קפ"א כשתאריך י"ט אדר של שנה זו ושל השנה שאחריה מוזכר בתשובה בלשון עבר, ככלומר התקופה היא לא מלפני קפ"ב. וכן עצם התשובה הזו שנשלחה לנירנברג שבה המהרי"ל מבקש מרבי זלמן הכהן למסור דבריו לרבי יצחק אייזיק מראה שרבי יצחק אייזיק כבר לא היה בווינה, כלומר לאחר הפרעות שהיו בניסן קפ"א, ותאריך התשובה הוא חודש אדר, כך שהתשובה לא יכולה להיות בכל מקרה מקפ"א.}} מכמה סיבות:
#לפי דבריו של כהן, בק"צ עדיין לא היה בפרשבורג, אז היכן התעכב לפחות במשך 9 שנים מקפ"א אם לאחר הפרעות אמור היה לברוח לפרשבורג.
#הכל קראו לרבי יצחק אייזיק בכינוי אייזיק ולא בשם העברי וכך גם כתב רבי יצחק אייזיק עצמו בהקדמת ספרו, אז מדוע שבספרי האחוזה יקפיד על השם העברי, האם ספרי האחוזה הם כמו עלייה לתורה שיש להקפיד בה על השם העברי?!
#הרב ויינגרטן כותב שכל מי שעסק בייצור יין ומכירתו היה חייב במס{{הערה|"תולדות היהודים" מאת ד"ר ש' כהן, עמ' 167-166.}} ולא היה חוק שפטר ממס זה את הרבנים שעסקו בכך, ממילא אין להוכיח דבר מרשימות החייבים במס היין, ומעבר היהודים מה[[גטו]] הקודם בפרשבורג לגטו החדש שהתרחש ב[[קצ"ד]] יכול היה לגרום לפגיעה משמעותית בייצור היין בידי היהודים וממילא ייתכן שבאמת לא שילמו את מס היין וזאת כי לא היה יין לשלם עליו.
#רבי יצחק אייזיק היה חברו של המהרי"ל ולמדו יחד אצל המהר"ש ואצל המהרא"ק בווינה, ולכן הגיוני מאוד שהיו בגיל דומה. המהרי"ל נפטר ב[[קפ"ז]] בגיל 67, ולכן רבי יצחק אייזיק היה ב[[קצ"ד]], בסביבות גיל 70 שנחשב אז לגיל מופלג מאוד ולא סביר שהכתירו רב בגיל כזה.
#אם היה רבי יצחק אייזיק בפרשבורג, תמוה מאוד מדוע רבי יוסף יוזלן, מחבר "לקט יושר", לא מזכיר אותו כי מזכיר יהודים שחיו בפרשבורג בתקופה זו.{{ש}}
על דחיותיו של הרב ויינגרטן יש להוסיף שי"י כהן עצמו מביא בדבריו את תשובת המהרי"ל לרבי זלמן כהן מנירנברג (המובאת בפסקה הבאה) שבה אומר המהרי"ל לרבי זלמן הכהן שימסור דבריו לרבי יצחק אייזיק. משמע מכאן שרבי יצחק אייזיק כבר לא היה בווינה אלא בסביבת נירנברג, כלומר ברח מהפרעות לאזור זה ולא לפרשבורג.{{הערה|הרב ויינגרטן מביא סיבה נוספת והיא שאייזיק הוא לא כינוי רק לשם העברי יצחק אלא גם לאהרן ולשאלתיאל, וגם לשם יצחק כינויים לועזיים אחרים כמובא ב"טיב גיטין" של הרב א' זלמן מרגליות, בערכים אהרן, אייזק, יצחק ושאלתיאל, אך כאמור הוכח ששמו העברי היה אכן יצחק.}}
ההיסטוריון [[אייזיק הירש וייס]]{{הערה|ב"דור דור ודורשיו" ח', עמ' 253.}} מוכיח שרבי יצחק אייזיק ברח בפרעות קפ"א מוינה לאזור נירנברג בגרמניה מתשובה של המהרי"ל ל'מהר"ר זלמן הכהן' מנירנברג (סימן צ"ח ב[[שו"ת]] מהרי"ל המוזכרת לעיל) בעניין כשרותו של גט שהובא לממגנצא ובו הושמט הכינוי "בערא" משבו של אבי המגרש. לאחר כשנה הובא גט אחר שניתן בי"ט באדר אך הרשאה לשליח הוא מהשנה הקודמת והמהרי"ל פסק ששטר ההרשאה מזויף. בתוכן התשובה כותב המהרי"ל 'כאשר כתב לי עתה על ידו הרר"א טירנא בעצמו שלא ידע כלל בכינוי שם אביו'. בסופה ביקש המהרי"ל מהרב זלמן הכהן 'ונא תודיע להר"א טירנא דברי דלעיל...'. מכאן שר' יצחק אייזיק מטירנא התגורר באותה שנה בנירנברג או בסביבתה. על סמך זה משער שרבי יצחק אייזיק נמלט מאימת הפרעות בקפ"א מוינה לגרמניה כפי שעשו רבים אחרים וכך מסיק הרב ויינגרטן (ראו במאמרו של הרב ויינגרטן בעמ' 53 ו-56). החודש שבו נשלחה התשובה הוא [[אדר]] ושנת התשובה שלא מופיעה בה היא בכל מקרה לא לפני סוף אדר קפ"א ואולי סוף אדר קפ"ב. בתשובה כתוב: {{ציטוטון|כי אשתקד הביא השליח גט זה לאשה הזאת ולא היה כתו' כנוי האב בער"א. ולא כל שום וחניכה ולא רציתי ליתנו וחזר שמה והביא עתה גט אחר והראני הרשאתו. ולא היה כתוב בו ואחת כזמן ההרשא' אלא ושמוני' לבד. ואמרתי לו פסולה היא זו כי מזויפת הוא מתוכו בכמה גווני כי בזמן הגט כתוב ושמוני' ואחת}}. מזה ניתן להבין שבשנה הקודמת שהייתה ק"פ הובא הגט לראשונה והמהרי"ל פסלו כיוון שחסר כינוי האב של המגרש ובעיות נוספות ועכשיו לאחר שנה, כלומר בקפ"א, בא אדם אחר עם גט אחר לאותה אישה מאותו מגרש והרשאה למוסרו וטען המהרי"ל כי ההרשאה מזויפת כי בהתייחסות לזמן ההרשאה מופיע שנת ק"פ, אך בהתייחסות לגט מופיע קפ"א. אך בהמשך נכתב: {{ציטוטון|מזויפת מתוכה מכח זמן החודש וימי השבוע שלא היתה כן בשנת ק"ף שלא היה י"ט אדר יום ו'... הלא בסוף כתוב דזמן הגט דקפ"א גם כן י"ט אדר יום ו' וקפ"א וקפ"ב היו שוין ולא ק"ף וקפ"א}}. מהמילים 'וקפ"א וקפ"ב '''היו''' שוין' משמע ש[[י"ט באדר]] [[קפ"ב]] כבר עבר. כך שרבי יצחק אייזיק חי בסביבת נירנברג לפחות בסוף אדר קפ"א ואולי אף בקפ"ב. אחרי כן אין כל ממצא על חייו.
