רצח העם הארמני – הבדלי גרסאות

'''רצח העם הארמני''' (ב[[ארמנית]]: '''Հայոց Ցեղասպանութիւն'''), המכונה גם '''שואת הארמנים''' ובמסורת הארמנית "הפשע הגדול" (בארמנית: '''Մեծ Եղեռն''', בתעתיק עברי: '''מדס יגרן''', בתעתיק אנגלי: '''Medz Yeghern'''), היה [[רצח עם]] מכוון ושיטתי שביצעה [[האימפריה העות'מאנית]] במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], ב[[אוכלוסייה]] ה[[ארמנים|ארמנית]] שבשטחה. רצח העם הארמני התאפיין במעשי [[טבח]] המוניים, גירוש המוני ו[[צעדת מוות|צעדות מוות]], בתנאים שתוכננו להביא ל[[מוות|מותם]] של המגורשים. לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה המשיכו [[טורקים]], [[כורדים]] ו[[אזרים]] [[טבח|לטבוח]] בארמנים עד שנת [[1923]]. ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו. קבוצות [[אתניות]] [[נצרות|נוצריות]] אחרות, כמו ה[[אשורים]] וה[[יוונים]], נטבחו אף הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק מ[[מדיניות]] ו[[אידאולוגיה]] מכוונת ומתוכננת של העות'מאנים לטהר את [[אסיה הקטנה]] מנוצרים{{מקור}}.

[[קובץ:Armenian distribution map.png|שמאל|ממוזער|400px|תפוצת הארמנים באסיה הקטנה בראשית המאה העשרים. <span style="color:brown;">חום</span>: רוב ארמני. <span style="color:orange;">כתום</span>: 25%-50% ארמנים. <span style="color:yellow;">צהוב</span>: פחות מ-25% ארמנים. <span style="color:red;">אדום</span>: אזור בו חיים הארמנים כיום.]]

 

== רקע היסטורי ==

=== הארמנים תחת השלטון העות'מאני ===

 

ארמניה עברה ברובה לשלטון העות'מאני במאות [[המאה ה-15|ה-15]] ו[[המאה ה-16|ה-16]]. הרוב הגדול של הארמנים, שהוגדרו כ[[מילט]] (קהילה) והונהגו על ידי מנהיגם הרוחני, הפטריארך הארמני של קונסטנטינופול {{אנ|Armenian Patriarch of Constantinople}}, היו מרוכזים במחוזות המזרחיים של האימפריה העות'מאנית (המכונים כיום "ארמניה הטורקית" או "[[ארמניה המערבית]]" {{אנ|Western Armenia}}), אף על פי שקהילות רבות היו קיימות גם במחוזות המערביים, כמו גם בבירה קונסטנטינופול.

מאז [[1876]], המדינה העות'מאנית הונהגה על ידי הסולטאן [[עבדול חמיד השני]]. מיד לאחר חתימת חוזה ברלין, ניסה עבדול חמיד לסכל את יישום ההכנות לרפורמות שבו, בטענה שהארמנים אינם מהווים רוב במחוזות ושדיווחיהם על התעללויות מוגזמים מאד או לא נכונים.

 

 

שני הארגונים הארמניים המהפכניים המרידו את האוכלוסייה הארמנית במחוזות המזרחיים כנגד השלטון העות'מאני.{{הערה|שם=הבנאליות של האדישות 43-41}}

[[וינסטון צ'רצ'יל]] תיאר את מעשי הטבח כ"שואה מינהלית" וציין ש"אין ספק סביר שפשע זה תוכנן והוצא לפועל מסיבות פוליטיות. הופיעה ההזדמנות לפינוי אדמה טורקית מגזע נוצרי המתנגד לכל השאיפות הטורקיות, מוקיר שאיפות לאומיות שניתן לספק אותן רק על חשבון טורקיה, ונטוע גאוגרפית בין טורקיה ומוסלמים קווקזים".

 

 

=== גרמנים ===

 

=== סקנדינבים ===

ב-9 באוגוסט 1915, שלח אנקרסוורד דו"ח נוסף, המאשר את חשדותיו בקשר לתוכניות הממשלה הטורקית: "זה ברור שהטורקים מנצלים את ההזדמנות, עכשיו בזמן המלחמה, להשמיד את האומה הארמנית שכאשר יבוא השלום שאלה ארמנית כבר לא תהיה קיימת".

