|
ב-[[1944]] גורשו יהודי העיר ל[[אושוויץ]]. ב-[[26 באוקטובר]] [[1944]] נכבשה מוקצ'בו על ידי [[הצבא האדום]] והועברה שוב ל[[צ'כוסלובקיה]]. ב-[[1945]] סופחה ל[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית|רפובליקה הסובייטית האוקראינית]]. מ-[[1991]] היא חלק מ[[אוקראינה]] העצמאית.
== יהודים במונקאץבמוקצ'בו ==
היהודי הראשון שתועד בעיר היה אחד אפרים שמוזכר ב-[[1649]], היא שנת [[גזרות ת"ח ת"ט|ת"ט]]. מס יהודים נגבה כבר ב-[[1760]], ומכאן שהיה כבר בית-כנסת. לפי מסורת אחת, אביו של [[שניאור זלמן מלאדי]], ברוך, שימש כמלמד בעיר. הרב הראשון המוכר נקרא יהודה לייב. ב-[[1790]] הוחלף בידי הרב אברהם גוטסמן, שאחריו מונה הרב צבי-אביגדור אשכנזי. ב-[[1825]] מונה ה[[אדמו"ר]] [[צבי אלימלך שפירא מדינוב|צבי אלימלך שפירא]]. הוא סולק לאחר ארבע שנים, משום שאסר על [[פיטום אווזים]] מנימוק של [[צער בעלי חיים (יהדות)|צער בעלי חיים]], דבר שקומם עליו את הרבים שעסקו בכך.
היהודי הראשון שמתועד במקום היה יהודי בשם אפרים שישב בעיר בשנת [[1649]], היא שנת [[גזרות ת"ח ת"ט|ת"ט]]. כמו כן נמצאה תעודה מ-[[1686]] בה מוזכרים שני יהודים: אפרים ומרקו, שסיפקו טובין לצבא. מס יהודים נגבה כבר ב-[[1760]], ומכאן שהיו באותה שנה לפחות בית כנסת אחד. מאוחר יותר הגיע לעיר מלמד, ושמו ר' ברוך, שהיה אביו של [[שניאור זלמן מלאדי]], בעל "התניא".
יורשו ברבנות העיר היה הרב עזריאל גרין, שהוחלף ב-[[1841]] בידי אפרים פישל הורוביץ. ב-1866 מונה הרב [[חיים סופר]], קנאי קיצוני שנאבק ב[[נאולוגים]] אך היה גם מתנגד לחסידות. ב-1880 נאלץ לפרוש בשל התנגדות החסידים. ב-1882 נקרא [[שלמה שפירא (רב)|שלמה שפירא]], נכדו של רבי צבי אלימלך. לאחר מותו ירשו בנו הרב [[צבי הירש שפירא]], שכיהן ללא אישור הממשלה בגלל בורותו ב[[הונגרית]]. ב-[[1913]] עלה הנכד, [[חיים אלעזר שפירא]], מתנגד קיצוני של [[אגודת ישראל]] והציונות, ויוזם הקמת שכונת "[[בתי מונקאטש]]" ב[[ירושלים]]. לאחר פטירתו החליף אותו חתנו הרב [[ברוך יהושוע ירחמיאל רבינוביץ']], שנמלט לארץ ישראל בשואה.
=== רבנים ===
הרב הראשון המוכר שכיהן בעיר היה הרב יהודה-לייב. ב-[[1790]] (תק"ן) מונה כרבה השני של העיר הרב אברהם גוטסמן, אחרי פרישתו (יש הטוענים שבגלל [[המרת דת|התנצרותה]] של אשתו){{הערה|1=הרב יקותיאל יהודה גרינוולד, בספרו סיפור משנה: "... הרבנית בעיר מונקאטש ה"ה אשת הרב ר' אברהם גוטסמן - - - עזבה את דת ישראל, ובעלה הרב מוכרח היה, אחר המעשה הזה, להסיר מעליו אדרת הרבנות...".}} מונה הרב צבי-אביגדור אשכנזי, וב-[[1825]], אחרי שנבנה [[בית כנסת]] חדש, מונה ה[[אדמו"ר]] [[צבי אלימלך שפירא מדינוב|צבי אלימלך שפירא]] כרב העיר{{הערה|בפנקס הקהילה נרשם: "...היום יום א', פרשת ראה, שנת תקפ"ה [[לפ"ק]] - המלכנו עלינו למלך, מאן מלכי רבנן, ה"ה הרב הגאון הגדול אב"ד דק"ק רוביטש מו"ה צבי-אלימלך נ"י, להיות לנו לרב ומורה-צדק לכל עדת בני-ישראל החונים פה קהילת-קודש מונקאטש וקומיטאט בערעג, ומחויבים אנחנו לתת לו שכירותו...".}}, אך לאחר שאסר{{הערה|בחיבורו "תקנות תמכין דאורייתא".}} על פיטום [[אווז|אווזים]] משום [[צער בעלי חיים (יהדות)|צער בעלי חיים]], נתקל בהתנגדות בקרב הקהילה שחלקה עסקו בגידול וסחר באווזים, ואחרי כארבע שנות כהונה נאלץ לפרוש.
בעיר התקיימה גם פעילות ציונית, והוקמה בה גימנסיה עברית ב-1924, בניהול הד"ר [[חיים קוגל]], שהוטלה בחרם וקללות מצד האדמו"ר. העסקנים הציוניים בעיר הוציאו כתב עת בשם "יידישע שטימע".