דבר שיש בו כדי להצביע על כך שמוצאו מאוסטריה ולא מהונגריה היא כי בהקדמת ספרו כותב: 'יען כי התמעטו הלומדים ותלמידי החכמים בעוונות{{הערה|יש דפוסים שבהם נכתב: "בעונותינו".}} הרבים ומאחר שאבדו ואפסו אנשי אמנה ותורה ומעשים טובים שב'''אושטרייך''' עד שראיתי ישוב או אפילו קהילות שלא נמצא בהן ב' או ג' אנשים היודעים אמתת מנהג עירו על בוריו וק"ו של עיר אחרת. והנני הצעיר אייזק טירנא מימי גדלתי בין החכמים המקובלים מהר"ש ומהרא"ק ומהר"א הקדוש ז"ל והם היו עיקר תושבי '''אושטרייך'''...'. כאן רואים שהוא מתאר את המצב הרוחני הקשה באוסטריה שהביא אותו לכתוב את המנהגים שם כדי לשמרם, ושגדל בין גדולי חכמי אוסטריה.
אמנם לקראת סוף ההקדמה כותב "וכתבתי מנהגי מדינות{{הערה|בדפוסים מסוימים כתוב "מדינתינו".}} הגר ואושטרייך ו[[שטיריה|שטיירמרק]] ו[[מוראביה|מעהרין]]{{הערה|היא מוראביה, משני החלקים העיקריים של צ'כיה, כש[[בוהמיה]] (בעהמן) היא החשובה והגדולה יותר.}}...". אך מה שמזכיר את הונגריה הוא מכיוון שהייתה משני האזורים העיקריים שאליהם ברחו היהודים לאחר פרעות קפ"א לצד שטיירמרק שגם את מנהגיו כתב בספרו. ואף שהונגריה מוזכרת ראשונה אין בכך כדי להצביע שמוצאו מהונגריה כי כאמור כותב במפורש לפני כן שכתב את ספרו עקב המצב הרוחני הקשה מאוד באוסטריה וחשש משכחת המנהגים שם ושגדל בין חכמי אוסטריה.{{הערה|במבוא של מהדורת "מכון ירושלים" בעמ' 13 כתב המהדיר שהרב ויינגרטן לא העמיד תאוריה חלופית מתקבלת על הדעת כנגד הדעה שבא להפריך שמוצאו מהונגריה, ולכן אין לפקפק בדעה המקובלת שטירנא היא טרנבה ומוצאו מהונגריה, אך ראינו שהרב ויינגרטן כן העמיד תאוריה חלופית מתקבל על הדעת והוכיח שהיהודים בתקופת רבי יצחק אייזיק הגו את שמו של טירנא ההונגרית-סלובקית בד' ולא בט', וישנו מקום עם שם כזה בבוהמיה שבכל הגיותיה תמיד הגו אותה בט'. וכן הרי רבי יצחק אייזיק עצמו כותב שגדל בין חכמי אוסטריה. כך שהתאוריה של הרב ויינגרטן היא דווקא המתקבלת ביותר על הדעת.}}
לפי חוקר בשם יצחק גאסטפרויגד רבי יצחק אייזיק חיבר גם שו"ת, אך אינו ידוע ממקור אחר.{{הערה|Isaac Gastfreund, Die Winer Rabbinen, p. 29, בהערה 17. ראו במאמרו של יצחק יוסף כהן, הערה 17 בעמ' 5, ובעמ' 8 ובהערה 32 שם.}}
אליו מיוחסים הנושאים את שם המשפחה טירנוער או טירנויער או טירנואר, שבה גדולי תורה לא מעטים וביניהם הרב [[זאב וולף הלוי טירנואר]]. הראשון הידוע בשם טירנואר הוא ר' אברהם אבא הלוי סג"ל טירנואר, מחסידיו של ר' [[יצחק אייזיק טויב]] שהיה מייסד [[חסידות קאליב]], שר' זאב וולף היה בן נינו.
