הבדלים בין גרסאות בדף "קוסודה"

נוספו 292 בתים ,  לפני 5 שנים
הגהה
מ
(הגהה)
[[קובץ:Kosode-parts.svg|ממוזער|קוסודה]]
'''קוסודה''' (Kosode小袖) הוא שם כללי לחלקיללבוש לבושיפני יפנייםהמכסה באורךאת מלאהגוף, שנעשושנלבש לפני [[תקופת מייג'י]] (1868-1912). הקוסודה נחשב לבגד שקדם ל[[קימונו]] המודרני, ועד [[המאה ה-16 ]] שימש כבגד תחתון לנשים וגברים. תירגום ישיר של המילה קוסודה הוא "שרוולים קטנים." שם זה מתייחס לפתח הקטן של שרוולי הקוסודה המבדיל אותו מהאוסודה ( Oosode – שרוולים גדולים).
 
כאשר מתייחסים לבגדים יפניים מסורתיים (Wafuku), משתמשים לרוב בשם קימונו (着物), אולם זהו מונח מודרני. השם ההולם יותר את סגנון הלבוש המגיע עד לריצפה הוא קוסודה. יש לבגד שרוולים מלבניים ופאנלים קדמיים שמצטלבים בחזה ומוחזקים יחדיו על ידי חגורת בד רחבה הנקראת אובי ([[Obi]]).
 
== מבנה הקוסודה ==
עד סביבות המאה ה-16 הקוסודה נחשב כבגד תחתון אך מתקופה זו והלאה הפך לבגד עליון ולפריט לבוש יומיומי. מהפך זה הגיע לשיאו ב[[תקופת אדו]] (1600-1868) כאשר החומרים, העיצוב והקישוטים של הקוסודה התפתחו, יחד עם טכניקות חדשות של אריגה וצביעת בדים.
 
=== [[תקופת קמאקורהקאמאקורה]] (1185-1333) ותקופתו[[תקופת אשיקאגה|תקופת מורומאצ'י]] (1333-1568) ===
עם הירידה בכוחה של החצר הקיסרית ועליית השוגונאט של [[קמאקורהתקופת קאמאקורה|קאמאקורה]], סגנון חיים חדש החל להתפתח. סגנון הלבוש האלגנטי שאפיין את אנשי החצר ב[[תקופת הייאן]] (794-1185) הפך לסגנון יותר פשוט והמאפשר יותר דינאמיות. כך, בעוד בתחילת תקופת קאמאקורה הביגוד הפורמלי של האישה היה שילוב של חלוק (אוצ'יקי, Uchiki) ומכנסיים רחבים הנקראים [[האקאמה]] (Hakama), בשלב מאוחר יותר אלו הוחלפו בקוסודה הנלבש יחד עם האקאמה. בניגוד לאוצ'יקי, שרוולי הקוסודה הגיעו רק עד תחילת כף היד והיו תפורים לאורך הקצה החיצוני כך שנוצר מעין כיס בבגד.
 
בתקופת מורומאצ'י היה נהוג ללבוש ז'אקטקט נוסף הנקרא אוצ'יקאקה (Uchikake) או קאידורי (Kaidori) מעל הקוסודה.
בתחילת תקופת קמאקורה הביגוד הפורמלי של האישה היה שילוב של חלוק האוצ'יקי (Uchiki) ומכנסיים רחבים הנקראים האקאמה (Hakama). בשלב מאוחר יותר אלו הוחלפו בקוסודה הנלבש יחד עם האקאמה. בניגוד לאוצ'יקי, שרוולי הקוסודה הגיעו רק עד תחילת כף היד והיו תפורים לאורך הקצה החיצוני כך שנוצר מעין כיס בבגד.
 
