PBY קטלינה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: נורווגי, \1-\2, אזור, מכלי\1דלק, שווד\1, \1תת-, תוכנ\1ת, ארצות הברית, \1שישה, \1-\2\3 ב\4\5, אוקיינוס |
|||
שורה 54:
==תכנון ופיתוח==
===דגמים מוקדמים===
חברת קונסולידייטד, מפתחת ויצרנית מטוסי הקטלינה, רכשה ניסיון רב בבניית מטוסים ימיים, ניסיון שעליו נשענה בבניית המטוס. הדגם הראשון אותו בנתה היה דגם 9, שנקרא '''אדמירל''', בסימול של [[צי ארצות הברית]] נקרא המטוס XPY-1. מטוס זה נבנה עבור הצי, ונועד להיות בעל יכולת טיסה מ[[החוף המערבי (ארצות הברית)|החוף המערבי]] עד ל[[איי הוואי]], כ-4,200 ק"מ. היה זה מטוס בעל שני מנועים, בעל כנף אחת (המטוס הימי הראשון בשירות הצי שלא היה [[מטוס דו-כנפי]]), ולו צוות של חמישה: שני טייסים שישבו ב[[תא טייס]] פתוח, [[נווט]] שישב בחרטום, [[אלחוטן אוויר]] שישב במרכז המטוס ו[[מהנדס טיסה]] בחלקו האחורי. המטוס היה חמוש ב[[מקלע]] בקוטר 0.3 מ"מ שהותקן לפני תא הטייס ועוד שני מקלעים באותו קוטר בחלקו האחורי. שני מנועי המטוס היו מתוצרת [[פראט אנד ויטני]] מדגם R-1340-38, שייצרו 450 כוח סוס כל אחד, ומאוחר יותר נוסף מנוע שלישי מעל הכנף. טיסתו הראשונה של דגם זה הייתה ב-[[10 בינואר]] [[1929]], אך הסתבר שיהיה זה המטוס היחיד שייוצר, שכן הצי העדיף דגם מתחרה מתוצרת [[חברת גלן ל. מרטין]], [[מרטין P3M]], שהיה זול יותר.{{הערה|שם=אגודה|על פי האתר [http://www.catalina.org.uk/catalina-history/ Catalina Society].}}
למרות הכישלון במכרז הצבאי, עורר המטוס עניין בשוק האזרחי. לאור העניין פיתחה החברה את דגם 16, שנקרא '''קומודור'''. בדגם זה הותקנו מנועים חזקים יותר, פראט אנד ויטני R-1860 הורנט B, שייצרו 575 כוח סוס כל אחד. המטוס, שביצע את טיסת הבכורה ב-[[28 בספטמבר]] [[1929]] יכול היה לשאת 32 נוסעים בנוחות יחסית. החברה קיוותה למכור את המטוס לחברות תעופה שעסקו בהטסת נוסעים סביב [[אגם אירי]], אך לא נתקבלו הזמנות, ובסך הכל נמכרו 14 מטוסים לחברה אחת. ייצור המטוס הופסק בסוף נובמבר שלאחר מכן.{{הערה|שם=אגודה}}
המטוס הבא שבנתה החברה היה דגם 22, '''ריינג'ר'''. גם למטוס זה הייתה כנף עילית, כמו ל"אדמירל", אך הייתה לו גם כנף תחתית קצרה יותר, שתמכה בשני מצופים. תא הטייס היה סגור, ולמטוס היו שלושה מנועים מדגם רייט R-1820E ציקלון, שייצרו 575 כוח סוס כל אחד. מאוחר יותר הוסר אחד המנועים. המטוס הראשון ביצע את טיסת הבכורה שלו ב-[[26 במרץ]] [[1932]]. המטוס זכה לסימול P2Y-1 בצי ארצות הברית, ועד יוני [[1933]] יוצרו 23 מטוסים מדגם זה. דגם משודרג, PY-2Y, בעל מנועים מדגם R-1820-88 שייצרו 750 כוח סוס יוצר כמה חודשים לאחר מכן, ובהמשך שודרגו כל המטוסים לדגם זה. שני מטוסים שלא שודרגו יוצאו, אחד ל[[קולומביה]] לשימוש [[חיל האוויר הקולומביאני]], והאחד ל[[יפן]]. המטוס הקולומביאני הופעל עד [[1948]], עד שהוחלפו במטוסי קטלינה. מטוס היפני הופעל לטיסות מסחריות במהלך מלחמת העולם השנייה.