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1350|מספר שנים=100}}
==זהות היישוב שממנו מוצאו של רבי יצחק אייזיק מטירנא==
לפי המקובל העיר שעל שמה התפרסם היא היום [[טרנבה]] ב[[סלובקיה]] (בהונגרית: Nadgyzsombat מתועתק: "נוֹג'ז'וֹמבאט") שבעבר הייתה חלק מ[[הונגריה]], אך החוקר א' מרמורשטיין (מובא במחקרו של הרב ויינגרטן) טוען כי מדובר בטירנאו שבחבל [[מורביה]] שהיום הוא ב[[צ'כיה]] וקשור תרבותית ב[[אוסטריה]], כיוון שב"ספר המנהגים" המנהגים העיקריים הם מנהגי אוסטריה ובין השאר מובאים מנהגי הערים [[ברנו|ברונא]] (או ברין) וזנוימו (זניים), ולא הביא את מנהגי הונגריה{{הערה|כאמור רבי יצחק אייזיק כן מתייחס גם למנהגי הונגריה כפי שכותב בהקדמתו.}} והוא טוען שמצא יישוב בשם כזה בסביבות ברין וזניים שבמורביה (מעהרין בפי היהודים ומנהגיה מובאים ב"ספר המנהגים"). הרב ויינגרטן מביא את טענתו של מרמורשטיין ותומך בעיקרון שמדובר באוסטריה ולא בסלובקיה, אך כותב שמדובר בטירנאו שבחבל [[בוהמיה]] (ביהם ב"ספר המנהגים") שגם הוא היום בצ'כיה וקשור תרבותית באוסטריה, ולא מצא את היישוב שמדבר עליו מרמורשטיין. הוא מביא עדות על מצבה בטירנא בסלובקיה משנת [[ה'קל"ו]] ([[1376]]) מחייו של ר' יצחק איזיק מטירנא שכתוב עליה "דירנויא", מכאן שאת העיר שבסלובקיה היום הגו היהודים בדל"ת ולא בטי"ת{{הערה|1=בספר Magyarorsagi zsido feliratok, א' שייבר, [[בודפשט]] [[1960]]. הרב ויינגרטן מוסיף בהערה שבספר בסלובקית על טירנאו שבסלובקיה (=טרנבה) כתוב שמקור שם העיר היא במילה "טרני" שבסלובקית פירושה "קוצים". וככל הנראה היהודים קראו לה "דירנא" או דירנויא וכדומה כי גם "דירנער" ב[[יידיש]] פירושו קוצים.}} לעומת זאת העיר שבאוסטריה נהגית בטי"ת בכל גרסאות הכתיב שלה כמו טארנא, טורנוי, טורנויא, טורני, ואולי עוד, וכן בנוסח מצבות מהעיר שבאוסטריה כפי שמופיעים בספר 'משפחות ק"ק פראג', וכן ר' יצחק אייזיק עצמו כתב בטי"ת.{{הערה|1=אמנם הכתיב המקובל של היישוב שבבוהמיה הוא ב"'''וּ'''" לאחר הטי"ת ולא בתנועת i, אך כאמור שמות ערים שונות הגו בימי הביינים בוי"ו שבדורות מאוחרים יותר הגו ביו"ד כמו מונכן לעונת מינכן כשלגבי נירנברג ההגייה המקובלת הייתה אז הייתה נורנברג אך הייתה קיימת גם הגייה כמקובל כיום, כמופיע [http://www.biu.ac.il/JH/Responsa/COTAR/srch/ktv_srch2581_frm_1.htm במקור זה] שבו בפסקה השנייה כתוב "נורנבערג" בציטוט מ"תרומת הדשן" במכתב לרבי זלמן הכהן מנירנברג ובפסקה השלישית כתוב "נירענבערג" בציטוט מ[[מהר"י וייל]], מגדולי תלמידי המהרי"ל, שעבר לנירנברג בסוף ימיו של רבי זלמן הכהן שביקש וקיבל רשות מרבו להקים ישיבה שם אף על פי שישב שם רבי זלמן הכהן. כך יכול להיות גם לגבי טירנא שבבוהמיה שההגיה המקובל הייתה דווקא בי' אך הייתה קיימת גם הגייה בוי"ו, ובכל מקרה את שמה של טרנבה הגו היהודים בדל"ת. בנוסף לכך, בשער "ספר המנהגים" שבהוצאת "לוין-אפשטיין" כתוב "ר' אייזיק ט'''ו'''רנא".}} על שמה של העיר הזו כונה לעתים [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13197&pgnum=37 '''רבי אייזיק טירנוער'''] (מתוך [[כתב עת|כתב העת]] [[המעיין (כתב עת)|המעיין]], [[תשרי]] [[תשט"ו]], עמודים ל"ו-ל"ז).{{הערה|בעניין זהותה של טירנא ראו במאמרו של הרב ויינגרטן, עמ' 51-49.}}
==ספר המנהגים==
===הרקע לכתיבת "ספר המנהגים" וזמן חיבורו===
רבי יצחק אייזיק סיכם ב"ספר המנהגים" בעיקר את מנהגי יהודי אוסטריה לפי מה שלמד מרבותיו. מטרתו הכללית של הספר היא לשמש מדריך לבא בשערי [[בית כנסת|בית הכנסת]] ולהתמצא במהלך ה[[תפילה]]. כפי שכותב בהקדמתו הסיבה העיקרית שהביאה אותו לכתוב את ספרו היא העדרם של לומדים ותלמידי חכמים עד שכמעט ואי אפשר למצוא אנשים שמכירים היטב את המנהגים שם (ראה לעיל לקראת סוף הפרק "תולדות חייו"), ולכן כתב את ספרו בלשון פשוטה השווה לכל נפש שגם המון העם יבינו וידעו איך צריך לנהוג, ולכן כשזה נדרש להבנת העניין, האריך בלשונו וחזר על מנהג שהביא לפני כן. סיבה שנייה לכתיבת הספר היא ריבוי ההבדלים בין המנהגים השונים כשרבו המובהק האריך הרבה בספרו והביא ראיות וטעמים{{הערה|נוסח 'מנהגי מהרא"ק' שלפנינו קצר יותר, ראו במבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 16 בהערה 23.}} וחכמים אחרים בספריהם הביאו מנהגים שונים שלמעשה לא נוהגים אותם, ולא ניתן להבין מה המנהג הנכון. לכן כתב את ספרו כדי להביא את המנהגים שנוהגים למעשה ללא הראיות והטעמים ולהעמיד את המנהגים על תקנם.{{הערה|ראו במבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 16-15.}} הוא היה היחיד בין מחברי ספרי המנהגים האשכנזיים שכתב הקדמה מנמקת לספרו.{{הערה|שם, הערה 22 בעמ' 16. אמנם בהקדמה ל'מנהגי מהרי"ל' או 'ספר מהרי"ל' ובהוצאת "מכון ירושלים - מפעל תורת חכמי אשכנז" השם הוא 'ספר מהרי"ל - מנהגים', שחיבר תלמיד של המהרי"ל בשם רבי זלמן, כן כותב סיבה לכתיבת הספר והיא כסיבה השנייה של רבי יצחק אייזיק: "בראותי הדור נבוך במנהגים חיברתי כל אלו למען דעת העם הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון".}}.