=== [[תקופת אזוצ'י-מומויאמה]] ===
בתקופת מורומאצ'י היה נהוג ללבוש ז'אקט נוסף הנקרא אוצ'יקאקה (Uchikake) או קאידורי (Kaidori) מעל הקוסודה.
במחצית השנייה של המאה ה-16 גנרלים חזקים כגון [[אודה נובונאגה]] (Oda Nobunaga) ו[[טויוטומי הידיושי]] (Toyotomi Hideyoshi), שהיו פטרונים גדולים של האומנויות, עודדו גל חדש של אומנות נועזת וקישוטית שהשפיעה גם על סגנון הביגוד. כמו כן בעקבות התקדמויות בטכניקות צביעת בדים, הקוסודה הפך לבגד מקושט. בתקופה זו הגברים המשיכו ללבוש את הקוסודה כבגד תחתון והנשים לבשו את הקוסודה כבגד עליון. בחורף הן הוסיפו את האוצ'יקאקה, ובקיץ קיפלו את חלקו העליון וקשרו אותו מסביב למותניים.
 
=== [[תקופת אזוצ'יאדו]] (1600-מומויאמה1868) ===
בתקופה זו הקוסודה הפך לבגד בסיסי של נשים ושל גברים הנלבש גם על ידי אנשי הצבא וגם על ידי אנשים ממעמד הסוחרים. הקוסודה של התקופה, שכבר בתקופת מומויאמה החל להיות מקושט, הפך למפואר וססגוני, בעיקר בעקבות פיתוח שיטת צביעה חדשה הנקראת "[http://www.jnto.go.jp/eng/location/spot/handcrft/kyoyuzendyeing.html יוזן]" (Yūzen dyeing) וטכניקת ה- Tie-dye. הגמישות של טכניקת היוזן איפשרה ציור של סצנות מאוד מפורטות על הביגוד: מתוכם, ציורים של ערים או ציורי נוף היו המוטיבים הנפוצים ביותר. עיצובים נוספים כללו סצנות נאטורליסטיות או נארטיביות, כאשר מעמד האצולה והמעמד הסמוראי העדיפו סצנות יותר קלאסיות ואנשי העיר העדיפו תיאורים של חיי היומיום.
במחצית השנייה של המאה ה-16 גנרלים חזקים כגון [[אודה נובונאגה]] (Oda Nobunaga) ו[[טויוטומי הידיושי]] (Toyotomi Hideyoshi), שהיו פטרונים גדולים של האומנויות, עודדו גל חדש של אומנות נועזת וקישוטית שהשפיעה גם על סגנון הביגוד. כמו כן בעקבות התקדמויות בטכניקות צביעת בדים, הקוסודה הפך לבגד מקושט.
 
בנוסף לסגנון היוזן נתפרו סוגי קוסודה מיוחדים הנקראים קאקי-אה (Kaki-e) שצוירו על ידי האמניםאמנים המובילים של תקופת אדומובילים (לדוגמה [[אוגטה קורין]] Ogata Korin ו- [http://www.japansociety.org/event/silver-wind-the-arts-of-sakai-hitsu-1761-1828 Sakai Hōitsu]). עד תקופה זו רק אנשים מהמעמד הגבוה יכלו לרכוש קוסודה מפואר אולם במחצית הראשונה של תקופת האדו גם מעמד הסוחרים יכול היה לרכוש קאקי-אה.
בתקופה זו הגברים המשיכו ללבוש את הקוסודה כבגד תחתון והנשים לבשו את הקוסודה כבגד עליון. בחורף הן הוסיפו את האוצ'יקאקה, ובקיץ קיפלו את חלקו העליון וקשרו אותו מסביב למותניים.
 