הדגם הבא היה שוב שדרוג, שסומל P2Y-3 והיה בעל מנועים משודרגים מדגם R-1820-90 וקיבולת דלק מוגדלת. ששה נוספים יוצרו עבור [[הצי הארגנטינאי]] באמצע [[1936]], ואלה שירתו עד אמצע [[1947]] עד שהוחלפו על ידי מטוסי קטלינה. המטוסים של צי
===PBY קטלינה===
שורה 69:
כאמור, לדגם שנבחר, XP3Y-1 (בחברה כונה דגם 28) הייתה כנף גבוהה שחוברה לגוף באמצעות [[פילון (מטוס)|פילון]] ונשענה על סמוכות חיזוק חיצוניות. בקצה הכנפיים היו מצופים מתקפלים, שבעת טיסה היוו את קצה הכנף ובעת נחיתה ושיוט על המים נפתחו כדי לייצב את המטוס. הגוף היה בעל מבנה [[הידרודינמיקה|הידרודינמי]] בדומה לדגם P2Y, אך בשונה ממנו היה בעל [[הגה כיוון]] מוצלב, בניגוד לדגם הקודם שהיה בעל הגה כיוון כפול. המבנה ה[[אווירודינמיקה|אווירודינמי]] היה טוב יותר מזה של הדגם הקודם והעניק למטוס ביצועים טובים יותר. למטוס היו שני [[מנוע כוכבי|מנועים כוכביים]] מתוצרת [[פראט אנד ויטני]], מדגם R-1830-54 טווין וואספ, שסיפקו 825 [[כוח סוס]] כל אחד, והיו מותקנים ב[[שפת התקפה|שפת ההתקפה]] של הכנפיים. חימושו של המטוס היה ארבעה [[מקלע]]י [[בראונינג 0.3]] (7.6 מ"מ) ויכול היה לשאת פצצות במשקל עד 910 ק"ג. צוות המטוס כלל [[מקלען אוויר]] שישב בחרטום (בדגמים מאוחרים יותר הותקן בחרטום [[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריח]] מעוגל), ובתא הטייס שני טייסים. מאחוריהם, בהמשך גוף המטוס, ישבו [[נווט]], [[מהנדס טיסה]], [[אלחוטן אוויר]], ובדגמים מאוחרים יותר גם מפעיל [[מכ"ם]]. בהמשך גוף המטוס היה תא מנוחה לצוות ובו מיטות, ומקום לשני מקלענים שהפעילו את נשקם מתוך חלונות בועה, שאיפשרו גם תצפית.
טיסת הבכורה של אב הטיפוס XP3Y-1 הייתה ב-[[28 במרץ]] [[1935]], ולאחריה הועבר המטוס לצי לטיסות ניסוי. המטוס היווה שיפור משמעותי לעומת המטוסים הימיים שקדמו לו, אולם הצי ביקש שיפורים נוספים כדי שהמטוס יוכל לשמש גם כמפציץ סיור. באוקטובר הוחזר המטוס למפעל, והותקנו בו מנועים חזקים יותר מדגם R-1830-64, שייצרו הספק של 900 כוח סוס כל אחד. שיפור נוסף היה תכנון מחדש של הגה הגובה, שבדגם הראשון היה עלול לשקוע במים בעת המראה וכך לא לאפשר למטוס להתנתק מהמים. הדגם החדש, שהוגדר XPBY-1, המריא לטיסת הבכורה שלו ב-[[19 במאי]] [[1936]], ובמהלכה קבע שיא כאשר טס למרחק של 5,541 ק"מ ללא הפסקה.