אין כל מקור על שנת חיבורו והיו חוקרים שטענו שחיבר את הספר לפני הפרעות בווינה כי אז הקהילות עמדו על תילן. אך זו אינה טענה כי הפרעות לא התקיימו בכל [[מדינות אוסטריה]] אלא רק ב[[אוסטריה תחתית]] ובווינה שהיא מדינה בפני עצמה המובלעת בא"וסטריה תחתית". בשאר אוסטריה המשיכו הקהילות לשגשג, ואף באוסטריה התחתית היו קהילות שלא נפגעו ו[[נוישטט]] הסמוכה לוינה הייתה המרכז הרוחני החשוב ביותר במרכז אירופה לאחר הפרעות הללו.{{הערה|ראו במקורות הבאים: מאמרו של יצחק יוסף כהן, עמ' 5-4; מאמרו של הרב ויינגרטן, עמ' 52-51; המבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 15.}} בכל מקרה ברור שנכתב לאחר פרעות קפ"א כיוון שכשמזכיר את רבי אהרן בלומלין בין רבותיו כותב 'ומהר"א '''הקדוש ז"ל'''...', כלומר הפרעות שבהן נספה רבי אהרן היו לפני כתיבת הספר. גם מה שכותב על המצב הרוחני הקשה באוסטריה ושהתמעטו לומדים ותלמידי-חכמים, מראה שהספר נכתב לאחר הפרעות כי רק במצב כזה יכול להיות חשש משכחת המנהגים{{הערה|המבוא למהדורת "מכון ירושלים", עמ' 16-15 ובהערה 22 בעמ' 16.}} ולפניהם אוסטריה הייתה ידועה כארץ של תורה ותלמידי חכמים ובפרט קהילת וינה. וכן כותב שהביא את מנהגי הונגריה ושטיירמרק בנוסף לאוסטריה ומורביה, ושני אלה הם שני האזורים העיקריים שאליהם ברחו היהודים לאחר פרעות קפ"א{{הערה|במהדות "מכון ירושלים", הערה א' בהקדמה של רבי יצחק אייזיק.}}.
===תוכן הספר===
כפי שכותב בהקדמתו כתב גם את מנהגי [[הונגריה]], מוראביה ו[[שטיריה]], אך למעשה התייחס גם למנהגי מדינות ואזורים שלא הביא בהקדמתו [[ריינוס]], [[פולין]] ובוהמיה (בעהמין, ביהם או פיהם בפי היהודים כשרבי יצחק אייזיק משתמש ב"ביהם"), וכן מתייחס למנהגי הערים וינה (וינא), [[ברנו|ברונא]], [[זניים]] ו[[קרימז]]. מפני שהמנהגים בספרו נעשו למנהגים המקובלים במזרח אירופה נוספו בשער הספר מדינות ואזורים שרבי יצחק אייזיק לא התייחס להם בספרו: בדפוסי [[אמסטרדם]] (שהחלו מ[[תכ"ו]] - ראו להלן על הדפסות הספר) הוסיפו את [[רייסין]] ו[[ליטא]], ובדפוס [[ורשה]] [[תרכ"ט]], אף כתבו "כמנהג כל המדינות".{{הערה|שם, עמ' 16 ובהערה שם.}}
הספר מתחיל במנהגי [[מוצ"ש]], ימי החול, [[שבת]] ו[[ראש חודש]], ולאחר מכן מביא את מנהגי כל השנה לפי סדר החודשים מ[[חודש]] [[ניסן]] כמקובל ברוב ספרי המנהגים. כמו כן הביא את ה[[פיוט#סוגי פיוטים|יוצר]]ות הנאמרים בשבתות מיוחדות ואת סדר אמירת ה[[סליחות]] בחודש אלול וב[[תענית|תעניות]] עם התייחסות להבדלים באמירתם בין קהילות שונות.{{הערה|דווקא רבו המובהק סידר את ספרו לפי לוח השנה כשמתחיל בחודש [[אלול]] שהוא חלק מימי הרחמים והסליחות המסתיימים ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]] שבתחילת חודש [[תשרי]].}}{{ש}} לאחר מנהגי השנה לפי סדר החודשים מביא את היוצרות וההפטרות שאומרים בשבתות וימים טובים שבהן אירועים של [[שבת חתן|חתן]] ו[[ברית מילה]] או זמנים מיוחדים ושילובים ביניהם כמו שבת חתן או שבת שבה ברית מילה או שניהם ב[[שבת ראש חודש]], בשבתות [[ארבע פרשיות]], ב[[שבת הגדול]], ב[[שביעי של פסח]] ושמיני של [[פסח]]{{הערה|בחו"ל מציינים כל [[יום טוב]] בשני ימים. לכן גם יום טוב ראשון של פסח וגם יום טוב אחרון של פסח הם יומיים, ו[[חול המועד]] בחו"ל הוא ארבעה ימים לעומת חמישה ב[[ארץ ישראל]], כך שחג הפסח בחו"ל הוא יום אחד יותר מאשר בארץ. בארץ למשל [[שמיני עצרת]] ו[[שמחת תורה]] הם שני שמות לאותו יום, אך בחו"ל היום הראשון הוא "שמיני עצרת" והשני "שמחת תורה".}}, בשבתות שבין [[פסח]] ל[[שבועות]], בשבתות בין שבועות ל[[ראש השנה]], ואגב שכותב שביום טוב שחל בתוך [[שבעת ימי המשתה]] מברכים [[שבע ברכות]] לאחר [[ברכת המזון]] כמו בכל שבעת ימי משתה, מביא את ה[[זימון]] לברכת המזון בשבעת ימי המשתה ודיני [[שבע ברכות]].
בדפוסים נוספו בסוף דברים שלא מוביאים בשני כתבי היד של הספר שהם היחידים שנמצאו{{הערה|ככל הנראה אין כתבי יד אחרים בגלל הדפסותיו הרבות ותפוצתו הרחבה.}}: הימים שאין אומרים בהם [[אל ארך אפיים]] (קטע הנאמר לפני [[הוצאת ספר תורה]] בימי חול), ו[[למנצח]] ו[[תחנון]], הימים שאין אומרים בהם תחנון (כך כתוב שם), [[צדקתך צדק]] ו[[צידוק הדין]], הימים שבהם אומרים [[קריאת ההלל|הלל]], הימים שבהם מברכים [[שהחיינו]], הימים שאין אומרים בהם [[מזמור לתודה]], הימים שאין אומרים בהם [[אבינו מלכנו]], לילות ימי קודש שאין אומרים בהם [[קידוש]] בבית הכנסת, ימים שאין אומרים בהם ב[[מוצ"ש]] [[ויהי נועם]] ו[[ואתה קדוש]], מתי אומרים [[קדיש שלם]] ומתי [[חצי קדיש]] ובקשר לחצי קדיש לאחר [[קריאת התורה]] מובאים הקריאות וההפטרות המיוחדות שבמהלך השנה.
