מושבת רואנוק – הבדלי גרסאות

על אף התקרית האלימה, הצליחו היחסים בין המתיישבים והאוכלוסייה המקומית להשתקם במידת מה. בחורף 1585/86 נשלחה קבוצה בראשות האמן [[ג'ון וייט (אמן)|ג'ון וייט]] (John White) לשהות בקרב האינדיאנים באזור [[מפרץ צ'ספיק]]. משלחת זו סיפקה ידע לא מבוטל על האזור ואורחותיו. אף על פי כן, היחסים בין המתיישבים ומנהיג שבט רואנוק הצ'יף וינגינה (Wingina), החלו להידרדר לקראת האביב. וינגינה שבתחילה היה מעוניין בברית עם האנגלים, החל להסתייג מן הקשר עמם כאשר הכביד עול תלותם המוחלטת במאגרי המזון של השבט. לאחר שורה של תקריות ואותות מבשרי רעות, השתכנעו האנגלים שווינגינה מתכנן לתקוף את המתיישבים. ליין הורה לפתוח במתקפת פתע מקדימה שבסופה נהרג הצ'יף וינגינה ומספר מאנשיו.{{הערה|על יחסי המתיישבים עם שבט רואנוק, ראו: Karen O. Kupperman, ''Roanoke: The Abandoned Colony'', Totowa, 1984, pp. 66-87.}}

 

 

על אף כישלון ניסיון ההתיישבות הראשון, שאבו וייט ואחרים עידוד ממסעם המוצלח למפרץ צ'ספיק, ונותרו אופטימיים לגבי האפשרות להקים מושבת קבע אנגלית. בדיווח שנכתב על ידי וייט ביקש לצייר את הילידים באור חיובי והציע ליישב בניסיון הבא את אזור מפרץ הצ'ספיק שלדידו היה מסוגל להציע שירותי נמל טובים יותר ואוכלוסייה אוהדת יותר. כמו כן הדגיש וייט את חשיבות הרכבו הדמוגרפי של משלחת המתיישבים העתידיים, ותמך בהעדפת יישובם של משפחות איכרים ובעלי אחוזות במקום חיילים.{{הערה|Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, p. 43.}}