הבדלים בין גרסאות בדף "אוליבייה מסייאן"

אין תקציר עריכה
מ (אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק)
'''אוליביה מסייאן''' (ב[[צרפתית]]: '''Olivier Messiaen'''{{כ}}; [[10 בדצמבר]] [[1908]] - [[27 באפריל]] [[1992]]) היה [[מלחין]], נגן [[עוגב]] ו[[צפרות|צפר]] [[צרפת]]י.
 
מסייאן נכנס ל[[קונסרבטוריון|קונסרבטואר]] של [[פריז]] בגיל 11. בין מוריו היו [[פול דיקא]], [[מוריס עמנואל]], [[שרלשארל-מארי וידור]] ו[[מרסל דיפרה]]. הוא התמנה לנגן עוגב ב[[כנסייה|כנסיית]] [[השילוש הקדוש]] ב[[פריז]] בשנת [[1931]], משרה בה התמיד עד מותו. עם נפילת פריז בידי ה[[נאצים]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], בשנת 1940, נלקח מסייאן בשבי ה[[גרמניה|גרמנים]], ובמחנה השבויים חיבר את [[רביעייה לקץ הימים]] לארבעת הכלים שעמדו לרשותו, [[פסנתר]], [[כינור]], [[צ'לו]] ו[[קלרנית]]. את היצירה ביצעו לראשונה מסייאן וחבריו לשבי לפני קהל של שבויים וסוהרים, עם השנים נהייתה זו היצירה המפורסמת ביותר שלו. מסייאן החל לעבוד בקונסרבטואר של פריז כפרופסור ל[[הרמוניה]] זמן קצר לאחר שחרורו בשנת [[1941]], וכפרופסור ל[[הלחנה|קומפוזיציה]] בשנת [[1966]], במשרות אלה החזיק עד לפרישתו לגמלאות בשנת [[1978]]. בין תלמידיו הנודעים היו [[פייר בולז]], [[איבון לוריו]] (שהייתה בהמשך לאשתו השנייה של מסייאן), [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]], [[יאניס קסנאקיס]], [[ויליאם בולקום]] ו[[ג'ורג' בנג'מין]].
 
המוזיקה של מסייאן מורכבת מקצבית (הוא גילה עניין במקצבים מ[[יוון העתיקה]] וממקורות הינדים), ומבוססת הרמונית ומלודית על [[מודוס (מוזיקה)|מודוסים]] בטרנספוזיציה מוגבלת, שהיו חידוש של מסייאן עצמו. רבות מיצירותיו מבטאות מה שהגדיר "ההיבטים המופלאים של האמונה", בהסתמך על אמונתו ה[[קתוליות|קתולית]] האיתנה. מסייאן הרבה במסעות וכתב יצירות, שקיבלו את השראתן מהשפעות שונות כמו [[מוזיקה]] [[יפן|יפנית]], נופי קניון ברייס ב[[יוטה]], [[ארצות הברית]], וחיי [[פרנציסקוס מאסיזי]]. מסייאן התנסה בתופעה לא-חמורה של סינאסתזיה, שבאה לביטוי כתפיסה חושית של צבעים עם שמיעת הרמוניות מסוימות. במשך תקופה קצרה ערך מסייאן ניסויים בתחום ב[[סריאליזם]] שנקרא [[סריאליזם טוטאלי]], תחום שבו מזכירים את שמו לא פעם כמחדש. סגנונו הטמיע מספר רב של השפעות מוזיקליות, כמו למשל ה[[גמלאן (מוזיקה)|גמלאן]] ה[[אינדונזיה|אינדונזי]] (כלי הקשה מכווננים תופסים לא פעם מקום של כבוד ביצירותיו התזמורתיות), ועשה שימוש ב[[אונדז מרטנו]].
2,208

עריכות