יורשו ברבנות העיר היה הרב עזריאל גרין{{הערה|תלמידו של [[החוזה מלובלין]] ואחיו של רבי יוסף מ[[חסידות יאריטשוב|יאריטשוב]].}}. הוא נפטר בשנת [[תר"א]] ([[1841]]) ובמקומו ישב על כס הרבנות הרב אפרים פישל הורוביץ. הרב הורוביץ התעסק בעיקר בארגון הקהילה ומיסודה, וכיהן כרב שמונה עשרה שנה. לאחר פטירת הרב הורוביץ לא הצליחה הקהילה להגיע להסכמה על רב חדש ושבע שנים נותרה ללא רב. בסופו של דבר מונה הרב [[חיים סופר]], מראשי הלוחמים ב[[ניאולוגים]] ובאנשי ה[[השכלה]]. לאחר כחמש עשרה שנים שכיהן כרב, בשנת [[תר"מ]] ([[1880]]), עזב את הקהילה בשל התנגדות החסידים אליו.
ב-1939 הושב החבל להונגריה, שגירשה יהודים בעלי אזרחות זרה (בייחוד מ[[גליציה]]) ואלה נמסרו לגרמנים בקמניץ פודולסק ונרצחו. בשנים הבאות סבלה הקהילה מרדיפות ורבים גויסו ל[[שירות העבודה (הונגריה)|עבודת כפייה]]. ב[[אפריל]] [[1944]], לאחר הפלישה הגרמנית, רוכזו יהודי הפלך בשני גטאות. אחד יועד לשארית בני העיר, והשני לכ-15 אלף מהאזור כולו. בסוף אפריל פרצה במקום מגפת [[טיפוס הבהרות|טיפוס]], ובחודש מאי נשלחו היהודים ברכבות להשמדה, רובם ל[[אושוויץ]]-בירקנאו, וחלקם ל[[פלאשוב]]. חלק מהניצולים שבו למוקצ'בו, וכיום מתגוררים בה כ-300 יהודים.
בשנת תרמ"ב, ביקשו אנשי העיר מהרב [[שלמה שפירא (רב)|שלמה שפירא]] (שהיה אז בסטריזוב שב[[גליציה]]), נכדו של רבי צבי אלימלך שפירא, לבוא לכהן כרבם, אחרי 11 שנה הוא נפטר ואת מקומו מילא בנו, הרב [[צבי הירש שפירא]]. מינויו נשלל ידי השלטונות עקב אי ידיעתו את השפה ה[[הונגרית]], אך הוא המשיך לשמש כרב ללא מינוי, עד שמונה בשנית. הוא נלחם ב[[ציונות|ציונים]] וברעיון הציוני.
אחרי פטירתו ב-[[1913]] החליף אותו בנו הרב [[חיים אלעזר שפירא]] בעל "מנחת אלעזר", מתנגד חריף של הציונות, ויוזם הקמת שכונת "[[בתי מונקאטש]]" ב[[ירושלים]]. לאחר פטירתו החליף אותו חתנו הרב [[ברוך יהושוע ירחמיאל רבינוביץ']], שנמלט לארץ ישראל בשואה. לאחר המלחמה היגר ל[[ברזיל]] וכיהן כרב ב[[סאן פאולו]]. ב-1962 עלה לישראל וכיהן כרבה הראשי של [[חולון]] וכרב ב[[פתח תקוה]]. בנו רבי [[משה יהודה ליב רבינוביץ]] מתגורר בארצות הברית ומשמש כאדמו"ר ממונקאץ'.
=== ציונות ===
במונקאץ' התקיימה גם פעילות ציונית, והוקמה בה [[הגימנסיה העברית (כללי)|גימנסיה עברית]], כבר בשנות ה-20, שנחשבה כגימנסיה העברית החשובה ביותר במזרח אירופה פרט לזו של [[ורשה]]. מנהלה האחרון של הגימנסיה, הד"ר [[חיים קוגל]], היה לימים לראש העיר [[חולון]].
העסקנים הציוניים בעיר הוציאו כתב עת בשם "יידישע שטימע". שני רחובות במונקאטש נקראו בשמות עבריים: רחוב [[יהודה הלוי]] ורחוב [[חיים נחמן ביאליק]]. בהשפעתו של הרב חיים אלעזר שפירא וחסידיו שונה שם רחוב יהודה הלוי לרחוב [[דרכי תשובה]].
=== תקופת השואה ===
בין 1939 ל-1944 שלטו במקום ההונגרים, שגירשו מהמקום יהודים בעלי אזרחויות אחרות (בייחוד יהודים ממחוז [[גאליציה]] שנמסרו לגרמנים בקמניץ פודולסק), והטילו על היהודים מיסים ומטלות עבודה.
ב[[אפריל]] [[1944]] פעלו הגרמנים בעיר, וריכזו את היהודים בשני גטאות.
גטו אחד יועד לשארית יהודי העיר, והגטו השני יועד לכ-15 אלף יהודים מהאזור כולו. בסוף אפריל פרצה במקום מגפת [[טיפוס הבהרות|טיפוס]], ובחודש מאי נשלחו היהודים ברכבות להשמדה, רובם ל[[אושוויץ]]-בירקנאו, וחלקם ל[[פלאשוב]].
== ערים תאומות ==
|