ה[[טייסת]] הראשונה שקלטה את המטוס הייתה VP-11F, ולאחריה הוכנס המטוס לטייסת VP-12, שהחלה לקלוט את מטוסיה בתחילת [[1937]]. ב-[[25 ביולי]] [[1936]] קיבלה חברת קונסולידייטד מהצי הזמנה נוספת למטוסים. במשך שלוש השנים הבאות שופר בהדרגה התכנון, ותת-דגמים משופרים נכנסו בהדרגה לשירות.
==שירות מבצעי במלחמת העולם השנייה==
שורה 77:
===לוחמה נגד צוללות===
[[קובץ:U570 capture.jpg|ממוזער|הצוללת הגרמנית U70 שנלכדה על ידי מטוס קטלינה. הצוללת נראית מתחת לכנף המטוס, מאחורי אונייה בריטית. [[27 באוגוסט]] [[1941]]]]
מטוסי קטלינה לחמו באקסטנסיביות כנגד [[צוללת|צוללות]] ב[[המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939 - 1945)|
===סיור ימי===
הכנף הגבוהה של מטוסי הקטלינה, יחד עם חלונות הבועה שהותקנו בחלקם האחורי, איפשרו לצוותים שדה ראיה רחב וללא הפרעות. יכולת השהייה הארוכה של המטוס ומהירותו האיטית סייעו מאד גם במשימה זו.
ב-[[26 במאי]] [[1941]] גילה מטוס קטלינה, שהמריא מבסיס ב[[צפון אירלנד]], את [[אוניית מערכה|אוניית המערכה]] '''[[ביסמרק (אונייה)|ביסמרק]]''' שהצליחה לחמוק מהמעקב הבריטי לאחר [[קרב מצר דנמרק]]. גילוי האונייה הוביל לתקיפתה על ידי מטוסים מ[[נושאת מטוסים|נושאת המטוסים]] [[אה"מ ארק רויאל (91)|אה"מ ארק רויאל]] מאוחר יותר באותו יום, ולהטבעתה למחרת על ידי אוניות מערכה בריטיות. ב-[[3 ביוני]] [[1942]] גילו מטוסי קטלינה את אוניות [[הצי הקיסרי היפני]] המתקרבות ל[[אטול מידוויי]], ובכך החל [[קרב מידוויי]] שהסתיים בניצחון חשוב לארצות הברית. ב-[[4 באפריל]] 1942 גילה מטוס קאנסו קנדי אוניות של הצי היפני הקיסרי, שהתקרבו ל[[ציילון]] כדי לתקוף את אוניות הצי המלכותי הבריטי. למרות ההתראה המוקדמת, הצליחו היפנים להטביע מספר אוניות בריטיות, ובהן נושאת מטוסים, שתי [[סיירת כבדה|סיירות כבדות]], ואוניות נוספות.
===תקיפות לילה ואמנעה ימית===
שורה 88:
===חיפוש והצלה===
כל זרועות [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]] עשו שימוש במטוסי קטלינה למשימות [[חיפוש והצלה]]. אחד המקרים שהתפרסמו היה הסיוע שניתן על ידי צוות מטוס קטלינה לניצולי הסיירת הכבדה [[אינדיאנפוליס (סיירת)|אינדיאנפוליס]], שאונייתם טובעה על ידי [[צוללת]] יפנית. הניצולים מהטביעה היו במים שלושה וחצי ימים עד שהתגלו על ידי מטוס [[לוקהיד ונטורה]]. צוות המטוס הזעיק את כל הכוחות
==שירות אזרחי ושירות לאחר מלחמת העולם השנייה==
שורה 95:
מטוסי קטלינה הופעלו על ידי חברת התעופה האוסטרלית [[קוואנטס]] מאמצע [[1943]]. אחד מקווי התעופה שהופעלו על ידי החברה במטוסי קטלינה הייתה טיסה מ[[פרת']] ל[[קולומבו]], ב[[סרי לנקה]], מרחק של 6,652 ק"מ. בשל מהירות הטיסה האיטית של המטוס (כ-200 קמ"ש) נמשכה הטיסה בין 28 ל-32 שעות, וכונתה "טיסת שתי הזריחות", מכיוון שנוסעים ראו שתי זריחות במהלך הטיסה הרצופה. טיסה זו נחשבת לטיסה הסדירה הארוכה ביותר אי פעם, ומכיוון שהתבצעה במהלך המלחמה נעשתה תמיד ב[[דממת אלחוט]], מחשש לתקיפה יפנית. בסך הכל נשאו המטוסים בטיסה כזו מטען במשקל 450 ק"ג, או שלושה נוסעים ודואר צבאי או דיפלומטי במשקל 65 ק"ג.
