אונייה – הבדלי גרסאות

כבר בתחילת [[המאה ה-17]] נעשו ניסיונות ראשונים בבניית [[מנוע קיטור ימי|מנועי קיטור ימיים]], ואחד התחומים הראשונים שבהם נעשה שימוש במנועים אלה היה התחום הימי. ניסיונות להניע כלי שיט באמצעות מנועי קיטור נעשו במקביל ב[[צרפת]], ב[[בריטניה]] וב[[ארצות הברית]]; בשנת [[1774]] בנה ה[[מרקיז]] קלוד דה ז'ופרואה (Claude de Jouffroy), עם עמיתים נוספים, ספינת קיטור באורך 13 מטרים, שהונעה באמצעות [[גלגל משוטה]]. הספינה הפליגה לראשונה בנהר הדוב (Doubs) במזרח צרפת ביולי [[1776]], וכנראה שהייתה זו ההפלגה הראשונה בהיסטוריה של כלי שיט מונע במנוע קיטור. ב[[1783]] בנה דה ז'ופרואה ספינה חדשה, שהצליחה להפליג במשך כ-15 דקות. בשנים שלאחר מכן החלו להופיע אוניות המונעות במנועי קיטור גם בנהרות במזרח ארצות הברית, ומאוחר יותר גם במדינות אחרות; ב[[1807]] השיט [[רוברט פולטון]] ספינת קיטור מסחרית בין [[ניו יורק]] ל[[אלבני]]; פולטון יישם את חידושיו של [[ג'יימס ואט]], שהפכן את מנוע הקיטור ליעיל יותר ואיפשרו יעילות כלכלית.

 

 

כאמור, אוניות אלה הונעו באמצעות גלגלי משוטות. ואולם, במהלך העשורים הראשונים של [[המאה ה-19]] הצליחו ממציאים שונים לשכלל יותר ויותר את ה[[מדחף]], ובאמצע המאה הוכח שהמדחף יעיל בהרבה מגלגלי המשוטות, ואלה החלו להיות מוחלפים במדחפים. שינוי חשוב נוסף שהתחולל בעשורים אלה היה בניית אוניות ממתכת ולא מעץ; גופי האוניות העשויים מעץ לא עמדו בעומסים שיצרו מנועי הקיטור ההולכים ומשתכללים, והמעבר למתכת נתן פתרון לבעיה, וגם איפשר בניית כלי שיט בממדים גדלים והולכים. הזינוק בממדיהן של האוניות היה מהיר: אורכה של "גרייט ווסטרן", שהושקה ב[[1837]], היה 71.6 מטרים, ובעלת [[הדחק]] של 1340 טון. '''גרייט בריטן''' (Great Britain), שהושקה ב[[1843]], הייתה באורך 98 מטרים, ובעלת [[הדחק]] של 3675 טון, ואילו '''גרייט איסטרן''' (Great Eastren), שהושקה 21 שנים לאחר "גרייט ווסטרן" (ב[[1858]]), הייתה באורך 211 מטרים, והדחק של 32,000 טון, אם כי גודל זה היה חריג ולא יעיל מסחרית.