גוסטב ואסה, מלך שוודיה – הבדלי גרסאות

'''גוסטב הראשון''' (ב[[שבדית]]: '''Gustav I''', נולד בשם '''גוסטב אריקסון''' למשפחת האצולה ואסה ('''Vasa''') ומאוחר יותר נודע בשם '''גוסטב ואסה'''; {{כ}} [[12 במאי]] [[1496]]{{הערה|על מצבת הקבורה של גוסטב ואסה חקוקה שנת לידתו, [[1485]]. על פי בנו [[קרל התשיעי, מלך שבדיה|קרל התשיעי]], הוא נולד ב-[[1488]]. אחיינו, פר בראהה מציין את [[1495]] כשנת לידתו וההיסטוריון אריק גרנסון טגל את השנה [[1490]]. בראהה וטגל מסכימים שגוסטב נולד ב[[חג העלייה]] ב[[יום חמישי]], והתאמה זו קיימת רק בשנים [[1491]] ו-[[1496]]}} – [[29 בספטמבר]] [[1560]]) היה [[מלכי שבדיה|מלך שבדיה]] מ-[[1523]] ועד מותו. לפני כן, משנת [[1521]] ועד המלכתו הוא היה "מגן הממלכה" (Rikshövitsman) במהלך [[מלחמת העצמאות השבדית]] המתמשכת כנגד [[כריסטיאן השני, מלך דנמרק]]. כמי שהיה בתחילה אלמוני, גוסטב ואסה הנהיג את תנועת המרד בתקופה שלאחר [[טבח סטוקהולם]], שבו נספה אביו. בחירתו של גוסטב כמלך ב-[[6 ביוני]] [[1523]] וכניסת הניצחון שלו ל[[סטוקהולם]], אחד עשר ימים לאחר מכן, סימנו את קץ עידן ה[[מונרכיה נבחרת|מונרכיה הנבחרת]] של שבדיהשוודיה של [[ימי הביניים]], את קיצו של [[איחוד קאלמאר]] ואת ראשיתה של ה[[מונרכיה העוברת בירושה]] תחת בית ואסה ויורשיו, כולל בית המלוכה הנוכחי, בית ברנדוט.

כמלך, הוכיח גוסטב את עצמו כשליט חידתי בעל קווי אופי אכזריים לא פחות מקודמיו. הוא דיכא בברוטליות מרידות שהתרחשו לאחר מכן (שלוש ב[[דלרנה]], חבל ארץ שהיה מקור התמיכה הראשון שלו לתביעת הכתר, אחת בוסטרגוטלנד ואחת ב[[סמולנד]]). הוא פעל להעלאת המסים, לסיום ה[[פיאודליזם]] ולהבאתה של [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]] לשבדיהלשוודיה. הוא החליף את זכויות היתר של בעלי הקרקעות המקומיים, האצולה והכמורה, במושלים ובישופים שמונו על ידי הממשל המרכזי. תקופות שלטונו בת ה-37 שנים, שהייתה הארוכה ביותר בשבדיהבשוודיה למלך בוגר (להוציא את [[גוסטב החמישי, מלך שבדיה|גוסטב החמישי]] ואת [[קרל השישה עשר גוסטב, מלך שבדיה|קרל השישה עשר גוסטב]]), עמדה בסימן לא רק של מיגורה של העליונות הדנית, אלא גם של זו של [[הכנסייה הקתולית]], שנכסיה [[הלאמה|הולאמו]] ושבמקומה הוקמה [[לותרניזם|הכנסייה הלותרנית]] של שבדיהשוודיה תחת שליטתו. הוא היה מלך הראשון יליד שבדיהשוודיה ששלט שלטון יחיד והיה איש תעמולה ובירוקרט מיומן. יריבו הראשי, כריסטיאן, הגדיר אותו כ"מלך הרודן" והרפתקאותיו הדמיוניות בתקופת המאבק לעצמאות עדיין מסופרות עד היום. שלושת בניו, [[אריק הארבעה עשר, מלך שבדיה|אריק הארבעה עשר]], [[יוהאן השלישי, מלך שבדיה|יוהאן הארבעה עשר]] ו[[קרל התשיעי, מלך שבדיה|קרל התשיעי]], כולם מלכו אחריו בתקופות שונות.