עם תום מלחמת העולם השנייה הוצאו רוב מטוסי הקטלינה משירות בצי
[[חיל האוויר הברזילאי]] הפעיל מטוסי קטלינה במשימות לוחמה נגד צוללות החל
ב[[1951]] ביצע מטוס קטלינה אוסטרלי את הטיסה הטרנס-פסיפית הראשונה מאוסטרליה ל[[צ'ילה]], מרחק של למעלה מ-11,000 ק"מ. הטיסה כללה נחיתות ביניים רבות באיים לאורך הדרך, כדי לתדלק ולאפשר מנוחה לצוות. שני המטוסים הראשונים של [[צ'יינה איירליינס]], חברת התעופה של [[טייואן]], היו מטוסי קטלינה.
החוקר [[ז'אק איב קוסטו]] עשה שימוש במטוסי קטלינה לתמיכה במשלחות החקר התת
קפטן רוברטו פאראגואה, טייס ב[[חיל האוויר של צ'ילה]], ביצע ב[[1951]] טיסה ראשונה מסוגה מצ'ילה ל[[אי הפסחא]], וטיסה דומה ל[[טהיטי]]. את הטיסות ביצע במטוס קטלינה שזכה לשם "מאנו-טארה", "ציפור בת מזל" ב[[רפה נוי (שפה)|רפה נוי]]. הטיסה אושרה על ידי נשיא צ'ילה, והטייס היה לגיבור לאומי בצ'ילה וגם ב[[צרפת]]. ב[[1957]] חזר פאראגואה על טיסתו, אך הפעם ללא אישור, ובשל כך סולק מחיל האוויר הצ'ילאני.
שורה 122:
::בעל מנועים חזקים יותר, [[ספינר (מדחף)|ספינר]]ים למדחפים, חלונות בועה מ[[זכוכית אקרילית]] למקלעי הגוף. יוצרו 32 מטוסים בין מאי 1938 ליוני [[1939]].
* '''PBY-5'''
::בעל מנועים חזקים יותר, מונעים ב[[דלק]] בעל מספר [[אוקטן]] גבוה יותר. הוסרו הספינרים מהמדחפים, והותקנו חלונות בועה סטנדרטיים למקלעי הגוף. במהלך הייצור הותקנו
* '''PBY-A'''
::דגם אמפיבי, בעל [[כן נסע|כני נסע]] מתכנסים, מופעלים [[הידראוליקה|הידראולית]]. הותקנה עמדת מקלען זנב, ועמדת מקלען החרטום הוחלפה ב[[צריח (טכנולוגיה צבאית)|צריח]] עגול מסתובב, ובו שני מקלים 0.303 מ"מ. שופר המיגון, והותקנו
* '''PBN-1 נומאד''' ([[אנגלית]]: Nomad, נווד)
::דגם שיוצר בחברת [[תעשיית מטוסים ימיים]], ובו שורת שיפורים ושינויים. החרטום הוארך ב-60 ס"מ וקיבל צורה מחודדת יותר, ויחידת הזנב הוגדלה -ושונתה.
* '''PBY-6A'''
::שולבו שיפורים שיושמו ב-PBN-1, כולל [[הגה כיוון]] גבוה יותר, כנפיים מחוזקות, מערכות חשמליות משופרות, צריח חרטום ו[[ראדום (התקן)|ראדום]] [[מכ"ם]] מכל תא הטייס. יוצרו 175 מטוסים בין ינואר 1945 למאי 1945.
שורה 144:
::שדרוג המנועים לדגם R-1830-72{{כ}}, 1,050 כוח סוס כל אחד. נבנו 33 מטוסים. אחד המטוסים נבנה כדגם XPBY-4, ומאוחר יותר הפך ל-XPBY-5.