 

 

המיסיונרית הדנית [[מריה יאקובסן]] {{אנ|Maria Jacobsen}} כתבה על חוויותיה ביומן ששמו "יומנים של מיסיונרית דנית: חרפוט, 1919-1907", בו כתבה: "זה די ברור שמטרת יציאתם היא השמדת העם הארמני".פרופסור יוהנס אוסטרופ Johannes Østrup נפגש עם כמה פוליטיקאים ומנהיגים מהטורקים הצעירים עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. בזיכרונותיו הוא מדווח על פגישתו עם טלעת פאשה בסתיו 1910, וכותב שטלעת דיבר בה באופן גלוי על תוכניותיו "להשמיד" את הארמנים.

שמו המקורי של הדוח בן 20 העמודים לא נשמר על ידי הבריטים ובעריכתם אותו נתנו לו את השם "הטיפול הטורקי בארמנים" (Turkish Treatment of Armenians). באותו חודש כתב אהרונסון דוח נוסף המיועד למשרד המלחמה, שכותרתו: "על הטבח הארמני" (On the Armenian Massacres). הדוח השני כולל בעיקר התייחסויות לשוד הרכוש הארמני וחלוקתו לטורקים בעלי השפעה, וכן ולנזק שייגרם למבנה האימפריה הטורקית בשל הטבח בארמנים. פעולות השוד המאורגן נקראו "קולוניזציה פנימית" ולדברי אהרונסון הוצעו לראשונה על ידי הגרמנים והועתקו על פי הדגם של [[פוזנאן]], שם נועדו שיטות "הקולוניזציה הפנימית" לחסום את ההתקדמות הפולנית.{{הערה|שם=הבנאליות של האדישות 192-191}}

 

 

{{ציטוטון|ידענו כי הצו לפירוק הנשק מבשר רע; אמצעים דומים נקטו לפני הטבח בארמנים, וחששנו כי גורל מעין זה מועידים הם גם לעמנו}}.

 

=== משפטים בינלאומיים ===

 

טלעת פאשה נמלט לברלין וחי שם תחת זהות בדויה. הוא נורה למוות בידי סטודנט ארמני בשם [[סוגומון טהריליאן]] בשנת 1921. משפטו של טהריליאן הביא לידיעת הציבור האירופי את הטבח בעם הארמני. [[אנוור פאשה]] נהרג בקרב עם הצבא הסובייטי ב[[טג'יקיסטן]] ב-1922. ג'מאל פאשה נרצח בידי ארמני ב[[טביליסי]] שב[[גאורגיה]] ב-1922.

ייתכן שהעדר תגובה בינלאומית נחרצת ל[[רצח עם|רצח העם]] הארמני השפיעה על שיקולי ה[[נאצים]] בבואם להחליט על [[הפתרון הסופי]].

 

 

=== הדומה בין השואה וטבח הארמנים ===

רק בשנת 1965, במלוא 50 שנה לרצח העם, החלו הארמנים לאחר [[הפגנות ירוואן (1965)|הפגנות ירוואן]] לנסות להזכיר לעולם את מאורעות הטבח. בעקבות ההפגנות הוחלט להקים אנדרטת הנצחה וזיכרון ב[[ירוואן]] שהייתה אז תחת השלטון הסובייטי. בניית האנדרטה הסתיימה בשנת 1967. בתקופה זו שימשה טורקיה מעוז קדמי לברית נאט"ו מול ברית המועצות, ומדינות המערב לא ששו להזכיר נקודה כואבת זו. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] לאחר שארמניה ניתקה עצמה מהשלטון הסובייטי הוקם בירוואן [[המוזיאון לרצח העם הארמני|המוזיאון לזכר הנרצחים]]. המוזיאון הוקם ליד האנדרטה ומתעד את הרצח של העם הארמני.

 

 

מדי [[24 באפריל]], היום בשנת 1915 בו נעצרו ונרצחו כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים בבירה איסטנבול בידי ממשלת הטורקים הצעירים, מציינים הארמנים את יום השנה לרצח העם.

 

==ההכרה ברצח העם הארמני==

 

נכון ל-[[2015]], הכריזו 28 [[מדינה|מדינות]] באופן רשמי על הכרתן באירועי תקופה זו כרצח עם, וכמותן מאמצים דעה זו רוב החוקרים וה[[היסטוריון|היסטוריונים]]. בנוסף ל-28 המדינות שהכירו ברצח העם הארמני בבית נבחריהן, גם [[האיחוד האירופי]] ו[[האפיפיור]] הכריזו על הכרתם ברצח העם הארמני בשנת 2015.