===דפוסי הספר ותפוצתו===
ספרו של רבי יצחק אייזיק הוא ספר המנהגים המודפס ביותר והנפוץ ביותר ביהדות אשכנז ובייחוד במזרח אירופה{{הערה|שם, עמ' 9.}}, אף שעד ראשית ה[[דפוס]] ספרי המנהגים של רבו המובהק ושל חברו (המהרי"ל) היו מקובלים יותר{{הערה|לספר המנהגים של המהרי"ל נמצאו 22 כתבי יד לעומת שניים של ספרו של רבי יצחק אייזיק.}}, וככל הנראה זו הסיבה לכך שכמעט ואינו מוזכר בספרי בני דורו והדורות הסמוכים, וכשמוזכר "ספר המנהגים" זה יכול להיות באותה מידה ספרו של המהרא"ק. ולמשל, ב"תרומת הדשן" שמאותה תקופה וב"לקט יושר" שחיבר תלמידו של מחבר תרומת הדשן, רבי יצחק אייזיק וספרו אינם מוזכרים כלל.{{הערה|שם, עמ' 15 ובהערה 21 בעמוד זה.}}
אמנם, הוא כמעט אינו מוזכר בין ה[[פוסקים]] ה[[אחרונים]] כשהמהרי"ל מוזכר הרבה יותר פעמים, אך [[הרמ"א]], גדול הפוסקים האשכנזיים לאחר ה[[ראשונים]], מביא גם אותו לא מעט בהגהותיו ל[[שולחן ערוך]] של רבי [[יוסף קארו]], בציינו "מנהגים" לגבי מנהגים שונים שהביא כמנהג האשכנזי המקובל, וכן ב"דרכי משה", פירושו של הרמ"א ל[[ארבעה טורים]] (או [[הטור]]) של רבי [[יעקב בן אשר]].
המהדורה הראשונה של הספר יצאה לאור ב[[ונציה]] [[שכ"ו]]. מאז הספר הודפס מעל מאה פעמים, בין ההדפסות הרבות תרגומים ליידיש עם איורים. עד [[ת"ק]] יצא הספר בכ-60 מהדורות לפחות שכמחצית מהן תרגומים ליידיש{{הערה|שם, עמ' 11 ובהערה 5 בעמוד זה. וראה במאמרו של י' יוסף כהן ב"המעין", תמוז תשכ"ח, עמ' 12-9 רשימת מהדורות עד ת"ק.}} כן נוסף תוכן הספר לסידורים ומחזורים רבים.{{הערה|שם, עמ' 10.}}.
מראשית הדפסתו הודפס הספר עם הגהות והוספות שונות ממחברים שונים בשם "הגהות מנהגים" שבבסיסם הם הגהות מהמחבר עצמו לפי ספר המנהגים של רבו המובהק, המהרא"ק, ובמשך הזמן נוספו הגהות ממחברים שונים היו לפחות שלושה מחברים אחרים ל"הגהות מנהגים": רבי משה חזן שחי קרוב לזמנו של המחבר המזכיר עצמו בסעיף [[קכ"ג]] שבמנהגי [[ראש השנה]] כשכותב "אני משה חזן", רבי אליעזר{{הערה|בחלק מהדפוסים כתוב אלעזר.}} חזן שהיה תלמיד של רבי [[אליה מפראג]] (ראש הרבנים בפראג ואב"ד שם בדורו של רבי ישראל ברונא) ומזכיר את עצמו בסעיף מ"ד שבמנהגי חודש [[אדר]] ומציין את שנת [[רל"ו]] ([[1476]]), ורבי אליקים גצ'ליק (געטשליק) בן רבי חזקיה. סעיפי "הגהות המנהגים" לא סודרו בסדר רץ לאורך הספר אלא ישנם ר"כ סעיפים המסתיימים במנהגי ה[[הושענות]], ס"ב סעיפים המתחילים בשבת [[חול המועד]] [[סוכות]] ומסתיימים ב[[ערבית]] של ליל [[פורים]] וי"ב הסעיפים האחרונים המתחילים בתפילת [[שחרית ]]של [[פורים]].{{הערה|על "הגהות מנהגים ומחבריהם" ראו שם, עמ' 18-17.}}
הדפסות הספר מתחלקות בעיקר לשלוש קבוצות:{{ש}}
דפוסי ונציה (ויניצאה בפי היהודים) - הוצאות נוספות חוץ מההוצאה לאור הראשונה של הספר היו ב[[שנ"א]], [[שנ"ה]], [[שע"ו]], [[שצ"ו]] ועוד. עליהם התבססו דפוסי פראג בשנים [[ש"ע]], [[שפ"ו]], [[ת"ח]] ועוד.{{ש}}
דפוסי פולין הקדומים והמאוחרים - בין הקדומים: הראשון ב[[לובלין]] [[ש"ל]]; [[קרקוב]] ([[קרקא]] בפי היהודים) [[של"ח]], [[שנ"ג]], [[שנ"ז]], [[שנ"ח]] ועוד. בין המאוחרים: ורשה תרכ"ט, [[תרמ"ד]]. הוצאת ורשה תרכ"ט יצאה בדפוסי צילום בהוצאת [[לוין-אפשטיין]], ירושלים [[תש"י]] ו[[תשכ"ד]].{{ש}}
דפוסי אמסטרדם - [[תכ"ד]], [[תכ"ח]], [[תמ"א]], [[תס"ב]], [[תמ"ח]] ועוד.
ב[[שנ"ה]] יצאה ב[[בזל]] (באזיליאה בפי היהודים) מהדורה מיוחדת במינה שבה "הגהות המנהגים" היו משולבים עם תוכן הספר כשהמדפיס הביא לאחר כל קטע של המחבר את ההגהות המתאימות לדעתו לקטע. וכן בדפוס זה קטעים רבים בגוף דברי המחבר שבשאר הדפוסים הם בהגהות.{{הערה|שם, עמ' 10.}}
ב[[תשל"ט]] [[מכון ירושלים]] הוציא לאור במסגרת "מפעל תורת חכמי אשכנז" [[מהדורה]] חדשה, [[מהדורה מוערת|מוערת]], ומתוקנת בההדרת הרב שלמה יהודה שפיצר עם מבוא מהמהדיר על הספר ומחברו ועל המהדורה, בצירוף "מנהגי הרב זלמן יענט" של בן תקופתו של ר' יצחק אייזיק מטירנא, שהיה מריינוס ובסוף ימיו עבר לאיטליה. מהדורה שנייה מהוצאה זו יצאה לאור ב[[תש"ס]].
