כריסטופר מבוואריה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מיותר
Ijonbot (שיחה | תרומות)
מ שינוי תעתיק, replaced: שבדי ← שוודי (7) באמצעות AWB
שורה 59:
כריסטופר נולד ככל הנראה בעיר נוימרקט אין דר אברפלאץ שב[[בוואריה]]. הוא היה בנם של יוהאן, רוזן פאלטין ונוימרקט ושל קתרינה מפומרניה, בתו של וורטיסלב השביעי, דוכס פומרניה ואחותו של [[אריק מפומרניה]]. אביו של כריסטופר היה בנו של [[רופרט, מלך גרמניה]]. ב-[[1445]] נשא כריסטופר לאישה את דורותיאה מברנדנבורג.
==מלך==
ב-[[1439]] הודח אריק מפומרניה מתפקידיו כמלך דנמרק ומלך שבדיהשוודיה. כאחיינו של אריק, כריסטופר, שלא היה מצוי במיוחד בפוליטיקה הסקנדינבית, נבחר על ידי מועצת המלוכה הדנית כיורשו של דודו, בתחילה כ[[עוצר (שליט)|עוצר]] וב-[[9 באפריל]] [[1440]] הוא הוכרז כמלך דנמרק על ידי אסיפת המעמדות הדנית. הכוונה הייתה שהוא יהיה [[שליט בובה]], כפי שנאמר עליו: "אם המועצה הייתה דורשת ממנו להוריד את הכוכבים מהשמיים, הוא היה מורה לעשות כן". עם זאת, הוא הצליח לשמור לעצמו שליטה מוגבלת. ככלל, ניתן לראות את תקופת מלכותו כראשיתה של תקופה ארוכה של איזון בין כוחה של המלוכה לבין כוחה של האצולה, שנמשכה עד [[1660]]. ב-[[1441]] הוא נבחר להיות מלך שבדיהשוודיה וביוני [[1442]] הוא נבחר להיות מלך נורבגיה.
===מרידות האיכרים===
בתחילת תקופת מלכותו, הוא דיכא מרידות איכרים באי [[פין (אי)|פין]] וב[[יוטלנד]]. לאחר שהמרד בפין דוכא, הוא הפנה את תשומת לבו למרידה ביוטלנד. המצב בצפון יוטלנד, במיוחד במחוז ונדיסל, היה כה רגיש, עד כי צבא איכרים של 25,000 איש בהנהגתו של הנריק רבנטלוב, היווה איום על המשך שלטונו של כריסטופר. לפני שהוא הצליח לפעול, גייסו משפחות האצולה של יוטלנד צבא משלהן וצעדו מערבה מ[[אולבורג]] כדי לחתור למגע עם כוחותיו של רבנטלוב.
שורה 67:
אופן הטיפול בשבויים לאחר הקרב חיזק את נחישותו של כריסטופר לדכא את המרד. הוא רכב בראש צבאו צפונה לעבר מחנה המורדים. מאחר שמספרם של המורדים עלה על מספרם של אנשיו, שלח כריסטופר מסר שכל מי שיעזוב את המחנה וישוב לביתו, לא ייענש על השתתפותו במרד. תושבי האי מורס והעיר תיסטד נעתרו לקריאתו של כריסטופר ולאחר מכן הטיחו בהם המורדים שהם פחדנים ובוגדים. בשלב זה פקד כריסטופר לתקוף את מחנה המורדים ב-[[8 ביוני]] ואף על פי שהאיכרים לחמו בפראות, הם לא יכלו לעמוד בפני האבירים שהיו חמושים בכבדות. אלפים מהמורדים נהרגו ועל אלה ששרדו הוטלו קנסות כבדים. התוצאה החמורה יותר של המרד הייתה שהמורדים איבדו את מעמדם כאנשים חופשיים והפכו להיות [[צמיתות|צמיתים]] בחוות בהן הם עבדו. המלך גזר [[עונש מוות]] על מי שייתפס כשהוא נושא נשק ארוך יותר מאשר סכין קטנה. תהליך שעבודם של איכרי דנמרק, שקודם לכן היו חופשיים, הושלם.
===ההכתרה ויחסיו עם שבדיה===
במאי [[1442]] נסע כריסטופר ללודוסה שבדרום-מערב שבדיהשוודיה כי לפגוש את האצילים של כל שלוש הממלכות. שם הוא הוכתר כמלך נורבגיה ולאחר מכן נסע ל[[אוסלו]] ול[[טרונדהיים]] כדי שבחירתו כמלך תאושרר. בשנה שלאחר מכן הוא הוכרז כמלך דנמרק. כאשר מקום מגוריו ברוסקילדה עלה באש, הוא עבר ל[[קופנהגן]] והפך אותה לבירתה של דנמרק.
 
האצולה השבדיתהשוודית לא ששה לוותר על כוחה הפוליטי ולפיכך לא חיבבו את כריסטופר כלל וכלל, בטענה שהוא יותר מדי גרמני עבורם ושהוא התיר לדודו, המלך לשעבר, אריק מפומרניה, לעסוק ב[[שודד ים|שוד ימי]] כשהוא יוצא מטירתו בגוטלנד ולא ניסה לעצור בעדו. הם תלו בו את האשמה בסדרה של יבולים חקלאיים ירודים. הרעב היה כה כבד עד כי אנשים ערבבו קליפות עצים טחונות עם מעט הקמח שהיה ברשותם. כריסטופר כונה בשבדיהבשוודיה בבוז "מלך הקליפה".
 
לעומת זאת, הוא ניסה להעניק תמיכה לערים ולסוחרים שלהן ככל שאפשרו לו זאת האצולה ו[[ברית ערי הנזה]]. במהלך תקופת מלכותו, הפכה קופנהגן להיות בירתה הקבועה של דנמרק.
 
המדיניות שהוא נקט נגד אריק מפומרניה לא הייתה לשביעות רצונם הן של שבדיהשוודיה והן של ערי הנזה. מסמך היסוד של [[איחוד קאלמאר]] השתנה כך שלאצולה היה את רוב הסמכות להכתיב את המדיניות והמלך איבד את רוב הסמכויות שקודמיו השיגו מאז תקופת ה[[ויקינגים]]. תוצאותיה של מדיניות איזון זו לא הושגו עדיין כאשר הוא מת באופן פתאומי.
==מותו==
כריסטופר מת באופן פתאומי בהלסינבורג ב-[[1448]]. הוא נקבר ב[[קתדרלת רוסקילדה]]. באוקטובר [[1449]] נישאה דורותיאה ל[[כריסטיאן הראשון, מלך דנמרק]]. ב-[[1654]] חזרה משפחתו למלוך בשבדיהבשוודיה.
 
==קישורים חיצוניים==