שריון שרשראות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
שריון השרשאות הומצא באמצע [[האלף הראשון לפנה"ס]], אך לא ידוע איפה השתמשו בו לראשונה. ייתכן שהוא הומצא ב[[יפן]] וב[[אירופה]] באופן עצמאי. הממצאים ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]] הראשונים הם מ"קורגאנים" - תלי קבורה של ה[[סקיתים]] מ[[המאה ה-5 לפנה"ס]].
 
השריון השרשראות הרומאי ([[לוריקה המטה]] - lorica hamata) היה חזק מאוד והיה מיוצר מטבעות ברזל המחוברות זו לזו. לא ידוע מתי בדיוק הופיע השריון הזה בצבא הרומי או מה מקורו. יתכן שאומץ מהגאלים.{{הערה|Adrian Goldsworthy, Roman warfare, Cassell, 2000, p. 212}}. כך או כך סביר שכבר במאה ה-3 לפנה"ס צוידו לגיונרים רומאים בשריון שרשראות שכיסה את כל גופו של הלוחם, כולל הירך.{{הערה|Raffaele D'amato, p. 38}} השריון הרומאי הורכב מטבעת מרכזית סגורה שאליה התחברו 4 טבעות נוספות שהודקו עליה. הטבעות האלה חוזקו באזור החיבור ב[[מסמרה]].{{הערה|Raffaele D'amato, p. 38}}
 
השריון חוזק באזור הכתפיים בשתי רצועות רחבות נוספות, עשויות אף הן מטבעות מתכת. השריון היה כבד למדי ושקל כ-10 ק"ג.{{הערה|Pierre Cagniart, The Late Republican Army, in Paul Erdkamp (ed), A companion to the Roman army, 2007, p. 90}} בתקופת הרפובליקה, החיילים נדרשו לשלם עבור ציודם מהונם האישי ולכן רק חלק מהחיילים הרומאים היו יכולים להרשות לעצמם לרכוש שריון יקר כל כך. רבים אחרים השתמשו בלוח [[ארד]] שהודק לחולצתם בעזרת רצועות שהתחברו מאחורי הגב. שריון השרשראות נותר פופולארי גם כשהופיע שריון מתקדם יותר בתחילת המאה ה-1 לספיקה - [[לוריקה סגמנטטה]] שהורכב מרצועות ברזל הנעות זו על גבי זו.