* '''PBY-5 (דגם 28-5)'''
::שדרוג המנועים לדגם R-1830-82 או R-1830-92, והוספת
* '''XPBY-5A'''
::PBY-4 שהוסב לגרסה אמפיבית (בעל יכולת נחיתה על היבשה, בנוסף ליכולת הנחיתה בים). טס לראשונה בנובמבר [[1939]].
שורה 158:
::דגם שנבנה על ידי חברת בואינג, שלוחת קנדה, עם יחידת [[הגה כיוון]] ו[[הגה גובה]] של דגם PBN-1. נבנו 67 מטוסים. רובם סופקו לחיל האוויר המלכותי הבריטי, תחת השם קטלינה VI.
* '''PBN-1 נומאד''' ([[אנגלית]]: Nomad)
::דגם של PBY-5 שנבנה על ידי [[תעשיית מטוסים ימיים]] (Naval Aircraft Factory). כלל שינויים רבים, שכללו הארכת החרטום ב-60 ס"מ (2 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]]), שינויים במבנה הגוף והקווים ההידרודינמיים, תכנון מחדש של מצופי קצה הכנפיים ושל משטחי הגה הכיוון והגה הגובה, ומערכות חשמליות משופרות. נבנו 155 מטוסים, שעל פי התכנון היו אמורים להיות מועברים לחיל האוויר המלכותי כקטלינה V, במסגרת
* '''PBV-1A'''
::דגם PBY-5 שנבנה על ידי חברת [[ויקרס]], שלוחת קנדה. נבנו 380 מטוסים, 150 מהם הועברו לחיל הים המלכותי הקנדי, שם נקראו קאנסו A, והשאר לחילות האוויר של ארצות הברית, בסמל OA-10A.
שורה 166:
::הסימול בחילות האוויר של צבאות ארצות הברית לדגם PBY-A. נבנו 105 מטוסים. 8 מטוסים ששרדו סומלו מחדש A-10 ב[[1948]].
* '''OA-10A'''
::הסימול שניתן בחילות האוויר של צבא ארצות הברית לדגם PBV-1, שנבנה בחברת ויקרס בקנדה. נבנו 230 מטוסים. המטוסים שנותרו לאחר המלחמה סומלו מחדש A-10A
* '''OA-10B'''
::הסימול שניתן בחילות האוויר של צבא ארצות הברית לדגם PBY-A{{כ}}. 75 מטוסים נבנו.
===חיל האוויר המלכותי הבריטי===
* '''קטלינה I{{כ}}'''
::מטוסים מדגם PBY-5 שנרכשו עבור חיל האוויר המלכותי הבריטי. בעלי מנועים מדגם R-1830-S1C3-G, 1,200 כוח סוס כל אחד. חמושים
* '''קטלינה IA{{כ}}'''
::הופעל על ידי חיל האוויר המלכותי הקנדי תחת השם '''קאנסו'''. נבנו 14 מטוסים.
שורה 245:
| {{דגל|מקסיקו}} [[מקסיקו]] || || ||
|-
| {{דגל|
|-
| {{דגל|ניו זילנד}} [[ניו זילנד]] || [[חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד]] ||טייסות 5, 6, 490 || ניו זילנד רכשה 56 מטוסים החל מ[[1943]]. טייסות 5 ו-6 הופעלו במשימות חיפוש והצלה מניו זילנד ו[[איי פיג'י]], וטייסת 490 השתתפה בלוחמה נגד צוללות מבסיסים ב[[מערב אפריקה]]. המטוס האחרון הוצא משירות בסוף [[1956]].
שורה 251:
| {{דגל|הפיליפינים}} [[הפיליפינים]] || || ||
|-
| {{דגל|פרגוואי}} [[פרגוואי]] || [[חיל האוויר של פרגוואי]] || || ב[[1955]] נרכשו
|-
| {{דגל|פרו}} [[פרו]] || || ||
שורה 267:
| {{דגל|הרפובליקה הדומיניקנית}} [[הרפובליקה הדומיניקנית]] || || ||
|-
| {{דגל|
|}
===משתמשים אזרחיים===
| |||