לימים הוכר גוסטב ואסה כמייסדה של שבדיהשוודיה המודרנית, [[אבי האומה]]. הוא אהב להשוות עצמו ל[[משה]]. כאדם, היה גוסטב ידוע כמי שנקט בשיטות אכזריות ובעל מזג רע, אך גם כחובב מוזיקה וכאדם שנון ובעל יכולת לתמרן ולהשמיד את מתנגדיו. הוא ייסד את התזמורת הוותיקה ביותר בעולם שקיימת עד היום, התזמורת השבדיתהשוודית המלכותית (Kungliga Hovkapellet). דוחות משק הבית המלכותיים מ-[[1526]] מונים שנים עשר נגנים, כולל נגני [[כלי נשיפה]] ו[[טימפני]], אך לא נגני [[כלי מיתר]].{{הערה|1=[http://www.hovkapellet.com/om-orkestern/#english Gunilla Petersén, "From the History of the Royal Court Orchestra 1526–2007"]}} כיום זוהי התזמורת של [[האופרה המלכותית השבדית]].

הוריו של אריק יוהנסון היו יוהאן קריסטרסון ובריגיטה גוסטפסדוטר שמוצאם מהשושלות של בית ואסה וסטור, בהתאמה, שתיהן שושלות אצולה נכבדות בשבדיהבשוודיה. בריגיטה גוסטפדוטר הייתה אחותו של [[סטן סטורה הזקן]], [[עוצר (שליט)|עוצר]] שבדיהשוודיה. אביו של גוסטב ואסה, בהיותו קרוב משפחה של סטן סטורה, ירש את אחוזותיו ב[[אופלנד]] ובסדרמאנלנד, כאשר זה האחרון מת ב-[[1503]]. למרות היותו בן למשפחה בעלת רכוש רב עוד מילדותו, היה גוסטב אריקסון בעל רכוש רב יותר בשלב מאוחר יותר של חייו.

החל מסוף המאה ה-14 הייתה שבדיהשוודיה חלק מ[[איחוד קאלמאר]], יחד עם [[דנמרק]] ו[[נורבגיה]]. הדומיננטיות הדנית במסגרת האיחוד הובילה לעתים להתקוממיות בשבדיהבשוודיה. בימי ילדותו של גוסטב, חלקים מהאצולה השבדיתהשוודית ניסו להביא לעצמאותה של ארצם. גוסטב ואביו אריק תמכו במפלגתו של סטן סטור הצעיר, שהיה עוצר שבדיהשוודיה החל מ-[[1512]] ובמאבקה נגד [[כריסטיאן השני, מלך דנמרק]]. לאחר קרב ברנקירקה ב-[[1518]], שבו הכו כוחותיו של סטן סטור את הכוחות הדנים, הוחלט שסטן סטור והמלך כריסטיאן יפגשו אוסטרהנינגה למשא ומתן. כדי להבטיח את שלומו של המלך, שלחו השבדיםהשוודים שישה [[בן ערובה|בני ערובה]] שיוחזקו על ידי הדנים כל עוד המשא ומתן נמשך. אף על פי כן, כריסטיאן לא הגיע לדיונים, הפר את העסקה עם השבדיםהשוודים ולקח אתו בני הערובה בשובו בספינה ל[[קופנהגן]]. בין ששת בני הערובה נמנה גם גוסטב אריקסון. הוא הוחזק בטירת קאלו (Kalø Slot) שבמזרח [[יוטלנד]], אך קיבל יחס נאות לאחר שהבטיח כי הוא לא ינסה להימלט. הסיבה ליחס העדין שזכו לו בני הערובה הייתה תקוותו של כריסטיאן לשכנע אותם לעבור לצדו ולפנות נגד מנהיגם, סטן סטור. אסטרטגיה זו הוכחה כמוצלחת מבחינתו של כריסטיאן, שכן כל בני הערובה אכן עברו לצדו, להוציא את גוסטב, שנותר נאמן למפלגתו של סטור.

בעת שהותו בליבק הצליח גוסטב להתעדכן על ההתפתחויות במולדתו. כריסטיאן השני תקף את שבדיהשוודיה כדי לתפוס את השלטון מידיהם של סטן סטור ותומכיו. ב-[[1520]] נחלו כוחותיו של המלך הדני ניצחון. במרץ מת סטן סטור, אך כמה מעוזים, כולל סטוקהולם הבירה, עדיין הצליחו להחזיק מעמד מול הכוחות הדנים. גוסטב הפליג מליבק וב-[[31 במאי]] הוא נחת מדרום ל[[קאלמאר]].

