מקדונל דאגלס AV-8B הרייר II – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-\{\{דגל\|([^\}\|]+?)\}\} \[\[\1\]\] +{{דגל|\1||+}})
שורה 63:
גורמים ב[[משרד ההגנה של ארצות הברית]] ובצי ניסו להביא לביטול תוכנית ההרייר בין 1978 ל[[1980]], אך למרות ניסיונות אלו כלל משרד ההגנה את תוכנית ייצור המטוס בתקציבו שנתי ב[[1981]], ולאחר מכן בתוכנית ההצטיידות החמש שנתית של המשרד. צי ארצות הברית לא רכש את המטוס, בשל הטווח הקצר שלו ויכולת נשיאת המטען הנמוכה יחסית למטוסים אחרים של הצי. התוכנית זכתה לתמריץ חשוב כאשר מקדונל דאגלס ובריטיש אירוספייס חתמו על מזכר הבנה שהיה האות לחזרתה של בריטניה לפרויקט. על פי ההסכם הפכה החברה הבריטית לקבלן משנה, ולא זכתה למעמד של שותפה מלאה כפי שהיה קורה לו בריטניה לא הייתה נסוגה מן הפרויקט כמה שנים לפני כן. בהתאם למעמדה על פי החוזה החדש קיבלה החברה הבריטית אחריות לייצור 40% מן המטוס. הייצור המטוס נעשה במפעלי מקדונל דאגלס ב[[סנט לואיס]], [[מיזורי]], ובמפעלי בריטיש אירוספייס ב[[קינגסטון של התמזה]] וב[[דנספולד]], ב[[סארי (מחוז)|סארי]], ב[[אנגליה]]. 75% מייצור המנוע ניתן לחברת [[רולס-רויס]], ו-25% לחברת [[פראט אנד ויטני]]. חברת רולס רויס רכשה עוד קודם לכן את חברת בריסטול סידלי.
 
לצורך הייצור נבנו ארבעה אבות טיפוס מלאים. הראשון שבהם שימש בעיקר לבחינת ביצועי המטוס ויכולת ההטסה שלו, והמריא לראשונה ב-[[5 בנובמבר]] [[1981]]. בשני המטוסים הבאים הותקנו, על פי דרישת חיל האוויר הבריטי, תוספות לשורש הכנף בשפת ההתקפה (leading edge root extensions, LERX), וכן שיפורים בכונסי האוויר של המטוס. הראשון מבין שני המטוסים הללו המריא לראשונה באפריל [[1982]]. אב הטיפוס הרביעי המריא בינואר [[1984]]. המטוסים הסדרתיים הראשונים נמסרו לחיל הנחתים ב-[[12 בדצמבר]] [[1983]], והוכנסו רשמית לשירות חודש לאחר מכן. המטוס האחרון בסדרת הייצור הראשונה (שבה היו 12 מטוסים, כאמור) נמסר בינואר [[1985]]. המנוע שהותקן במטוסים אלה היה F402-RR-404A, שהיה בעל דחף שךשל 21,450 ליברות (95.4 kN). המטוסים שיוצרו מ[[1990]] והלאה צוידו במנועים משודרגים.
 
===פיתוחים נוספים===