אל-מאמון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקישיתוף בשורה |
|||
שורה 16:
במקום לעבור לבירת הח'ליפות, שתושביה ומנהיגיה התנגדו לשלטונו, המשיך אל-מאמון לשלוט ממרוְו, אולם השאיר את בגדאד כעיר מסחר ושלטון מרכזית, כדי לא לפגוע בתמיכתו (שהייתה מועטת גם כך) בקרב תושבי העיר. אל-מאמון, שנתפש כזר, וכשליט לא לגיטימי בקרב האליטה העבאסית השלטת באותה העת, פעל כדי למצוא בסיסי כוח אחרים. ראשית, הוא החל לבסס אליטה שלטונית חדשה, שהורכבה מהאריסטוקרטיה הפרסית ומושלי האזור. צעד נוסף, שנועד להבטיח את תמיכת ה[[שיעה]] בו, הייתה הזמנת [[האימאם השיעי]] [[עלי א-רידא]] למרוְו ב-[[816]], מינויו ליורשו והפיכת הדגל העבאסי משחור לירוק (צבע בית עלי). הדעות חלוקות בנוגע לכנותו של אל-מאמון במינוי זה, שכן א-רידא נולד ב-20 שנים לפני אל-מאמון, והסיכויים שישרוד את אל-מאמון, וירש אותו היו קלושים. בכל אופן, צעד זה הרגיז את האליטה העבאסית הקודמת ותושבי עיראק, שחששו מהעברת השלטון לפרס. תושביי עיראק התמרדו, טענו כי המינוי הוא "קונספירציה [[זורואסטריות|זורואסטרית]], שנועדה להדיח את השושלת העבאסית "האמיתית" מהשלטון. ב-[[24 ביולי]] [[817]] בנו של הח'ליף העבאסי השלישי [[אל-מהדי (ח'ליף עבאסי)|אל-מהדי]], אברהים אבן אל-מהדי, עלה ל[[מינבר]] ב[[מסגד]] המרכזי ב[[בגדאד]] אחרי [[גמעה|תפילת יום השישי]] והכריז על עצמו כח'ליף.
צבאו של אברהים אבן אל-מהדי נע מזרחה מבגדאד ותפס את [[כופה]], ואת [[קטסיפון]], אולם מרידת ה[[ח'וארג']] מבית, וסירוב צבאו של אברהים להלחם בהם, בשל אי תשלום משכורתם, אלצה את אברהים לעצור. לאחר ששילם את משכורות החיילים, דוכא המרד בהצלחה וצבאו של אברהים נע שוב לעבר איראן והגיע ל[[ואסט|מחוז ואסט]] בעיראק. בתגובה להתקדמות זו, עזב אל-מאמון את מרוו ב-[[11 בינואר]] [[819]] וירד דרומה לטוּס (כיום [[משהד]]), בה היה קבור אביו, הארון א-רשיד. במהלך שהותם במקום, נפטר עלי א-רידא, ונקבר יחד עם אביו של אל-מאמון{{הערה|1= קבורת א-רידא ליד הארון א-רשיד הציגה את א-רידא כאדם בעל מעמד גבוה, שכן בתקופה ההיא, אדם שנקבר ליד השליט נחשב לחשוב מאוד. בכך ניסה אל-מאמון לומר, כי הוא אכן התכוון לממש את הבטחתו למנות את עלי ליורשו לאחר מותו.}}. לאחר מכן המשיך דרומה לריי (כיום סמוך לגבולה המזרחי של איראן עם [[אפגניסטן]]). במהלך כל מסעו, הפחית אל-מאמון את המסים לתושבים, וכך זכה לתמיכתם. כששמעו מפקדי צבאו של אברהים אבן אל-מהדי על התקרבות צבאו של אל-מאמון, בגדו באברהים וערקו לצבאו של אל-מאמון. אברהים נס מבגדאד, והעיר קיבלה את שלטונו של אל-מאמון ב-[[12 באוגוסט]] [[819]]. כדי למנוע מרידות נוספות, השיב אל-מאמון את בירת הח'ליפות לבגדאד, והשתכן בה בעצמו מאז.
לאור העובדה כי עלי א-רידא לא ירש את אל-מאמון, הורעו היחסים בין העבאסים לשיעים עוד יותר{{הערה|1=גם השאת ביתו של אל-מאמון, לבנו של א-רידא, האימאם השיעי התשיעי [[מוחמד א-תקי]] לא הצליחה להשקיט את השמועות כי אל-מאמון הרעיל את א-רידא, כדי שלא ירש אותו.}}.
| |||