מושבת רואנוק – הבדלי גרסאות

====התגברות העניין האנגלי בעולם החדש====

הצלחתן של [[פורטוגל]] ו[[ספרד]] במציאת נתיב חצייה דרומי של אמריקה הציתה ניסיונות מחודשים מצדה של אנגליה למצוא נתיב ימי צפוני ל[[קתאי]] (Cathay), השם בו כינו את סין אירופאים בני התקופה. בתחילה, נבחנה האפשרות לקיומו של נתיב צפון-מזרחי. דבר זה הוביל בשנת 1555 להקמתה של חברת המניות המשותפת הראשונה בהיסטוריה, [[חברת מוסקובי]] (Muscovy Company). אל מול ניסיון זה, קמו [[מרטין פרובישר]] (Martin Frobisher) ו[[האמפרי גילברט]] (Humphrey Gilbert) שגילו עניין בחקר הנתיב הצפון-מערבי. לאחר שהצליחו לשכנע את חברת מוסקובי לממנם, השיקו השניים שלושה מסעות מחקר בין השנים 1576{{כ}}-1578. בעוד גילברט תרם את חלקו בכתיבה תאורטית, פרובישר נטל על עצמו תפקיד מעשי ובתור ימאי מנוסה עמד בראש שלושת המסעות שניסו להעמיד את התאוריה במבחן המציאות. המסעות זכו לתוקף ויוקרה מדעיים והצליחו לעורר עניין וסקרנות בקרב הציבור הרחב באנגליה. תשומת לב מיוחדת משך המסע הראשון, כאשר הספינות חזרו לאנגליה כשעל סיפונן [[אינואיטים|אינואיט]] בן אמריקה הצפונית. על אף ההדים הרבים שעורר, המיזם הסתיים בפשיטת רגל לאחר שהרציונל הכלכלי מאחורי המסעות, שהתבסס על היכולת לחזור עם מתכות יקרות, כשל. עם זאת, מסעות פרובישר היוו ניסיון חשוב אשר הדגים את יכולתם של בעלי עניין אנגליים ליזום ולממן מסעות שאפתניים בסדר גודל טרנס-אטלנטי.<ref>Peter T. Bradley, ''British Maritime Enterprise in the New World'', Lewiston, 1999, pp. 252-258. </ref>

במקביל להתגברות הפעילות המחקרית והימית החלה להתגבש קבוצה מצומצמת של אנשי חצר, סוחרים, אנשי דת ויזמים שהכירו בהזדמנויות הכלכליות והפוליטיות הטמונות ביישוב קבע אנגלי באמריקה הצפונית.<ref>Michael G. Moran, ''Inventing Virginia: Sir Walter Raleigh and the Rhetoric of Colonization'', New York, 2007, pp. 4-6.</ref> למגינת לבם, [[אליזבת הראשונה]], שהעדיפה להשקיע את מרצה וכספה בחיזוק השפעתה ב[[האיים הבריטיים|איים הבריטיים]] הביעה עניין מועט בהקמת מושבה אנגלית באמריקה. עם זאת, המלכה הסכימה להנפיק רישיונות למשקיעים פרטיים אשר היו מוכנים לקחת על עצמם את הסיכון. עובדה זאת הכתיבה אופי שונה ל[[קולוניאליזם|קולוניזיציה]] האנגלית באמריקה, שלעומת מקבילותיה הספרדית, הפורטוגלית והצרפתית, נאלצה להסתמך בראש ובראשונה על היוזמה הפרטית בפיקוח המדינה.<ref name=autogenerated1 />

האמפרי גילברט היה הראשון לעתור לקבלת הרשאה שכזו ובתזכיר בפני המלכה מ-1577 הציג את יישוב אמריקה כפתרון התמודדות עם אוכלוסייותיה החלשות והסוררות של הממלכה אשר בו בעת יביא לפגיעה משמעותית באינטרסים הספרדיים ב[[קריביים]]. המלכה נעתרה לבקשתו וב-[[11 ביוני]] [[1578]] העניקה לו כתב הרשאה בתוקף לשש שנים לחקור, לאכלס ולספח בשמה כל שטח באמריקה אשר לא מוחזק בידי נוצרים. כתב ההרשאה קבע כמו כן כי חמישית מסך הזהב והכסף שעשויים להימצא יועבר לקופת המדינה האנגלית.<ref>Peter T. Bradley, ''British Maritime Enterprise in the New World'', Lewiston, 1999, pp. 262-268. </ref>