===מנהגים שנוהגים בין האשכנזים לפי "ספר המנהגים" של רבי יצחק אייזיק===
בעקבות תפוצתו הרבה של הספר לאחר שהחל להיות מודפס, מנהגים רבים שנוהגים האשכנזים הם לפי "ספר המנהגים", וביניהם:
אמירת פסוקים ד'-ה' מ[[תהילים]] מזמור פ"א בתפילת [[ערבית]] בליל [[ראש השנה]].
אמירת [[תשליך]].
אמירת [[מזמור לתודה]] ב[[הושענה רבה]].
קיום [[סעודת פורים|סעודת הפורים]] אחרי הצהריים לאחר תפילת מנחה ולהקפיד שרובה תהיה ביום,
אי אמירת תחנון ב[[ל"ג בעומר]] ו[[ט"ו באב]],
הסרת הפרוכת מ[[ארון הקודש]] לפני תפילת ערבית בליל תשעה באב.
[[תקיעת שופר|תקיעה בשופר]] בכל חודש [[אלול]] למעט בערב ראש השנה.
ביום [[ברית מילה]] אבי הבן והמוהל והסנדק לובשים בגדי חג אף ב[[תשעת הימים]].
אין אומרים צידוק הדין לאחר הפטירה ולאחר הקבורה ביום שאין אומרים בו תחנון.
אמירת המילים "ונאמר גואלינו גואל צבאות שמו קדוש '''ישראל'''" אחרי "צור '''ישראל''' קומה בעזרת '''ישראל''' ופדה כנאומיך יהודה ו'''ישראל'''" ולפני "ברוך אתה ה' גאל '''ישראל'''" שבסוף ברכת הגאולה לפני שמונה-עשרה של שחרית{{הערה|כך גם בסידור [[הרוקח]] ובספר [[ראבי"ה]].}} כיוון שבקטע "צור ישראל" עם מילים אלו כתוב 5 פעמים "ישראל" כמו בפסוק "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי '''יִשְׂרָאֵל''' לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי '''יִשְׂרָאֵל''' בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי '''יִשְׂרָאֵל''' וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי '''יִשְׂרָאֵל''' נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי '''יִשְׂרָאֵל''' אֶל הַקֹּדֶשׁ" ({{תנ"ך|במדבר|ח|יט}}), והוא טוב לשמירה והגנה.{{הערה|רבי יצחק אייזיק פסק כאן לפי "רבי [[מאיר ש"ץ|מאיר שליח ציבור]]", אך רבי [[אלעזר מוורמס]] פסק שלא לומר משפט זה כי בלעדיו ישנם בקטע "צור ישראל" 14 (י"ד באותיות עבריות) אותיות ו-60 (ס') [[תבה|תבות]] ו[[שישים ריבוא]] בני ישראל נגאלו בי"ד בניסן (למעשה מדובר רק במספר יוצאי צבא, אך כל בני ישראל שנגאלו ממצרים היו מיליונים.}}{{ש}}
השענת הראש ב[[נפילת אפיים]] בשחרית על הזרוע שה[[תפילין]] של יד אינן מונחות עליה, אצל רוב מכריע של האנשים הוא יד ימין ובנפילת אפיים במנחה (לאומרים תחנון במנחה) משעינים על יד שמאל (בהגהות הרמ"א על השו"ע, [[ארבעה טורים|טור]] [[אורח חיים]], סימן קל"א, סעיף א'){{הערה|מרחיב בכך הרמ"א ב"דרכי משה" על [[ארבעה טורים]] ו[[בית יוסף]], קל"א, אותיות א' וד', כשבאות ד' בהתייחס לדברי ה"בית יוסף" שמביא את דברי רבי יצחק אבוהב (לפי [[ספר צרורות]]) שאין אומרים נפילת אפיים בלילה כי נפילת אפיים רומז למידת לילה וכותב שגם הרקנטי בפרשת קורח פ"ג כותב כך, כותב הרמ"א שגם שגם יד שמאל רומז למידת לילה ולכן אין להשעין את הראש על זרוע שמאל כשהתפילין של יד מונחות עליה.}}.
