גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פולין וטריטוריות גרמניות לשעבר: קישורים פנימיים |
|||
שורה 68:
בחודש ספטמבר 1941, לאחר הפלישה הנאצית לשטחי ברית המועצות, ציווה [[סטלין]] על ישובם מחדש של גרמנים החיים בשטחי ברית המועצות שנותרו בשליטה סובייטית, מן הנימוק שהם מהווים סכנה פוטנציאלית. מאגן [[נהר וולגה]] פונו כ-400,000 גרמנים ומ[[לנינגרד]] ואזורים נוספים, כ-80,000 גרמנים. הם יושבו במזרח המדינה, ב[[סיביר]], [[קירגיסטן]], ו[[קזחסטן]], ואולצו להישאר שם עד תום המלחמה. רבים מהם איבדו חייהם במהלך תקופת היישוב מחדש. אותם גרמנים אשר נותרו במקומות ישובם למרות תוכנית הפינוי, ביישובים שנכבשו על ידי הכוחות הנאצים בטרם פונו, חיו שם עד 1943, כאשר הצבא האדום שיחרר את שטחי ברית המועצות הכבושים וה[[ורמכט|וורמכט]] נסוג מערבה. החל מינואר 1943 רוב הגרמנים הללו הועברו לשטחי שלזיה, שם היו צריכים להתיישב. בין 250,000-320,000 גרמנים שישבו בשטחי ברית המועצות הגיעו לשטח גרמניה הנאצית עד לסוף שנת 1944. עם הגיעם, הם הושמו במחנות ועברו "הערכת גזע" על ידי השלטונות הנאציים, אשר יישבו את אלה המשתייכים ל"גזע הרצוי" בחוות חקלאיות באזורים שסופחו לגרמניה, בעוד אלה שערכם עורר סימן שאלה נשלחו לעבודה בגרמניה גופה. בתחילת 1945 תפס הצבא האדום שטחים אלה, ובאותה עת היו בהם עדיין 200,000 גרמנים במהלך תהליך "הערכת גזע" ואשר לא פונו על ידי השלטונות הנאציים. הצבא האדום התייחס לגרמנים אלה כאל אזרחים סובייטים והם נשלחו מזרחה ליישוב מחדש. כ-70,000-80,000 גרמנים שמוצאם משטחי ברית המועצות, אשר היו בשטח מזרח גרמניה בעת הכיבוש הסובייטי, קיבלו יחס דומה ונשלחו בחזרה לברית המועצות. שיעור מקרי המוות בין המפונים הוערך ב-15%-30%, ומשפחות רבות הופרדו בתהליך זה. במסגרת ישובם מחדש בברית המועצות נאלצו הגרמנים לבצע עבודות כפיה עד לסוף שנת 1955. בשנת 1955 היו בברית המועצות כ-1.5 מיליון גרמנים אתנים בתנאי פיקוח. לאחר מותו של סטלין הוענקה להם חנינה בצו ממשלתי מיום 13 בספטמבר 1955, והאשמתם בשיתוף פעולה עם הנאצים בוטלה בצו אחר מיום 23 באוגוסט 1964, אולם רכושם לא הושב להם{{הערה|1=Conseil de l'Europe Assemblée parlementaire Session Strasbourg, Council of the European Union in Straßburg, Documents, Document 7172: Report on the situation of the German ethnic minority in the former Soviet Union, Council of Europe, 1995, p.8, ISBN 9287127255}}.
שונה היה מצבם של הגרמנים אשר חיו בצפון [[מזרח פרוסיה]], באזור [[קלינינגרד|קניגסברג]], וב[[קלייפדה|ממל]] הסמוכה. אזור קניגסברג סופח לברית המועצות והפך מובלעת [[רוסיה|רוסית]], בעוד ממל שולבה בטריטוריה של [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הליטאית]]. גרמנים רבים פונו מאזור ממל על ידי הנאצים בעת מבצע חניבעל (ינואר-מאי 1945) ורבים ברחו בבהלה מפני הצבא האדום המתקרב. עם תום המלחמה רוב הגרמנים שנותרו במקום גורשו ובמקומם יושבו במקום בני משפחות אנשי הצבא האדום. ביוני 1946 נרשמו 114,700 גרמנים ו-41,029 אזרחים סובייטים כמתגוררים ב[[קלינינגרד (מחוז)|מחוז קלינינגרד]], בעוד מספר לא ידוע של גרמנים לא נרשמו. אולם בין יוני 1945 לשנת 1947 כחצי מיליון גרמנים גורשו מן המחוז. בין 24 באוגוסט, ו-26 באוקטובר 1948, יצאו ממחוז קלינגרד 21 משלוחים ובהם 42,094 גרמנים, שיעדם מזרח גרמניה שבשליטת הסובייטים. אחרוני הגרמנים גורשו מן המקום בנובמבר 1949 (1,401 איש) ובחודש ינואר 1950 (7 אנשים). אלפי ילדים גרמנים נטושים, אשר כונו "ילדי זאב" (בגרמנית: Wolfskinder{{הערה|1=הכינוי הוא כנראה איזכור ל[[הזאבה הקפיטולינית|זאבה הקפיטולינית]]}}), נותרו ללא השגחה, או עזרה, במזרח פרוסיה, לאחר שהוריהם נהרגו או ברחו, רבים מהם מתו. בין השנים 1945-1947 התיישבו במחוז קלינגרד כ-600,000 אזרחים סובייטים{{הערה|1=Piotr Eberhardt, Jan Owsinski, Ethnic Groups and Population Changes in Twentieth-century Central-Eastern Europe: History, Data, Analysis, M.E. Sharpe, 2003, p.457, ISBN 0765606658}}.
===הולנד===
| |||