בחודשים הראשונים לאחר שובו לשבדיהלשוודיה נשאר גוסטב ככל הנראה עדיין לא פעיל. על פי כמה מקורות, הוא קיבל הזמנה לטקס ההכתרה של כריסטיאן. ההכתרה הייתה אמורה להתקיים בסטוקהולם שנכבשה בנובמבר. אף שכריסטיאן הבטיח מתן חנינה ליריביו במפלגתו של סטור, כולל גוסטב, בחר זה האחרון לדחות את ההזמנה. טקס הכתרה התקיים ב-[[4 בנובמבר]] וימי החגיגות התקיימו באווירה ידידותית. לאחר החגיגות נכלאו יריביו של כריסטיאן והואשמו בכפירה. יום לאחר מכן הוכרז גזר דינם. במהלך טבח סטוקהולם הוצאו להורג קרוב למאה איש ב"כיכר הגדולה" (Stortorget), ביניהם אביו של גוסטב, אריק יוהנסון, ואחיינו יואקים בראהה. גוסטב עצמו שהה באותה עת ברפסנס שליד [[טירת גריפסהולם]].

לגוסטב היו סיבות לחשוש לחייו ולעזוב את רפסנס. הוא נסע לחבל [[דלרנה]] שבדרום-מערב שבדיהשוודיה. קורותיו שם תוארו בכרוניקות של פטר סברט. ניתן לתאר זאת כמעשיות גבורה מגמתיות לפיאור שמו של גוסטב. ניתן לתאר את הרפתקאותיו של גוסטב בדלרנה כחלק מהמורשת הלאומית של שבדיהשוודיה, אך לא ניתן לאמת אותן באופן מלא. ככל הנראה הוא ניסה לקבץ סביבו כוחות מקרב איכרי חבל הארץ, אך בתחילה הוא נחל הצלחה מועטה. בהיותו נרדף על ידי נאמניו של כריסטיאן ועקב כישלונו להקים צבא שיהווה אתגר למלך, לא נותרה לגוסטב ברירה, אלא להימלט לנורבגיה. בדרכו ממורה לנורבגיה דרך לימה, שינו אנשים, שדחו קודם לכן את פנייתו לתמוך בו כנגד כריסטיאן, את דעתם. נציגים של קבוצת אנשים זו השיגו את גוסטב לפני שהספיק להגיע לנורבגיה ושכנעו אותו להובילם חזרה למורה. מסעו זה של גוסטב לנורבגיה ובחזרה הוא הרקע למרוץ הסקי ואסלופט (Vasaloppet).

גוסטב מונה להיות מגן הממלכה (hövitsman) וכוח המורדים שסביבו הלך וגדל. בפברואר [[1520]] הוא מנה כבר 400 איש, שרובם הגיעו מהאזור סביב לאגם סיליאן. ההתנגשות הגדולה הראשונה ב[[מלחמת העצמאות השבדית]] החלה באפריל. המורדים הביסו את צבא נאמני המלך. בקרב זה ובקרבות שהתנהלו במהלך המלחמה, לא לקח גוסטב חלק פעיל. מרידות נוספות התרחשו בחלקים נוספים של שבדיהשוודיה, כמו במחוזות [[סמולנד]] ווסטרגוטלנד שב[[יטאלנד]]. מנהיגי האצולה של יטאלנד הצטרפו לכוחותיו של גוסטב ובאוגוסט, בודסטנה, הם הכריזו עליו כעל עוצר שבדיהשוודיה.

