גיס חמישי – הבדלי גרסאות

הביטוי נולד ב[[מלחמת האזרחים הספרדית]] ([[1936]]–[[1939]]). כשנשאל הגנרל [[אמיליו מולה וידאל|מולה]], מפקד הצבא הלאומני שעלה על [[מדריד]], מה גודל צבאו, השיב כי לצבאו ארבעה [[גיס|גייסות]], וכי בעיר עצמה ממתין גיס חמישי - [[כוח מיליטנטי]] אוהד שיפעל נגד נאמני הממשלה הרפובליקנית שהגנו על העיר. הגיס החמישי של תומכי [[פרנקו]] במדריד לא היה יעיל במיוחד, והעיר נפלה רק אחרי קרבות מרים בשנת [[1939]], אך השימוש בכינוי הפך רווח, במיוחד כדי להגדיר כ[[בגידה|בוגדים]] קבוצות מיעוט דתיות או אתניות, או קבוצות בעלות עמדות מקובלות פחות שמשתפיםשמשתפות פעולה עם ה[[אויב]]. הגדרת קבוצת המיעוט כ"גיס חמישי" רווחה במיוחד במשטרים דמוקרטיים, שבהם לא ניתן היה לאפשר בנסיבות רגילות ועל־פי חוקי המדינה לבודד או לנדות את קבוצת המיעוט. הצגת טיעון "הגיס החמישי" אפשרה לתועמלניםלתעמולנים שעשו בו שימוש, להציג את המצב ככזה בו יש איום ישיר על שלומם של אזרחי המדינה, המצדיק השעייה או התעלמות מחוקים המבטיחים שוויון בפני החוק ופוטר את מעלה הטיעון מהבאת טעמים והוכחות לטענותיו. הביטוי זכה לפרסום בעיקר עקב [[מחזה]] של [[ארנסט המינגוויי]] באותו שם.

בטיעונים בדבר "גיס חמישי" נעשה שימוש נרחב בבריטניה ובארצות־הברית בזמן [[מלחמת העולם השנייה]]. ב[[בריטניה]] בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]], טענה התעמולה הרשמית כי על שלומה של בריטניה מאיים "גיס חמישי" פרו־נאצי, ובנימוק זה נעצרו אזרחים גרמנים שהתגוררו בבריטניה והועברו למחנות מעצר ב[[האי מאן|אי מאן]] (Isle of Man) שמול חופה המערבי של אנגליה. בין העצורים היו גם יהודים גרמנים רבים, וכן מספר גדול של גרמנים אנטי-נאצים שנמלטו לבריטניה לאחר עליית [[היטלר]] לשלטון. בארצות־הברית שימש טיעון דומה כהצדקה ל[[כליאת היפנים בארצות הברית|מעצר אמריקאים ממוצא יפני]] וכליאתם במחנות מעצר. ב[[ישראל]] הועלה טיעון דומה על ידי [[דוד בן-גוריון]] בפרשת [[אלטלנה]], אם כי כאן לא נגע הטיעון לחשד בבגידה אלא לתביעת הבלעדיות לכוחות צה"ל בהפעלת כוח לחימה, כאשר בן-גוריון ראה בצורך להעביר חיילים מהחזית לתל אביב כדיבכדי להתמודד עם אנשי ה[[אצ"ל]] בזבוז משאבי אנוש שהוא כיצירת "גיס חמישי".