פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
===רקע כלכלי ===
{{ערך מורחב|הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה התיכונה}}
הצבא גויס מקרב אזרחים רומאים שהיו חלק מ[[מעמדות ברומא העתיקה#חלוקה לפי רכוש|המחלקה החמישית]] ומעלה (בעלי הכנסה של 11,000 [[איסר]]ים ובהמשך בעלי הכנסה של 1,500 איסרים ומעלה{{הערה|Pierre Cagniart in A Companion to the Roman Army by Paul Erdkamp (ed), Blackwell, 2007 p 81}}). אזרחים אלה גויסו משני טעמים. הראשון - הם היו בעלי אמצעים שהספיקו כדי לממן את רכישת כלי הנשק. השני - הרומאים טענו שאדם שאין לו רכוש לא ירצה להלחם כי אין לו מה להפסיד. החיילים קיבלו אמנם תשלום בעת שירותם הצבאי, אך תשלום זה לא היה בבחינת שכר אלא אמצעי כדי לקיים את החייל בזמן שהותו מחוץ לביתו. סכום זה לא אפשר פרסנה מסודרת וציפו מהחייל שיחזור לעיסוקו שלפני הגיוס בתום תקופת השירות.
 
עיקר כח האדם בלגיונות הרומאים הגיע בשכבת האיכרים שהיו בעלי קרקעות. שיטת גיוס זו הייתה טובה בתקופה שבה הלוחמה הייתה מוגבלת לחצי האי האפניני או לכל היותר דרשה ניתוק זמני מהבית. האיכרים הרומאים לא רצו להתנתק לזמן ארוך מהבית כי מישהו היה צריך לטפל בנחלתם. כשהיה צורך לגייס צבא לשירות במזרח, לא הייתה בדרך כלל בעיה למלא את השורות כי המזרח ההלניסטי היה עשיר וניצחון במלחמה באזור זה הבטיח תמורה נאה. לעומת זאת, שירות בפרובינקיות מערביות, דוגמת ספרד או נומידיה, לא היה רווחי די הצורך. האוכלוסייה הילידית הייתה ענייה ולא היה מה לבזוז ממנה, לכן התקשו הרומאים לגייס חיילים במספר מספיק לשירות באזורים אלה. נראה כי דווקא חוסר הרצון של האיכרים לשרת בפרובינקיות עניות היה הבסיס לפתיחת השורות לדלת העם ולאו דווקא הקושי הכלכלי הכרוך בשירות הצבאי.
 
===מבנה הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה התיכונה===
 
הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה התיכונה לא היה יחידה רב זרועית וכלל את כל שלושת מרכיבי הצבא בעת העתיקה: [[חיל רגלים כבד]] שבתורו כלל שהתחלק לשלושה סוגים: [[האסטאטים]] (1,200), [[פרינקיפים]] (1,200) שני אלה היו חמושים בכידון הטלה -[[פילום (נשק)|פילום]] וחרב [[גלדיוס]] ו[[טריאריים]] (600) שהיו חמושים ב[[חנית]] ונלחמו במערך [[פלנקס]] צפוף בדומה ל[[הופליט]]ים; [[חיל רגלים קל]] - ה[[וליטים]] (1,200) ו[[חיל הפרשים|פרשים]] (300). החיילים רכשו את כלי נשקם בעצמם, לכן לא היה תו תקן סטנדרטי אחד לכולם.
 
מכיוון שאזרחים ללא רכוש לא היו מסוגלים לממן לעצמם ציוד וחימוש, מריוס הנהיג שיטה שבה המדינה נתנה לחייל את ציודו ואילו הוא פרע את חובו למדינה בתשלומים נמוכים במהלך השירות. הוא הציע להמונים חסרי הרכוש תעסוקה כחיילים מקצועיים והזדמנות לשפר את מעמדם החברתי ולהרוויח רכוש מהשלל שיבזזו במלחמה. בהיעדר הזדמנויות תעסוקה טובות אחרות, ההמונים נהרו לצבא והתגייסו לתקופה של 25 שנים.
 