 

עם מותו של גילברט בקיץ 1583, קיבל את רישיונו להקים מושבה באמריקה [[וולטר ראלי]], אחיו למחצה ואיש חצר המלכה אליזבת. ראלי, החל לקבץ סביב היוזמה מספר רב של אנשי חצר ויורדי ים ידועים כמו [[ריצ'רד גרנוויל]] ו[[פרנסיס דרייק]],<ref name=autogenerated1 /> וכתוצאה ממאמציו כבר באפריל 1584 נשלחו שתי ספינות קטנות לסקור את חופיה של אמריקה הצפונית. בתחילת יולי הגיעה המשלחת לחופיה של [[צפון קרוליינה]] של ימינו וחקרו את האזור במשך כחודשיים. אחת הספינות, חזרה לאנגליה באמצע ספטמבר כשעל סיפונה שני ילידים בשם מנטאו (Manteo) וונצ'יס (Wanchese) משבט רואנוק. השניים ששימשו כשגרירים וספקי מידע על התרבות והשפה המקומית.<ref>Michael G. Moran, ''Inventing Virginia: Sir Walter Raleigh and the Rhetoric of Colonization'', New York, 2007, pp. 33-34.</ref> המסע הוכתר בהצלחה והחלה היערכות לקראת ארגון משט גדול יותר והקמתו של בסיס קבע באי רואנוק. האזור שנסקר כונה על ידי ראלי בשם וירג'יניה לכבודה של אליזבת שהייתה ידועה בכינוי "המלכה הבתולה".<ref>Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, p. 43.3</ref>

====הניסיון הראשון: המחנה הצבאי ברואנוק 1586-1585====

באפריל 1585 יצא אל האי רואנוק משט של שבעה כלי שיט תחת פיקודו של קפטן גרנוויל במטרה להקים בסיס קבע. מרבית המשתתפים במסע ואף מפקידיהם, גרנוויל וראלף ליין (Ralph Lane), היו חיילים ששירתו במערכות הקשות באירלנד, דבר אשר ייתכן כי הייתה לו השפעה על יחסם הבסיסי לאוכלוסייה הילידית של אמריקה. אחד המשתתפים במשט היה [[יואכים גנז]], כימאי יהודי ממוצא צ'כי, אשר היה ליהודי המתועד הראשון שדרך על אדמת העולם החדש.{{הערה|Gary C. Grassl, "Joachim Gans of Prague: The First Jew in English America", ''American Jewish History'', Vol. 86, No. 2, June 1998 pp. 195-217.}} לאור שיתוף הפעולה של בני המקום עם המשלחת הראשונה, ציפו המתיישבים ליחסים נוחים עם בני שבט רואנוק. עם זאת, התלות האנגלית באספקת המזון של האוכלוסייה הילידית יצרה מצב מתוח.

 

באוגוסט 1590, כשלוש שנים לאחר עזיבתו, חזר וייט לאי לאחר סיום מסע שוד ימי מוצלח בקריביים. וייט ואנשיו חזו פעם נוספת באתר נטוש, כאשר הרמז היחידי לגורלם של המתיישבים נתגלה בדמות האותיות CRO שנחרתו על אחד העצים. וייט הסיק מתוך כך שהמתיישבים עברו לאי קרואטואן (Croatoan) השוכן בסמיכות לאי רואנוק, אך בשל תנאי מזג האוויר ויתר על ההפלגה לשם ושב לאנגליה. גורלם של מתיישבי רואנוק נותר עד היום אפוף מסתורין ואי-ודאות, ובעוד רוב החוקרים מאמינים כי מתו ממחלות או נהרגו על ידי בני שבט רואנוק, אחרים מאמינים שלכל הפחות חלקם התערו ונטמעו באוכלוסייה המקומית.{{הערה|Richard Middleton and Anne Lombard, ''Colonial America: A History to 1763'', Cambridge (MA), 2011, pp. 44-45.}}

 

===כישלון המיזם של ראלי ולקחיו===