שלדג גמדי – הבדלי גרסאות

[[גוף|גופו]] של השלדג הגמדי קטן. אורכו נע בין 17 ל-19.5 סנטימטרים. [[ראש]]ו גדול, ו[[מקור]]ו הארוך מגיע לאורך של ארבעה סנטימטרים. צבע הכיפה והכנפיים ירקרק-כחול וגוון הבטן כתום-חום. ה[[נקבה]] זהה במראה ל[[זכר]], מלבד החלק התחתון של מקורה, השחור. זנבו קצר מאוד. זהו קטן השלדגים בארץ, וגודלו כגודל דרור: משקלו 21-3721–37 גרם.

תפוצתו של השלדג הגמדי משתרעת על פני [[אירופה]], [[אסיה]] ו[[צפון אפריקה]]. זהו מין מקנן שתפוצתו נרחבת באזור אירואסיה, אולם בצפון אפריקה הוא מבקר בעיקר בחורף, למרותאף על פי שהוא [[קן|מקנן]] נדיר בחופי [[מרוקו]] ו[[תוניסיה]]. באזורים [[אקלים ממוזג|ממוזגים]] שלדג זה מאכלס נחלים ונהרות צלולים, רדודים ובעלי זרימה איטית, וגדות אגמים בעלי צמחייה עבותה. הוא מבקר לעתים תכופות בסבכי שיחים ובצמחיה נמוכה בעלי ענפים המזדקרים מעל המים, מהם הוא צד.

הקן נמצא בתוך מחילה, שנחפרה על ידי שני [[זוויג|הזוויגים]], בגדה נמוכה ואנכית, או לעתים במערות מחצבה וכדומה. אורך המחילה, המסתיימת בגומחה, בדרך כלל 60 עד 90 ס"מ. גומחת הקן אינה מיושרת אבל תמולא במהרה בפסולת שאריות [[דגים]] [[צנפה|ובצנפות]]. השלדג הגמדי מטיל 5 עד 7 (יכול להגיע ל-10) [[ביצה|ביצים]] לבנות וחלקות, שרוחבן 1.9 מ"מ ואורכן 2.2 מ"מ, ומשקלן בערך 4.3 גרם כשחצי ממשקל זה הוא הקליפה. אחת או שתיים מהטלה זו ברוב הקנים בדרך כלל אינה בוקעת מאחר שההורים לא מסוגלים לכסות אותן. שני ה[[זוויג]]ים [[דגירה|דוגרים]] במשך היום, אך רק הנקבה דוגרת במשך הלילה. הציפור דוגרת במעין טראנס, כשהיא פונה לעבר פתח המחילה; היא תמיד תפלוט [[צנפה]], ותפורר אותה באמצעות המקור. הביצים יבקעו לאחר 19-2019–20 יום, וה[[גוזל]] שבקע יישאר בקן לרוב במשך יותר מ-25 ימים. ברגע שגדלו מספיק, הגוזלים יתקרבו לפתח המחילה לשם קבלת [[מזון]]. שני [[גוזל]]יםגוזלים ולעתים שלושה יגודלו בכל [[עונות השנה|עונה]].

השלדג הגמדי צד מענף 1-21–2 מטר מעל המים, מהגדה או מעמדה אחרת, ה[[מקור]] מצביע לכיוון שהוא תר אחר טרפו. הוא מניד את ראשו מטה ומעלה כשהוא מזהה מזון כדי להעריך את המרחק, והוא צולל בתלילות מטה כדי להעריך את גודל הטרף, בדרך כלל לא יותר מעומק 25 ס"מ מתחת לפני המים. הכנפיים פתוחות מתחת ל[[מים]] ו[[עין|עניו]] הפתוחות מוגנות באמצעות עפעף שלישי שקוף שמגן על ה[[קרנית]] בעת ציד מתחת למים הנקרא "קרום מצמוץ" ([[:en:Nictitating membrane|Nictitating membrane]]). הציפור מתרוממת חזרה מעל המים, מקורה תחילה, ועפה חזרה לענף העמידה שלה. על הענף הציפור משפרת אחיזה ב[[דג]] עד שהיא מצליחה לאחוז בו בבסיס הזנב ואז היא חובטת בדג על הענף כמה פעמים. ברגע שמת, הציפור אוחזת בדג לאורכו ובולעת אותו מכיוון ראשו. פעמים ספורות בכל יום הציפור תפלוט כדור [[צנפה]] של עצמות דג ושאריות אחרות בלתי מעוכלות.

המאתגר לכל ציפור צוללת הוא שינוי ה[[השתברות]] האור בין ה[[אוויר]] ל[[מים]]. [[עין|בעיניהן]] של ציפורים רבות יש שתי גומות [[רשתית]] (אזור שבו הצפיפות הרבה ביותר של קולטני אור) והשלדג מסוגל להחליף בין הראשית למשנית כשהוא מתחת למים, קו רשתית שבו צפיפות [[קולטן|הקולטנים]] של שתי הרשתיות מחוברת ומאפשרת לבבואה לנוע באופן זמני כשהציפור יורדת על הטרף. [[עדשת העין]] בצורת הביצה מצביעה לעבר הרשתית המשנית, ומאפשרת לציפור לשמור על חדות ויזואלית מתחת למים. בשל מיקום הרשתיות, לשלדג ראיה חד עינית באוויר, וראיה בשתי הענייםהעיניים מתחת למים. הראיה מתחת למים לא חדה כזו שבאוויר, אולם היכולת לאמוד מרחק מטרף ב[[תנועה (פיזיקה)|תנועה]] חשוב יותר מחדות הבבואה.

כל [[תא קולט אור|תאי החרוט]] ([[מדוכים]]) ברשתית מכילים טיפת [[שמן]] שעשויים להכיל [[פיגמנט]] [[קרוטינואיד]]. טיפות אלו מגבירים ראיית [[צבע]] ומפחיתים סינוור אור. לשלדגים מימיים יש מספר גבוה של [[פיגמנט]]יםפיגמנטים אדומים בטיפות השמן בעיניהם; הסיבה לשליטת הטיפות האדומות לא מובנת, אולם הטיפות עשויות לסייע בהפחתת סנוור ופיזור האור מחומרים מסוימים במים.