הבדלים בין גרסאות בדף "קרב קדש"

אין שינוי בגודל ,  לפני 4 שנים
מ
←‏מצרים: תקלדה
מ (←‏פתיח: מיותר)
מ (←‏מצרים: תקלדה)
האימפריה המצרית חלקה את גבולה הצפוני והצפון-מזרחי עם ממלכת [[מיתני]]. מיתני הייתה ממלכה חזקה ששטחה כלל את רובה של [[סוריה]], חלקים מ[[טורקיה]] וחלקים גדולים מצפון [[עיראק]] של היום. מיתני הוכרעה על ידי החתים כמה עשרות שנים לפני קרב קדש. נפילתה של מיתני ומדינות קטנות נוספות חשפה את מצרים לחיכוך עם האימפריה החתית הגדולה. משנפלה מיתני, נפלו גם המדינות הקטנות בסוריה תחת העול החתי. גם מצרים איבדה את הטריטוריות שלה (כולל קדש) בסוריה הדרומית בתקופת שלטונו של [[אחנתון]], שהעדיף להתרכז בבעיות פנים והזניח את ענייני החוץ. לאחר מותו של אחנתון שקעה מצרים במערבולת פנימית, ולא התפנתה להשבת השטחים שאבדו לה בסוריה.
 
בתקופת שלטונו של [[סתי הראשון]] התאוששה מצרים מהמערבולת הפנימית שבה הייתה נתונה, ייצבה את שלטונה בנחלותיה הצפוניות, שלטון שהתרופף בדור הקודם, והחזירה לשליטתה את אזור סוריה הדרומית. נראה שגם קדש הייתה נתונה תחת מרות מצרית.{{הערה|שם=Hans71|1=Hans Goedicke, p 71}} שליטה מצרית על העיר הציבה איום ממשי על גבולה הדרומי של האימפריה החתית. לא ברור מן המקורות מדוע שליט קדש ניתק עצמו מן המצרים והעביר את תמיכתו לחתים, אך כנראה שיד החתים הייתה בדבר והם תמכו בשליט קדש או הביטחוהבטיחו לו את תמיכתם.{{הערה|שם=Hans71}}
 
שנים אחדות לאחר מותו של סתי החליטו החתים להחזיר לעצמם את השליטה בדרכי המסחר של סוריה הדרומית. הם הצליחו לספח את העיר קדש, ששכנה במיקום אסטרטגי באזור, ו[[ממלכת אמורו]], שישבה באזור, קיבלה את השליטה החתית בברכה. מלכי האמורו קיוו שהמלחמה שלבטח תפרוץ בין שתי האימפריות הגדולות על השליטה בדרכי המסחר תיטיב עמם, בכך שתחליש את שתיהן. רעמסס השני, ה[[פרעה]] החדש, לא הסכים, כצפוי, לחידוש ההשפעה החתית בסוריה הדרומית, ובשנה החמישית למלכותו גייס את צבאו ויצא צפונה במטרה להשיב את קדש לשלטון מצרים. בעיר זו, החולשת על דרכי המסחר באזור, רצה רעמסס לבסס את שלטונו.