בתקופת אדו האורך של שרוולי הקוסודה הוארך ואילו הרוחב נשאר אותו דבר כך שהשרוול לא יכיסה את כפות הידיים. הדוגמאות הכלליות של הבד הוחלפו בדוגמאות אשר הבליטו את הכתפיים, בעוד המכפלת והקישוטים הפרידו בין חלקים שונים של הבגד עם דוגמאות מנוגדות. במחצית השנייה של תקופת אדו הממשלה הגבילה את הסגנון, הצבע והחומרים של בגדי האנשים הפשוטיםמהמעמדות הנמוכים ועל מעמד הסוחרים נאסרה לבישת קוסודה מפוארים. דוגמאות הבד עבור מעמד הסוחרים הפכו קטנות ופחות גראפיות, הצבעים הפכו מונוכרומטיים, נעשה פחות שימוש בריקמה והאובי- חוגרתחגורת הבד, הפכה יותר רחבה. באופן הדרגתי דוגמאות הבד הוגבלו רק לקצוות התחתונים של הפתחים הקדמיים של הקוסודה.
=== תקופת אדו (1600-1868) ===
בתקופה זו הקוסודה הפך לבגד בסיסי של נשים ושל גברים הנלבש גם על ידי אנשי הצבא וגם על ידי אנשים ממעמד הסוחרים. הקוסודה של התקופה, שכבר בתקופת מומויאמה החל להיות מקושט, הפך למפואר וססגוני, בעיקר בעקבות פיתוח שיטת צביעה חדשה הנקראת "יוזן" (Yūzen dyeing) וטכניקת ה- Tie-dye. הגמישות של טכניקת היוזן איפשרה ציור של סצנות מאוד מפורטות על הביגוד: מתוכם, ציורים של ערים או ציורי נוף היו המוטיבים הנפוצים ביותר. עיצובים נוספים כללו סצנות נאטורליסטיות או נארטיביות, כאשר מעמד האצולה והמעמד הסמוראי העדיפו סצנות יותר קלאסיות ואנשי העיר העדיפו תיאורים של חיי היומיום.
בנוסף לסגנון היוזן נתפרו סוגי קוסודה מיוחדים הנקראים קאקי-אה (Kaki-e) שצוירו על ידי האמנים המובילים של תקופת אדו (לדוגמה Ogata Korin ו- Sakai Hōitsu). עד תקופה זו רק אנשים מהמעמד הגבוה יכלו לרכוש קוסודה מפואר אולם במחצית הראשונה של תקופת האדו גם מעמד הסוחרים יכול היה לרכוש קאקי-אה.
 
בתקופת אדו האורך של שרוולי הקוסודה הוארך ואילו הרוחב נשאר אותו דבר כך שהשרוול לא יכיסה את כפות הידיים. הודגמאות הכלליות של הבד הוחלפו בדוגמאות אשר הבליטו את הכתפיים, והמכפלת והקישוטים הפרידו בין חלקים שונים של הבגד עם דוגמאות מנוגדות.
במחצית השנייה של תקופת אדו הממשלה הגבילה את הסגנון, הצבע והחומרים של בגדי האנשים הפשוטים ועל מעמד הסוחרים נאסרה לבישת קוסודה מפוארים. דוגמאות הבד עבור מעמד הסוחרים הפכו קטנות ופחות גראפיות, הצבעים הפכו מונוכרומטיים, נעשה פחות שימוש בריקמה והאובי- חוגרת הבד, הפכה יותר רחבה. באופן הדרגתי דוגמאות הבד הוגבלו רק לקצוות התחתונים של הפתחים הקדמיים של הקוסודה.
 
בעקבות המגבלות הללו אנשי המעמד הבינוני טיפחו מושג חדש של יופי הנקרא איקי (Iki) שהיה מעודן מקודמיו. האידאלים של האיקי קבעו שאישה יפה צריכה להיות גבוהה ורזה, ולכן לסגנון הלבוש נוספו בדים עם פסים אנכיים. כמו כן נקבע כי בתוך הבית על הקוסודה ליפול מסביב לרגליים ואילו בחוץ יש לקשור אותו בעזרת אובי נוסף כך שלא יגע בריצפה.
158

עריכות