ההסכם האנגלו-מצרי (1936) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 9:
ההסכם נחתם במשרד החוץ ב[[לונדון]] ביום [[26 באוגוסט]] [[1936]] על ידי שר החוץ [[אנתוני אידן]], [[הלורד שומר החותם]] [[לורד הליפקס]], שר הפנים [[ג'ון סיימון]], ראש הממשלה [[רמזי מקדונלד]] והנציב העליון למצרים (שהוראות ההסכם שינו את משרתו ל[[שגריר]] בריטניה במצרים) [[מיילס לאמפסון]]. מהצד המצרי חתמה משלחת של 13 נציגים בראשות מוסטפא אל נחאס פאשה.{{הערה|{{דבר||חוזה אנגליה-מצרים נחתם|1936/08/27|00102}}}}
 
תוקפו של ההסכם היה עשרים שנה, והוא הסדיר את עצמאותה של מצרים כמדינה החברה ב[[חבר הלאומים]]. המדינות הסכימו על ברית צבאית ומדינית, וסוכם כי הצבא הבריטי יקטין את נוכחותו במצרים ל-10,000 חיילים וכוחות עזר, שיוצבו באזור [[תעלת סואץ]]. כן סוכם כי [[סודאן]] תמשיך להתנהל כקונדומיניום (משטר משותף) אנגלו- מצרי.{{הערה|שם=יעקב146יעקב-146|1=יעקב שמעוני, '''מדינות ערב - פרקי היסטוריה מדינית''', הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 146}}
 
==קיומו של ההסכם==
 
ב-[[1937]] מילאה בריטניה אחר שתי התחייבויות חשובות לפי ההסכם. האחת - צירופה של מצרים לחבר הלאומים, והשנייה, הסכמה לוויתור על ה[[קפיטולציות]], הזכויות המיוחדות לתושבי חוץ, שנהגו עוד מימי השלטון ה[[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]]. עם זאת, ברבות הימים נתפס ההסכם כמגביל את עצמאותה של מצרים, והופר מספר פעמים על ידי בריטניה. בריטניה החזיקה במצרים צבא גדול משהתחייבה בהסכם, ולא הסתפקה בבסיסים באזור התעלה, וכן התערבה מספר פעמים בענייניה הפנימיים של מצרים.{{הערה|שם=יעקב146יעקב-146}} כך, למשל, ב-[[4 בפברואר]] [[1942]] כפתה בריטניה בכוח על המלך פארוק לפזר את ממשלתו ולשוב ולמנות את נחאס לראש ממשלה, לאחר שהקיפה את ארמונו בצבא.{{הערה|שם=חיים661}}
 
בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] מילאה מצרים את מחויבויותיה על פי החוזה, והעמידה את אדמתה לרשות הצבא הבריטי, אך לא הצטרפה בעצמה למלחמה, ולא הכריזה מלחמה על מדינות הציר עד סמוך לסוף המלחמה, בשנת [[1945]].