כאשר עמד לרשותו צבא מקצועי, אשר האנשים בו משרתים לזמן ארוך, שינה מריוס את שיטות האימון, והכניס אחידות באימון ובחימוש לרוחב כל הצבא הרומי. מריוס אימץ את שיטת האימון של ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] משנת 105, [[פובליוס רוטיליוס רופוס]], שהתבססה על שיטות האימון של בתי הספר ל[[גלדיאטור|גלאדיאטורים]].{{הערה|שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, עמ' 369}}. כמו כן, כל הליגיונרים חומשו מעתה באופן אחיד בחרב, בכידון ההטלה [[פילום (נשק)|פילום]] (pilum) ובמגן מלבני [[סקוטום]] (scutum). שיפורים בכידון גרמו לכך שהאויבים לא יוכלו להשתמש בו לאחר שהוטל עליהם. בעיתות שלום הצבא התאמן בצורה יסודית במקום להתפזר איש לביתו, ואף עסק בפעולות תשתית אזרחיות, כגון חפירת תעלות, סלילת דרכים ותחזוקתן ועוד.
 
==הצבא הרומי לאחר הרפורמות==
[[קובץ:Testudo formation.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שחזור מודרני של טסטודו]]
[[קובץ:תרשים כיבוש גאליה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פריסת לגיון בקרב מודגמת בתרשים זה עם קנטוריות. במציאות הפריסה היא על בסיס קוהורטות, כאשר כל קוהרטה כוללת 6 קנטוריות.]]
הלגיון המריאני היה מורכב מ-10 קוהורטות (סדר גודל של גדוד - 480 - 600 לוחמים), כל אחת בת שש קנטוריות (סדר גודל של פלוגה - 80 - 100 לוחמים){{הערה|לפירוט אודות מספרי הלוחמים בלגיון ראו בהרחבה P. A. Brunt, Italian Manpower 225 BC - 29 AD, Oxford university press, 1971, pp 687 - 693}} סביר להניח שלגיון ממוצע כלל כ-5,000 לוחמים{{הערה|Nic Fields p 11}} ולעתים ירדו כוחו לכדי 4,000 חיילים בגלל האבדות בקרבות. כל קנטוריה חולקה ל- 10 יחידות בנות 8 חיילים כל אחת (שנקראו conteburnia). כל קנטוריה נלחמה, צעדה וחנתה כיחידה אחת. הקנטוריה נשאה את כל החימוש שהייתה זקוקה לו, ואוכל שהספיק לה ל-15 ימים. הציוד הרב שנשאו החיילים הוליד כינוי שדבק בהם - "הפרדות המריאניות" (muli mariani). הציוד הרב שנשאו החיילים הקטין מאוד את הצורך בבהמות משא ובשיירות אספקה, והצבא כולו הפך לנייד יותר.
 
==ציוד לחימה==
התוצאה הבסיסית ביותר של הרפורמות הייתה שיפור משמעותי ביכולתה הצבאית של רומא. מריוס הצליח להפוך את הצבא הרומי ממיליציה של איכרים הנקראים לקרב בשעת הצורך, לצבא מאומן, חזק ומנוסה. לצבא המריאני כמעט ולא הייתה תחרות בעולם העתיק. צבא מהדגם המריאני שירת גם את האימפריה הרומית בתחילת דרכה.
 
תוצאה נוספת של הרפורמות הייתה שליטה קלה יותר באזורים הכבושים, מכיוון שכעת ליגיונרים רומאים שסיימו את תקופת שירותם התנחלו באדמות הכבושות. התנחלות זו סייעה לרומא להטמיע בתוכה את האזורים הכבושים, ולקרב את העמים הנכבשים לתרבות ולרוח הרומאית.
 
השפעה נוספת של הרפורמות הייתה הסטה של נאמנות הצבא. לעומת הצבא הקודם, שהיה מורכב מאזרחים חופשיים, שראו בצבא תקופת ביניים קצרה בחייהם, ושרתו בצבא מתוך תחושת חובה לרפובליקה, הצבא החדש הורכב מאנשים שמבחינתם הצבא היה חזות הכל. הצבא היה המושיע שלהם מחיי הדלות והעוני, לחיים של ביזה, מסעות כיבושים ולבסוף חלקת אדמה משלהם. הנאמנות של החיילים עברה מן הרפובליקה, אל המפקדים והמצביאים. שינוי זה בנאמנות הצבא היה אחד הגורמים המכריעים להתפוררותה של הרפובליקה והפיכתה לקיסרות.