בחירתו של גוסטב כעוצר גרמו לאצילים שבדיםשוודים רבים, שעד אז נותרו נאמנים למלך כריסטיאן, לחצות את הקווים. חלק מהאצילים, שעדיין נותרו נאמנים למלך הדני, בחרו לעזוב את שבדיהשוודיה, בעוד שאחרים איבדו את חייהם. כתוצאה מכך, איבדה המועצה המלכותית של שבדיהשוודיה רבים מחבריה הוותיקים שהוחלפו בתומכיו של גוסטב. רוב הערים הבצורות והטירות נכבשו על ידי אנשיו של גוסטב, אך המעוזים המוגנים ביותר, כולל סטוקהולם, נותרו עדיין בשליטה דנית. ב-[[1522]], לאחר משא ומתן בין אנשיו של גוסטב לבין נציגי העיר ליבק, הצטרפה העיר ההנזאית למלחמה כנגד דנמרק. חורף [[1523]] עמד בסימן של תקיפת הכוחות המשותפים באזורים שבשליטת הדנים והנורבגים ב[[סקונה]], בהאלנד, בבלקיניה ובבוהוסלן. במהלך החורף, הודח כריסטיאן השני והוחלף ב[[פרדריק הראשון, מלך דנמרק|פרדריק הראשון]]. המלך החדש תבע בגלוי את הכתר השבדיהשוודי לעצמו וקיווה שליבק תנתק את קשריה עם המורדים השבדיםהשוודים. העיר הגרמנית, שהעדיפה שבדיהשוודיה עצמאית על פני איחוד קאלמאר חזק בשליטת דנמרק, ניצלה את ההזדמנות והפעיל לחץ על המורדים. העיר רצתה להבטיח לעצמה זכויות סחר עתידיות וכן ביטחונות להלוואות שהיא העניקה למורדים. המועצה המלכותית וגוסטב הבינו שתמיכתה של ליבק היא חיונית. כתוצאה מכך החליטה המועצה לבחור בגוסטב כמלך.

בחירתו הטקסית של גוסטב אריקסון כמלך שבדיהשוודיה התקיימה כאשר מנהיגיה של שבדיהשוודיה התכנסו בסטרנגנס ביוני [[1523]]. עם בחירתו של גוסטב על ידי חברי המועצה, הוא נועד עם שני הנציגים של ליבק. הנציגים הגרמנים תמכו במינוי ללא היסוס וקבעו שזהו רצון האל. גוסטב הצהיר שהוא חייב להיכנע לרצון ההשגחה העליונה. בפגישה עם המועצה המלכותית, הוא הכריז על הסכמתו לקבל על עצמו את המינוי. בטקס שהתקיים לאחר מכן, בהנהגתו של ה[[דיאקון]] של סטרנגנס, נשבע גוסטב את השבועה המלכותית. ביום המחרת הוכרז גוסטב כמלך, אם כי הוא עדיין לא הוכתר. ב-[[1983]], לזכרו של יום זה, ה-[[6 ביוני]], הוכרז יום זה כחג הלאומי של שבדיהשוודיה.

זמן קצר לאחר האירועים ב-[[1523]] בסטרנגנס, הוצא [[מכתב הרשאה]] לליבק ולבעלות בריתה ב[[ברית ערי הנזה]], שכעת שוחררו מתשלום מכסים בסחר שלהן עם שבדיהשוודיה. הסכם, שנוסח על ידי נציגיה של ליבק, נחתם עם המגינים הדנים בסטוקהולם. ב-[[17 ביוני]] נכנסו המורדים לעיר הבירה. בחג [[אמצע הקיץ]], נכנס המלך גוסטב בהדרת כבוד לשער הדרומי של העיר. החגיגות שנערכו לאחר מכן, כולל [[מיסה|מיסת]] הודיה בקתדרלת סטוקהולם, נוהלו על ידי פדר יקובסון. גוסטב היה יכול כעת להיכנס לתפקידו ב[[טירת שלושת הכתרים]].

אחרוני הנאמנים לכריסטיאן החזיקו עדיין במצודות ב[[פינלנד]], אז עדיין חלק משבדיהמשוודיה. במהלך קיץ וסתיו [[1523]] נכנעו כולם. ב-[[24 באוגוסט]] [[1524]] הגיע גוסטב ל[[מאלמה]] כדי להשיג הסכם עם פרדריק מלך דנמרק. בהסכם מאלמה היו הן צדדים שליליים והן צדדים חיוביים מבחינתו של גוסטב. משמעותו של ההסכם היה שממלכת דנמרק-נורבגיה הכירה בשבדיהבשוודיה העצמאית. תקוותיו של גוסטב להשיג לעצמו מחוזות נוספים (יטאלנד ובלקיניה), עלו בתוהו. ההסכם סימן את קיצה של מלחמת העצמאות השבדיתהשוודית.

