אולף השני, מלך דנמרק – הבדלי גרסאות

מ
סקריפט החלפות (מאחר ש)
מ (תקלדה, תעתיק)
מ (סקריפט החלפות (מאחר ש))
'''אולף השני''' (ב[[דנית]]: '''Olaf II'''; {{כ}}[[דצמבר]] [[1370]] – [[23 באוגוסט]] [[1387]]) היה [[מלכי דנמרק|מלך דנמרק]] מ-[[1376]] ועד למותו ו[[מלכי נורבגיה|מלך נורבגיה]], תחת השם '''אולף הרביעי''' (ב[[נורבגית]]: '''Olaf IV''') מ-[[1380]] ועד למותו. אביו היה [[הוקון השישי, מלך נורבגיה]], בנו של [[מגנוס הרביעי, מלך שבדיה]]. אמו הייתה [[מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק]], בתו של [[ולדמר הרביעי, מלך דנמרק]]. בנוסף לטענתו לכתר דנמרק ומאוחר יותר לכתר נורבגיה, הוא היה בקו ישיר ב[[סדר הירושה]] לכתר שבדיה.
 
אולף הוכתר כמלך דנמרק כאשר מלאו לו חמש שנים ומאוחר יותר הוא ירש את אביו על כס המלכות הנורבגי. מכאן והלאה, במשך יותר מ-400 שנים, נמשלה נורבגיה על ידי דנמרק, עד היפרדותה ממנה ב-[[1814]].
 
==חייו==
כאשר מת סבו של אולף, ולדמר השני, מלך דנמרק, הוא היה בן חמש שנים בלבד. הוא הוכרז כמלך דנמרק בשנה שלאחר מכן. אמו, המלכה מרגרטה, שימשה כ[[עוצר (שליט)|עוצרת]] עקב גילו הצעיר. הכרזתו כללה את התואר "היורש האמיתי של שבדיה", שהוסף בהתעקשותה של אמו, מאחר וסבושסבו היה מלך שבדיה עד שאולץ להתפטר. אולף היה מלך [[סקונה]], כולל הערים שנשלטו על ידי [[ברית ערי הנזה]], על פי חוזה [[שטרלזונד]] מ-[[1370]]. מרגרטה חתמה על כתב הזכויות בשמו של בנה. בכתב הזכויות הסכים אולף להיפגש עם האסיפה הלאומית אחת לשנה לכל הפחות ולהשיב את הנחלות שסבו, ולדמר הרביעי, החרים במהלך תקופת מלכותו.
 
עם מות אביו ב-[[1380]] הוכתר אולף כמלך נורבגיה. גם כאשר מלאו לו 15 שנים והוא הגיע לבגרות, המשיכה אמו למשול בשמו. כעת, כאשר הוא מלך גם על דנמרק וגם על נורבגיה, אוחדו שתי הממלכות ב[[אוניה פרסונלית]], מצב שלמעט תקופות קצרות של [[אינטררגנום]], נמשך עד ל-[[1814]].
 
ב-550 השנים הבאות לא מלך על נורבגיה שום מלך שנולד על אדמה נורבגית, עד ללידתו של הנסיך האראלד (לימים [[האראלד החמישי, מלך נורבגיה]]) ב-[[1937]]. מותו של אולף השני שם גם קץ לקו הירושה הזכרי של שושלת ביילבו בשבדיה.
 
==המתחזה==
ב-[[1402]] דיווח ההיסטוריון ה[[פרוסיה|פרוסי]], יוהאן פון פוסליג על אדם חולה ועני שהתאכסן בכפר ליד העיר גרודז'יונדז (Grudziądz) ש[[פולין]]. קבוצה של סוחרים מדנמרק שאלו אותו אם הוא לא אדם ידוע בארצם, מאחר והואשהוא נראה דומה מאוד למלך אולף המנוח. הסוחרים יצאו כדי למצוא אדם שראה והכיר את מראהו של המלך ושבו איתו לשם. כאשר הגיע אותו אדם וראה את מי שהסוחרים חשבוהו לאולף, הוא פרץ בזעקות "אדוני המלך!"
 
רבים, בעיקר בנורבגיה, לא האמינו שאולף השני אכן מת. הם סברו שהמלכה מרגרטה הרעילה את המלך הצעיר כדי להסירו מדרכה וכדי שהיא תוכל למלוך. על פיה השמועות, אולף הצעיר נמלט והתחבא. החדשות על הבחור שהתגלה בגרודז'יונדז הגיעו לאוזניו של הסוחר טים ון דר נלו, שלקח אותו ל[[גדנסק]]. אצולת העיר קידמה אותו בברכה כמלכן של דנמרק ונורבגיה והעניקו לו מתנות ובגדים ראויים. [[חותם]] הוכן עבורו והוא כתב למלכה מרגרטה כדי להודיע לה שהוא בנה ודרש את החזרתם של תאריו ונחלותיו. המלכה השיבה לו במכתב שאם הוא יוכל להוכיח שהוא בנה, היא תקבל אותו בשמחה.