יבגני רטנר – הבדלי גרסאות

'''אֶבְגֵנִי''' ('''גֶ'נְקָה''') '''רַטְנֶר''' ([[17 באוגוסט]] [[1909]] – [[25 במרץ]] [[1979]]), הידוע גם בשמו ה[[עברות|מעוברת]] '''גִּדְעוֹן רַבְטַל''', היה [[מהנדס]] ו[[ממציא]] [[ישראל]]י, ממייסדי [[חיל המדע]], חתן [[פרס ביטחון ישראל]].

בשנת [[1922]], בהיותו בן 13, [[העלייה השלישית|עלה לארץ ישראל]] עם סבו. אביו ה[[קומוניסט]] נשאר ברוסיה, והוא לא ראה אותו יותר. סבו היה פרופ' [[אלכסנדר איליוב]], שייסד את [[הפקולטה לכימיה (טכניון)|הפקולטה לכימיה]] ב{{ה|טכניון}}, והמשפחה התגוררה ב[[חיפה]]. בשנת [[1928]] סיים רטנר את לימודיו ב[[בית הספר הריאלי]], ובשנת [[1932]] סיים את לימודיו בטכניון, שם למד [[הנדסה אזרחית]].{{הערה|{{דבר||בתכניון|1932/10/16|00408}}}} בסיום לימודיו עבד במשך שנתיים כמהנדס מכונות במחלקה לעבודות ציבוריות של ממשלת [[המנדט הבריטי]]. במקביל ערך מסעות אופנוע הרפתקניים לארצות ערב, אירופה, סהרה, סודאן והודו.

בשנים [[1935]]–[[1942]] עבד כמהנדס מכונות ב[[חברת הנפט העיראקית]] (IPC, כיום [[בתי זיקוק לנפט (חברה)|בתי הזיקוק]]). במקביל, החל לפעול בארגון "[[ההגנה]]" בתכנון אמצעי חבלה, והוכשר במסגרתו כטייסכ[[טייס]] במטוסים קלים. כחבר הפלוגה לפעולות מיוחדות, פעל רטנר ביחידת הנדסה, ועסק בתכנון כלי לחימה, ובהם [[מוקש המטריה]] שתכנן כנגדנגד הבריטים. בעקבות שיתוף הפעולה שהכריז [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] עם הבריטים במלחמה בנאצים, נחשפו הבריטים למוקש המטריה. בעקבות זאת הוא גויס בשנת [[1942]] לשורות [[הצבא הבריטי]], ונשלח לאנגליה לבסיס ה[[מחקר ופיתוח]] של [[האדמירליות]] בעיר [[פורטסמות]] לעסוק בפיתוח נשק נגד [[צוללת|צוללות]]. בין היתר היה מעורב בפיתוח ה[[מרגמה SQUID]] כנגדנגד צוללות, שפגעה קשות בצוללות הגרמניות. בשנת [[1947]] נקרא על ידי בן-גוריון לחזור לארץ ישראל; הבריטים סירבו לאשר לו חזרה ארצה והציעו לו נתינות בריטית, ורטנר התחזה כחולה סופני המבקש להיקבר בארץ ישראל. לאחר הגיעו ארצה הצטרף למחלקה המדעית של "ההגנה" והפך למהנדס הראשי של [[חיל המדע#היסטוריה|חמ"ד]], והיה ממייסדי חיל המדע של צה"ל. במסגרת חמ"ד פיתח אמצעי לחימה רבים כגון [[מוקש]]ים, [[מרגמה 6 אינץ']] ומטול כנגד טנקים. כל הכלים האלה שימשו במלחמת העצמאות.

בעקבות פיזור חיל המדע עבר לגוף המחליף, [[אגף מחקר ותיכון]] ב[[משרד הביטחון]]. לאחר הקמת [[רפא"ל]], בשנת [[1958]], עבר לעבוד ברשותבה ועסק בפיתוח אמצעי לחימה שם הקים את חטיבת החימוש, ובה שימש ראש פרויקט מרכזי. בגין עבודתו, הוענק לו פעמיים [[פרס ביטחון ישראל]], באחת מהם הוענק לו הפרס בשנת [[1959]] על פיתוח ה[[רב-בזוקה]].

בשנת [[1968]] השתחרר מצה"ל בדרגת [[אלוף משנה]], והמשיך לעבוד ברפא"ל כיועץ למנהל רפא"ל בנושאי חימוש, בתפקידו כיועץ המשיך לפתח אמצעי לחימה ולהשתתף באופן פעיל בניסויי הערכה שלהם בשדה הניסויים 'שדמה' בנגב. גם ביקש בצוואתו להקברלהיקבר שם, אך זה לא התאפשר. הוא המשיך לעבוד עד יום מותו. בצוואתו כתב שהוא מבקש שבהלווייתו לא ישתתפו יותר מ[[מניין]] אנשים ומהיתר ביקש {{ציטוטון|לכבד את זכרי בעבודה מאומצת כמו בימים ההם}}.