הבדלים בין גרסאות בדף "דמטריוס מפארוס"

מ
בוט החלפות: \1הכ\2\3, תשומת לב\1
מ (בוט החלפות: \1הכ\2\3, תשומת לב\1)
הרומאים ניצחו את טאוטה בקלות, והיא נמלטה אל עיר המבצר [[ריזאנו|ריצון]]. פוליביוס כותב שדמטריוס דאג לשחרר מהשבי את כל החיילים האילירים בני פארוס.{{הערה|שם=פוליביוס 11}} הרומאים כרתו ברית שלום עם טאוטה, היא התחייבה לא לשוט באזורים יווניים או רומאיים ולסגת מכל אילריה למעט חלקים מעטים. הרומאים סיפחו לעצמם חלקים אחרים, ומינו את דמטריוס כמושל מטעמם על השטחים שלא כבשו.{{הערה|גולן עמ' 165.}} פוליביוס כותב כי הרומאים "מינו אותו לשליט על מרבית האילירים ומסרו בידו כוח שלטון רב".{{הערה|שם=פוליביוס 11}} אם כי מקובל להניח שפוליביוס מגזים, ושלטונו של דמטריוס הוגבל לפארוס וחוף היבשה הסמוך לו בלבד.{{הערה|גולן עמ' 385, הערה 29.}} כדי לחזק את מעמדו, נישא דמטריוס ל[[טריטאוטה]], אשתו הראשונה של אגרון, שהייתה גם אמו של בנו [[פינס (בן אגרון)|פינס]]. דמטריוס מינה עצמו כעוצר עד שפינס יגיע לבגרות.{{הערה|גולן עמ' 385.}}
 
לאחר מכן החל דמטריוס לנסות להשיב לארצו את כבודה האבוד, הוא חיזק את הקשרים הדיפלומטיים שלה עם [[אנטיגונוס השלישי דוסון]] מלך [[מוקדון]].{{הערה|Wilkes, p. 162.}} ובמהלך [[המלחמה הקלאומנית]] חיילים אילירים לחמו לצד המוקדונים ב[[קרב סאלסיה]], ודמטריוס עצמו פיקד עליהם.{{הערה|פוליביוס, ספר שני, 65.}} עובדה זו נסכה ביטחון בליבו של דמטריוס. בסתיו של [[220 לפנה"ס]] רומא הייתה במשא ומתן עם המצביא מושל [[היספניה]] מטעם [[קרתגו]], [[חניבעל ברקה]], ונראה היה שמלחמה חדשה בין רומא לקרתגו בפתח. דמטריוס ניצל את העובדה שתשומת ליבםלבם של הרומאים מרוכזת בקרתגו, ותקף ערים איליריות שהיו בשליטת הרומאים. הוא הפליג עם צי של 50 ספינות אל מעבר ל[[ליסוס]], מפר בכך סופית את החוזה משנת 229, שעל פיו לאילירים ייאסר להפליג מעבר לליסוס עם יותר משתי ספינות.{{הערה|פוליביוס, ספר שלישי, 16.}} הרומאים רצו לבטח את ענייני הבלקן לקראת המלחמה הקרבה עם קרתגו, והחלו במשלוח כוחות לאיליריה.
 
במקביל ביוון פרצה "[[מלחמת בעלות הברית (220 לפנה"ס-217 לפנה"ס)|מלחמת בעלות הברית]]", בין [[הליגה האכאית]] ומוקדון, לליגה האיטולית. בראשית שנת [[220 לפנה"ס]] יצאו דמטריוס ומצביאו [[סקרדילאידאס]] עם 90 ספינות למסע שוד וביזה. הם תקפו את [[פילוס]], אולם לא הצליחו לכובשה. לאחר מכן החליטו להתפצל, סקרדילאידאס עם ארבעים ספינות עצר ב[[נאופקטוס]] וסייע שם לאיטולים לתכנן את הפלישה ל[[אכאיה]]. דמטריוס עם שאר הצי שדד כסף מאיים שונים.{{הערה|פוליביוס, ספר רביעי, 16.}} הצי החזק של [[רודוס (עיר)|רודוס]] נשלח נגדו, ועל כן קיבל בשמחה את הצעת הגנרל האכאי [[טאוריון]] לסייע לו למנוע את השתלטות האיטולים על [[קינאיתה]]. אולם דמטריוס הגיע יומיים מאוחר מדי, ועל כן הסתפק בכמה פשיטות על חופי [[איטוליה]]. לאחר מכן חזר לאיליריה להתכונן לקראת ההתקפה הרומאית.{{הערה|פוליביוס, ספר רביעי, 19.}} שלא כמו טאוטה, דמטריוס היה מוכן היטב למלחמה. הוא הציב חילות מצב באזורים שבהם היו עלולים הרומאים לנחות, ודאג לסלק מהם את אלו שלא היו נאמנים לו. אולם המפקד הרומאי [[לוקיוס אמיליוס פאולוס (קונסול בשנת 219 לפנה"ס)|לוקיוס אמיליוס פאולוס]], הצליח להערים עליו על ידי כך שפיתה אותו לצאת עם כל כוחותיו לנמל של פארוס, בעוד שבפועל תקפו הרומאים מכיוון אחר. בעקבות כך נכבשה פארוס, ודמטריוס נאלץ לצאת לגלות.
 
דמטריוס יצא ל[[מוקדון]], בתקווה להתקבל לשירותו של [[מלכי מוקדון|מלך מוקדון]] הצעיר [[פיליפוס החמישי]]. דמטריוס מצא חן מאוד בעיני פיליפוס, שבטח בו ללא עוררין. לאחר שהמצביא ה[[קרתגו|קרתגי]] [[חניבעל]] היכההכה את הרומאים ב[[קרב טראסימנוס]], שקל פיליפוס לכרות ברית עם חניבעל, ולצאת למלחמה נגד רומא. [[פוליביוס]] מספר, ששליח הביא לפיליפוס איגרת עם ידיעות על הקרב בזמן שהלה צפה ב[[החגיגות הנמאיות|חגיגות הנמאיות]], פיליפוס הראה את האיגרת לדמטריוס כשואל לדעתו, ודמטריוס מסיבות ברורות יעץ לו לסיים במהירות את המלחמה עם האיטולים ולצאת למלחמה על רומא.{{הערה|פוליביוס, ספר חמישי, 101.}} כחלק מההסכם שחתם פיליפוס עם חניבעל, סוכם שחניבעל ישחרר את כל ידידי דמטריוס שהיו כלואים ברומא.{{הערה|Walbank vol II pp 42 - 56}}{{הערה|גולן עמ' 393.}} הברית לא הניבה תוצאות משמעותיות, ורק סיבכה את פיליפוס ב[[המלחמה המוקדונית הראשונה|מלחמה המוקדונית הראשונה]]. דמטריוס המשיך לשרת את פיליפוס בנאמנות, ונהרג כאשר ניסה לדכא עבור פיליפוס מרידה שפרצה ב[[מסניה]].{{הערה|גולן עמ' 394.}}
 
==לקריאה נוספת==
246,715

עריכות