קו השילוח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שינוי סדר פרקים להיות: ראו גם - לקריאה נוספת - קישורים חיצוניים - הערות שוליים **
מ בוט החלפות: שווד\1
שורה 3:
==הצורך==
מקור המים העיקרי ששירת בפרוץ מלחמת העצמאות את היישוב היהודי בירושלים, כ-100 אלף איש במספר, היה [[קו המים הראשון לירושלים]] שנבנה על ידי ה[[בריטים]]. לעומת התלות של היישוב היהודי בקו הראשון, הבריטים והאוכלוסייה הערבית בעיר נזקקו רק לכ-15% מהמים שסיפק הקו, ואת מרבית צריכתם הם קיבלו מ[[נחל פרת]], מ[[בריכות שלמה]] ומ[[בור מים|בורות המים]] בעיר. נקודת תורפה זו של היישוב היהודי זוהתה על ידי הכוחות הערביים וקו זה הפך למטרה לחבלות תכופות עוד בימי [[המנדט הבריטי]].
במהלך מלחמת העצמאות, באביב [[1948]] השתלטו הכוחות ה[[עיראק|עיראקיים]] על אזור ה[[משאבה|משאבות]] ב[[ראש העין]] ו[[הלגיון הערבי]] החזיק במתקן השאיבה ב[[לטרון]]. ב-[[7 במאי]] [[1948]] פירקו ה[[ירדן|ירדנים]] קטע מהצינור שעבר באזור לטרון, והמים חדלו לזרום לירושלים. מתווך [[האומות המאוחדות]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], הרוזן ה[[שבדיהשוודיה|שבדישוודי]] [[פולקה ברנדוט]], הבטיח לחדש את זרימת המים בצינור אך מאמציו העלו חרס.
כישלון המאמצים הפוליטיים לחידוש זרימת המים, מצוקת המים הקשה ששררה באותה העת בעיר ופריצת [[דרך בורמה (ישראל)|דרך בורמה]] שבדיוק נסתיימה הביאו את [[לוי אשכול]], מנהל "[[מקורות]]" ועוזר [[שר הביטחון]] באותה תקופה, להורות לצוותי החברה להניח במהירות האפשרית קו מים חדש לבירה הנצורה.