לאחר הכתרתו של גוסטב הוגלה משבדיהמשוודיה הארכיבישוף של [[אופסלה]], גוסטב טרול. גוסטב שיגר מסר ל[[אפיפיור]] [[קלמנס השביעי]] ובו ביקש ממנו לקבל את מינויו של הארכיבישוף החדש שנבחר על ידי גוסטב עצמו, יוהאן מגנוס. האפיפיור הודיע בתשובתו שהוא דורש שהגירוש הבלתי חוקי של גוסטב טרול יבוטל ושהוא יוחזר למשרתו. כאן הוכחה ההשפעה הניכרת של ריחוקה הגאוגרפי של שבדיהשוודיה. בשל העובדה שהארכיבישוף המודח היה בעל ברית של מלך דנמרק, או לפחות נחשב כך לדעת בני התקופה, החזרתו לתפקידו לא באה כלל בחשבון מבחינתו של גוסטב.

גוסטב נתן לאפיפיור להבין שדרישתו היא בלתי אפשרית ורמז לו על ההשלכות של התעקשותו. האפיפיור אכן לא חזר בו וסירב לקבל את הצעותיו של גוסטב למועמדים לכס הארכיבישוף. בדרך מקרה, מסיבות שונות, היו ארבע משרות שונות של ארכיבישופים בשבדיהבשוודיה פנויות. גוסטב הציע לאפיפיור מועמדים, אך האפיפיור עמד על בחירתו רק במועמד אחד. בשל העובדה שהאפיפיור סירב לחזור בו בעמדתו בנוגע לגוסטב טרול, לקח על עצמו ב-[[1531]] גוסטב, שהושפע מהמלומד ה[[לותרניזם|לותרני]], אולאוס פטרי, למנות בעצמו ארכיבישוף חדש, את אחיו של פטרי, לאורנטיוס פטרי. עקב צעד מלכותי זה, איבד האפיפיור את כל ההשפעה שהייתה לו על הכנסייה בשבדיהבשוודיה.

בשנות העשרים של המאה ה-16, הובילו האחים פטרי את המערכה להנהגתו של ה[[לותרניזם]] בשבדיהבשוודיה. עשור זה עמד בסימנם של אירועים רבים שניתן לראות אותם כקבלה ההדרגתית של ה[[הכנסייה הפרוטסטנטית|פרוטסטנטיות]]. לדוגמה, נישואיו אולאוס פטרי, כומר משוח, וכתבים שונים שפורסמו על ידו, מכוונים לדוגמות לותרניות. ב-[[1526]] פורסם תרגום של [[הברית החדשה]] לשבדיתלשוודית. ב-[[1540]] – [[1541]], לאחר הרפורמציה, פורסם תרגום מלא של התנ"ך לשבדיתלשוודית ונקרא "התנ"ך של גוסטב ואסה". עם זאת, הידע ב[[יוונית עתיקה]] וב[[עברית]] לא היה נפוץ בקרב הכמורה השבדיתהשוודית והתרגום לא נעשה מהמקור. תחת זאת, נעשה התרגום על פי התרגום מ[[גרמנית]] שבוצע ב-[[1534]] על ידי [[מרטין לותר]].

גוסטב נתקל בהתנגדויות בכמה אזורים בשבדיהבשוודיה. תושבי [[דלרנה]] מרדו שלוש פעמים במהלך העשור הראשון למלכותו של גוסטב על רקע טענתם שהמלך היה קשוח מדי כלפי כל מי שהוא החשיב כתומך בדנים ועל רקע התנגדותם להנהגת האמונה הפרוטסטנטית. רבים מאלה שסייעו לגוסטב במלחמת העצמאות היו מעורבים במרידות וחלק מהם שילמו על כך בחייהם.

ב-[[1542]] מרדו האיכרים ב[[סמולנד]] על רקע תלונותיהם על עול המסים, הרפורמות הכנסייתיות והחרמת פעמוני הכנסיות. במשך כמה חודשים גרמה מרידה זו לגוסטב קשיים מרובים ביערות הצפופים. המלך שיגר מכתב לתושבי המחוז ובו ביקש מהם לשלוח מכתבים לכל מחוזות שבדיהשוודיה בהם הם מצהירים על תמיכתם במלך ומאיצים בשאר המחוזות לעשות כמוהם. בסיועם של הסוחרים הגרמנים הצליח גוסטב לגייס כוחות ולדכא את המרד באביב [[1543]].