{{ש}}
נפילת אפיים אומרים רק כשיש [[ספר תורה]].{{הערה|ב"הגהות מנהגים" תמה על כך, וישנה מחלוקת פוסקים בזה, ומנהג ירושלים למשל, לומר נפילת אפיים גם ללא ספר תורה. הסוברים כך סבורים שדי בספרי קודש ולא צריך דווקא ספר תורה.}}{{ש}}
בנפילת אפיים אומרים את מזמור ו' ב[[תהילים]] ("ה' אל באפך"-"יבושו רגע").{{הערה|המקובלים לפי האר"י אומרים מזמור אחר.}}{{ש}}
אמירת קטעים המתחילים ב"יהי רצון" לאחר קריאת התורה בימי [[שני וחמישי]].{{ש}}
אמירת "למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה..." בחלק מהימים שאין אומרים בהם תחנון: ערב ראש השנה, ב'-י"ב ב[[חשוון]], [[ט"ו בשבט]], [[ניסן]], [[פסח שני]], ל"ג בעומר, ב' סיוון-י"ב בסיוון (חוץ מבשבועות וערב החג), בבית-כנסת שעתידה להתקיים בו מילה או שאבי הבן, ה[[סנדק]] או ה[[מוהל]] מתפללים בו, או שחתן בשבעת ימי המשתה מתפלל בו (שם, קל"א, א').{{הערה|מובא גם ב"דרכי משה" על קל"א, באות ז', ושם מביא ימים שרבי יצחק אייזיק כותב שלא אומרים בהם תחנון ומפרט מה נוהגים לפיו ומה לא, ולאחר מכן את הימים מהם שאומרים "למנצח מזמור לדוד".}}
אמירת [[אב הרחמים]] ברוב השבתות ולא רק לפני [[שבועות]] ו[[תשעה באב]] כפי שנקבע במקור בריינוס. {{ש}}
אין אומרים "ויהי נועם" במוצ"ש אם חל יום טוב באחד מימי החול שאחריו (כך גם ב'מנהגי מהרי"ל').{{ש}}
רק במוצ"ש שחל בליל [[תשעה באב]] אומרים "ואתה קדוש" ללא "ויהי נועם".{{ש}}
ביום-טוב (למעט ראש השנה) החזן העיקרי של שחרית מתחיל מ"האל בתעצומות עוזך..." שמיד אחרי [[נשמת כל חי]].{{הערה|לעומת ראש השנה שבו מתחיל "המלך יושב על כיסא רם ונישא" שבה מיד אחר כך, ושבת שבה מתחיל ב"שוכן עד מרום" שמיד אחרי כן.}}{{ש}}
ביום המילה, אבי הבן, המוהל והסנדק לובשים בגדי חג אף ב[[תשעת הימים]] (ברמ"א על שו"ע או"ח, תקנ"א, א').{{ש}}
ב[[סעודות שבת|סעודות השבת]] לא צריך "פנים חדשות" בשביל לברך [[שבע ברכות]] כי השבת עצמה נחשבת ל"פנים חדשות" כמובא ב[[מסכת כתובות]] דף ז' ע"ב.{{הערה|למרות זאת, בטור ובשו"ע (ב[[אבן העזר]] ס"ב, ח') פסקו שב[[סעודה שלישית]] אין לברך שבע ברכות ללא פנים חדשות.}}{{ש}}
אין אומרים צידוק הדין לאחר פטירת אדם ולאחר כיסוי ה[[קבר]] ב[[לוויה]] ביום שלא אומרים בו תחנון.{{הערה|ישנה מחלוקת ראשונים בזה והדעות מובאות בטור ב[[יורה דעה]] ת"א.}}{{ש}}
כשהיום הראשון של ראש השנה חל בימים חמישי או שבת, מתחילים לומר סליחות במוצ"ש שלפני ראש השנה, אך כשהיום הראשון של ראש השנה חל בימים שני או שלישי, אומרים סליחות במוצ"ש שלפני מוצאי השבת הקרובה לראש השנה (בהגהות הרמ"א לשו"ע או"ח, תקפ"א, א').{{ש}}
בשחרית ערב ראש השנה אין אומרים תחנון (שם תקפ"א, ג') ואין [[תקיעת שופר|תוקעים בשופר]] כדי להפסיק בין תקיעות הרשות של חודש אלול לתקיעות החובה של ראש השנה (שם , א' וכן גם קל"א, ו' לגבי נפילת אפיים).{{ש}}
לאחר ברכת "השכיבנו" בתפילת ערבית של ליל ראש השנה אומרים את הפסוקים מתהילים פ"א, ד'-ה', "תקעו בחדש שופר... כי חק לישראל הוא..." (ב"דרכי משה" שחיבר הרמ"א על "ארבעה טורים" ופירוש [[בית יוסף]] ל"ארבעה טורים"), טור או"ח, תקפ"ב, א').{{ש}}
ביום הראשון של ראש השנה אומרים סדר תשליך (בהגהות הרמ"א לשו"ע או"ח, תקפ"ג, ב').{{ש}}
אומרים [[אבינו מלכנו]] ב[[עשרת ימי תשובה]] גם במניין שלא אומרים בו תחנון (שם תר"ב, א').{{ש}}
בערב [[יום הכיפורים]] אין אומרים "מזמור לתודה", "אבינו מלכנו" ו"למנצח יענך ה' ביום צרה" (שם תר"ד, א') ונפילת אפיים (שם קל"א, ו').{{ש}}
פותחים את ארון הקודש למשך כל [[חזרת הש"ץ]] בתפילת [[נעילה]] (ב[[משנה ברורה]] על טור או"ח שבשו"ע, תרכ"ג, ז').{{ש}}
אחרי "אבינו מלכנו" בנעילה אומרים פסוקי ייחוד ה' ו[[קדיש שלם]] (בהגהות הרמ"א לשו"ע או"ח, תרכ"ג, ו').{{ש}}
ב"הושענה רבה" מוסיפים "מזמור לתודה" כמו בשאר ימי [[חול המועד סוכות]], לצד מזמורי [[פסוקי דזמרה]] של שבת ויום-טוב (שם, תרס"ד, א').{{ש}}
עורכים [[הקפות]] בליל [[שמחת תורה]] לאחר שמוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש, ואומרים במהלך ההקפות את הפיוט המתחיל ב"אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, אנא ה' עננו ביום קוראינו".{{הערה|מעניין הוא שרבי יצחק אייזיק כותב שביום רוקדים ושרים עם כל ספרי התורה של בית הכנסת ללא הקפות, אך התקבל המנהג לערוך הקפות גם ביום.}}{{ש}}
לאחר עלייה לתורה של כל הקהל מגיל [[בר מצווה]], מעלים את כל הילדים והנערים הצעירים שמתחת לגיל זה בעלייה הנקראת "כל הנערים" וקוראים בתורה בעלייה זו את "המלאך הגואל אותי מכל רע..." (שם, תרס"ט, א').{{ש}}
מקדימים את [[ברכת כוהנים|ברכת הכוהנים]] בשמחת תורה לתפילת שחרית (בבית כנסת שבמשך השנה לא עולים כוהנים לדוכן בשחרית) במקום ב[[תפילת מוסף]] בגלל הקידוש בבית הכנסת במהלך ההקפות והחשש שהכוהנים ישתכרו מהיין ששתו בקידוש.{{הערה|זו מחלוקת פוסקים. ב"לבוש חור" של רבי [[מרדכי יפה]] על הלכות שבת ואילך בטור או"ח שמ"ארבעה טורים", תרס"ט, א', פסק שכלל לא יעלו כוהנים לדוכן בשמחת תורה, וב"אליה רבה" שם, באות כ', כתב שיעלו כרגיל במוסף ועל הכהנים להיזהר בקידוש ולא להשתכר (מובא ב"משנה ברורה", שם, אות י"ז).}}{{ש}}
מסיימים את קריאת התורה ב[[זאת חנוכה]] במילים "כן עשה את המנורה" (שם, תרפ"ד, א').{{ש}}
כשיש ב[[פורים]] בבוקר ברית מילה, מלים לפני [[קריאת המגילה]] (שם, תרצ"ג, א', גם בשם מהרי"ל).{{הערה|[[הגר"א]] וה[[פרי חדש]] פסקו למול אחרי [[המגילה]] (ב"משנה ברורה", תרצ"ג, אות א').}}{{ש}}
מקיימים את סעודת הפורים לאחר [[תפילת מנחה]] ויש להקפיד שרובה תהיה ביום (שם, תרצ"ב, א').{{ש}}
כשפורים חל ביום שישי, מקיימים את סעודת הפורים בבוקר מכבוד השבת (שם).{{הערה|לפי השל"ה תמיד עדיף לקיים את הסעודה בבוקר (ב"אליה רבה", שם, אות ד').}}{{ש}}
בתפילת מנחה ב[[שבת הגדול]] אין אומרים [[ברכי נפשי]] (שם, ת"ל, א').{{ש}}
אומרים [[אב הרחמים]] ברוב שבתות השנה ולא רק בשבועות שלפני שבועות ותשעה באב כפי שנקבע מלכתחילה בריינוס לאחר שחוברה התפילה על הנספים ב[[פרעות תתנ"ו]], אך אין אומרים פיוט זה כשאין אומרים "צדקתך" במנחה של שבת.{{הערה|כך גם ב"מנהגי רבי זלמן יענט". בימינו אומרים "אב הרחמים ב[[שבת מברכים|שבתות מברכים]] לחודשים [[אייר]] ו[[סיוון]] כי בתקופה זו של השנה התרחשו פרעות תתנ"ו (שם, רפ"ד, ז' - האמירה בשתי שבתות המברכין הנ"ל לא הייתה כל כך מקובלת אז ולכן כתב הרמ"א על כך שיש נוהגים כך.}}{{ש}}
אין אומרים תחנון בל"ג בעומר (שם, קל"א, ו' וגם תצ"ג, ב'){{הערה|מובא גם ב"דרכי משה" קל"א, אות ז', וראה בהערה על אי אמירת "למנצח מזמור לדוד..." בחלק מהימים שבהם לא אומרים תחנון.}} ולא במנחה שלפניו ("באר היטב" על שו"ע או"ח שם, אות ה').{{הערה|ה"באר היטב" מביא גם את "ה"חוק ליעקב" שפסק שכן אומרים תחנון במנחה שלפני ל"ג בעומר.}}{{ש}}
מפסיקים את איסור האבלות של ספירת העומר כמו איסור תספורת וגילוח ביום ל"ג בעומר (הרמ"א שם, גם בשם מהרי"ל){{ש}}
אין אומרים תחנון מב' בסיוון עד ח' בסיוון שהוא [[אסרו חג]] ב[[חו"ל]] (שם תצ"ד, א').{{הערה|המנהג הרווח היום הוא לא לומר תחנון עד י"ב בסיוון, כולל יום זה, והכל נוהגים כך ב[[ארץ ישראל]] (לפי 'ספר ה[[ראבי"ה]]' תתמ"א לפי גרסתו ב[[מסכת מועד קטן]] דף כ"ד ע"ב) כי שישה ימים אחרי החג הם ימי תשלומין שבהם ניתן להביא את קרבנות החג לפי שלא הספיק בחג עצמו, ולכן אין להתענות בהם, אין להספיד בהם ולא לומר תחנון.}}{{ש}}
אין להסתפר ולהתגלח (שם, תקנ"א, ד') ולא להתחתן (שם, ב') בימי [[בין המצרים]].{{ש}}
לפני תפילת ערבית בליל תשעה באב, מסירים את ה[[פרוכת (בית כנסת)|פרוכת]] מארון הקודש (שם תקנ"ט, ב').{{ש}}
המלאכות שאסור לעשות בתשעה באב, מותר לעשותן לאחר [[חצות היום]] (שם).{{ש}}
לאחר חזרת הש"ץ במנחה של תשעה באב אומר הש"ץ [[קדיש תתקבל]] (שם, ד').{{ש}}
אם ראש חודש אלול חל בשבת קוראים את הפטרת "השמים כסאי" כמו בכל שבת ראש חודש ולא הפטרה מ[[שבע דנחמתא]], אך אם חל ביום ראשון מפטירים "עניה סוערה" שהיא מ"שבע דנחמתא" ולא "מחר חודש" (שם, תכ"ה, ב').{{ש}}
אין אומרים תחנון ב[[ט"ו באב]].
כמו כן ישנן מנהגים שנתקבלו לפי "הגהות מנהגים", אך לא ברור אם אלו מהגהותיו של רבי יצחק אייזיק עצמו או של אחרים. בין המנהגים האלה:{{ש}}
אין אומרים את הפיוט "יא אלי" לפני מוסף ביום טוב ש[[הזכרת נשמות|מזכירים בו נשמות]].{{הערה|בארץ רבים לא אומרים את הפיוט בכל מקרה. גם אלו שאומרים בארץ, לפי המנהג שמ"הגהות מנהגים", אפשר לאומרו בארץ רק ביום טוב של [[סוכות]] (היום הראשון של החג) כי בכל שאר הימים טובים מזכירים נשמות, כשבארץ כל יום טוב, למעט ראש השנה, הוא יום אחד כשבחו"ל כל יום טוב חוגגים יומיים.}}{{ש}}
בעלי הברית (אבי הנימול, המוהל והסנדק) רשאים להסתפר ולהתגלח לכבוד ברית המילה גם בספירת העומר (שם, תצ"ג, ב').{{ש}}
מקשטים את בית הכנסת בערב שבועות בענפים ועלים (שם, תצ"ד, ג').{{ש}}
מנהג שמוזכר ברמ"א (שם, קכ"ד, א') לפי "הגהות מנהגים" אך לא התקבל הוא לעמוד במשך כל חזרת ש"ץ. דבר זה נהוג רק בחזרת הש"ץ של תפילת נעילה שבה ארון הקודש פתוח ובמצב כזה בכל מקרה עומדים.
==לקריאה נוספת==
* {{היברובוקס|שלמה צבי שיק|סדור המנהגים [ד"ח]|6079|("ספר המנהגים" עם פירושים)}}{{PDF}}
* {{אנצ דעת|3309|ספר המנהגים - ספרו של רבי יצחק טירנא - מאה 14-15}}
{{ציר זמן לרבנים|התחלה=1350|מספר שנים=100}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
| 