מנהיג המורדים, נילס דקה, נתפש באופן מסורתי בשבדיהבשוודיה כבוגד. מכתביו והכרוזים שהפיץ בקרב האיכרים התמקדו בדיכוי מנהגי האדיקות של הכנסייה הקתולית, בהחרמת פעמוני הכנסיות על ידי המלך, בהתכתם של תשמישי הקדושה למטבעות ובחוסר שביעות הרצון הכללית מהצעדים הרודניים של גוסטב. הרשומות ההיסטוריות מציינות שנילס נפצע קשה בקרב וספג פצעי ירי בשתי רגלים. אם נכון הדבר, העובדה ששרד הייתה מפתיעה על רקע מצב מקצוע הרפואה באותה תקופה. חלק מהמקורות מציינים שנילס הוצא להורג ב[[תלייה, גרירה וביתור]]. אחרים טוענים שהוא נודה לאחר שהחלים מפצעיו ונהרג בשעה שניסה להימלט דרך היערות שעל גבול סמולנד ובלקינה שהייתה אז עדיין בשליטה דנית. נאמר שחלקי גופתו הוצגו בכל רחבי שבדיהשוודיה כאות אזהרה לאחרים שיעזו למרוד. לא ברור אם ראשו ננעץ על מוט בקאלמאר. חוקרים שבדיםשוודים מודרניים סתרו את הביקורת על נילס דקה ולעתים הפכו אותו לגיבור בסגנונו של [[רובין הוד]], בעיקר בסמולנד.

מורשתו של גוסטב ואסה שנויה במחלוקת. בשבדיהבשוודיה של המאה ה-19 התפתח פולקלור שלם על ההרפתקאות שהוא כביכול עבר במהלך מלחמת העצמאות. זכרונו של גוסטב זכה לכבוד רב. הוא הונצח בספרי היסטוריה, במטבעות זיכרון ובאירוע סקי שנתי הקרוי ואסלופט (Vasaloppet, אירוע הסקי הגדול בעולם בהשתתפות 15,000 משתתפים). כיום נחשבים סיפורים אלו כלא יותר מאגדות ומתעמולה מכוונת שהופצה על ידי גוסטב עצמו.

באחת מהאגדות הנפוצות בשבדיהבשוודיה מסופר על כך שכאשר גוסטב היה בגלות, הוא שהה למנוחה בחווה בבעלות חבר קרוב במשך יום אחד. בעודו מתחמם שם, נמסר לחיילים הדנים על ידי אחד מעובדי החווה על כך שגוסטב שוהה שם. החיילים התפרצו לחווה הוחלו לחפש אחרי אדם שיתאים לתיאורו של גוסטב. כאשר אחד החיילים החל לבחון את גוסטב, החלה לפתע בעלת הבית להכות את גוסטב, נזפה בו כשהיא מכנה אותו "נער חווה עצלן" והורתה לו לצאת לעבודה. מעשה זה שעשע את החייל הדני והוא לא חשד בכך ש"נער החווה העצלן" היה למעשה גוסטב ואסה שהצליח להימלט מסכנת מוות. סיפורים רבים נפוצו על מקרים בהם גוסטב ראה את המוות פנים אל פנים, אך עם זאת, ספק אם אירועים אלה אכן התרחשו במציאות או שהם הוקצנו על ידי גוסטב עצמו. בין אם אירועים אלה התרחשו במציאות ובין אם לאו, הסיפורים הללו מסופרים בשבדיהבשוודיה עד היום.

גוסטב ואסה נחשב לאחד מהאנשים תאבי הכוח שרצו לשלוט בכל דבר: בכנסייה, בכלכלה, בצבא וביחסי החוץ. אך בעשותו זאת, הוא גם הצליח לאחד את שבדיהשוודיה, שהייתה מדינה שלפני כן לא הייתה לה שפה אחידה ושלמחוזותיה הייתה עצמאות בניהול ענייניהם. הוא גם הניח את היסודות לצבאה המקצועי של שבדיהשוודיה שהפך אותה למעצמה אזורית חזקה במאה ה-17.

ב-[[1739]] כתב המחזאי האנגלי, הנרי ברוק, מחזה בשם "גוסטב ואסה", אודות שחרורה של שבדיהשוודיה מעול הדנים. [[ראש ממשלת בריטניה]] דאז, [[רוברט וולפול]], סבר שדמות הרשע במחזה מייצגת אותו עצמו והוא אסר על הצגתו של המחזה. היה זה המחזה האנגלי הראשון שנאסר על הצגתו במסגרת חוק הרישוי של [[1737]].