ויקיפדיה

ג'ון קולטריין – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 23:
ממחצית 1960 פתח קולטריין בקריירה עצמאית, אשר המסמן הראשון שלה היה תקליטו ''[[Giant steps]]'' שיצר ב[[Atlantic Records]]. התקליט, שכולו לחנים של קולטריין, שכמה מהם, כמו "נעימה" (''Naima''), {{כ}} ''Giant Steps'', {{כ}} ''Cousin Mary'', {{כ}} ''Countdown'' ו-''Mr. P.C'' הפכו לסטנדרטים של ג'אז מודרני. אלתוריו של קולטריין החלו להשמע כסילסולים של [[מוזיקה ערבית]], אליה נחשף באמצעות אשתו נעימה וחברו [[יוסף לטיף]] והמבנים ההרמוניים שהקים היו מן המורכבים והמסובכים ביותר שנשמעו עד אז. תקליט זה מסמל את תחילת מסע החיפוש הבלתי נגמר של קולטריין אחר צלילים חדשים ואפשרויות ביטוי נרחבות יותר. לדברי איש הג'אז הישראלי יוסי אקצ'וטי "'Giant Steps' היא כותרת מטעה במובן הזה. קולטריין עשה צעד אחרי צעד, הוא לא קפץ ולא צלל, ובכך הוא הדגיש יותר מכל מוזיקאי ג'אז לפניו את החשיבות של התהליך.{{הערה|1={{הארץ|מוסף "גלריה"|המסע של ג'ון קולטריין|896232|22/08/07|}}}}".
 
מיד לאחר הוצאת Giant Steps גיבש קולטריין את ההרכב בהנהגתו יחד עם הפסנתרן [[מקוי טיינר]], נגן הבס סטיב דיוויס והמתופף [[אלווין ג'ונס]]. חטיבת קצב זו שימשה לקולטריין בסיס יציב שעליו יכלהיה יכול לצאת להרפתקאות מלודיות והרמוניות, תוך שהוא מוביל את נגניו, ובמיוחד את טיינר וג'ונס לסולואים מורכבים לקראת [[ג'אז חופשי]], שניכרות בו גם השפעות [[מוזיקה הודית]]. תקליטה הראשון של הרביעייה, עם קולטריין לראשונה בסקסופון [[סופרן]], ''My Favorite Things'', זכה להצלחה מסחרית גדולה ([[אלבום זהב]] בארצות הברית) למרות התובענות שבהאזנה לקטעים מורכבים בני למעלה מעשר דקות. הלחנים היו מתוך "[[ספר השירים האמריקאי הגדול]]", כלומר סטנדרטים מאת [[ג'ורג' גרשווין]] (''[[summertime]]''), [[קול פורטר]] ו[[ריצ'רד רוג'רס (מלחין)|ריצ'רד רוג'רס]] (שיר הנושא), דבר שבא להדגיש את ההמשכיות ו"עטף" את החדשנות הסגנונית במעטה מלודי מוכר. בתקליט זה החל קולטריין לשלב סממן מוכר שלו - "זעקות" בטונים גבוהים במיוחד, המושפעות מזעקות האקסטזה הדתית המקובלות בכנסיות ה[[אמריקאים אפריקאים|אפרו אמריקאיות]] אותן הכיר מקרוב.{{הערה|1=[[נאט הנטוף]], בהערות האלבום להוצאה המחודשת של התקליט}} באותה שנה (1961) הקליט קולטריין שישה תקליטים, בהם ''Bags & Trane'' עם [[מילט ג'קסון]], ''Olé Coltrane'' המצליח עם [[פרדי האבארד]] ו[[אריק דולפי]] שהיה כולו [[ג'אז מודאלי]] ו''Africa/Brass'' עם להקה בת 20 נגנים (בהם פרדי האבארד, אריק דולפי (שגם עיבד) ואחרים), בו חקר קולטריין מוזיקה אפריקאית וצעד עוד צעד לקראת ג'אז חופשי. תקליט זה היה גם הראשון שהוקלט בחברת התקליטים ''Impulse'' (ראו להלן). גם תקליט ההופעה שלו ב[[וילג' ואנגארד|ווילג' ונגארד]] הוקלט בשנה זו.
 
===בין אוונגרד לפופולריות===
שורה 33:
 
===A Love Supreme===
בשנים 1962-19641962–1964, שהיו, מתוך התבוננות בקטלוג ההקלטות וההופעות של קולטריין, רגועות ונינוחות לכאורה, חל בו שינוי נפשי עמוק. קולטריין התחיל להתייחס למוזיקה באופן [[רוחניות|רוחני]], [[דת]]י ו[[מיסטיקה|מיסטי]] וראה בעצמו שליח שתפקידו להנהיר לעולם את תפקידה של המוזיקה כשפה מיסטית מאחדת.{{הערה|1=את מחשבותיו של קולטריין ניתן לקרוא ב[[הערות אלבום|הערות האלבומים]] מהתקופה}} תוצאה ראשונה של השלב ה"מיסטי" החדש של קולטריין היא אלבומו המפורסם ביותר ''[[A Love Supreme]]'' שהוקלט עם הרביעייה הקלאסית ב-[[9 בדצמבר]] [[1964]]. האלבום מורכב מ[[סוויטה]] בעלת ארבעה חלקים: הודיה (Acknowledgement), הכרעה (Resolution), התמדה (Pursuance) ומזמור (Psalm). האלבום מוגדר לרוב בין אלבומי ה[[ג'אז]] המשובחים בכל הזמנים. {{הערה|1=[http://www.channel4.com/entertainment/tv/microsites/G/greatest/albums/results.html],[http://rateyourmusic.com/charts/top/album/all-time]}} ובין היתר דורג במקום ה-47 ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים של מגזין ה[[רולינג סטון]] והיה אלבום זהב בארצות הברית וב[[יפן]]. ה[[אלוהים]] אליו פונה קולטריין, כפי שהוא מסביר ב[[הערות אלבום|הערות האלבום]], הוא האל היחיד, אלוהי כל הדתות כולן. לאחר האלבום יצאו באותה רוח גם ''Om'', {{כ}} ''Ascension'' ו-''Meditations''. קולטריין כתב מילים להמנונים ומזמורים שנגינתם מתאפיינת בנאמנות למילים על ידי [[פיסוק (מוזיקה)|פיסוק]] (פרייזינג) מודגש.
 
ב-[[1965]] החל קולטריין להתעניין בג'אז החופשי ה[[אוונגרד]]י מבית מדרשו של אורנט קולמן. הוא נגמל מ[[סמים]], [[משקה אלכוהולי|אלכוהול]] ואפילו מ[[סיגריה|סיגריות]] והספיק להקליט 12 אלבומי סשנים באותה שנה. עדויות אחרות טוענות שקולטריין אמנם נגמל מכל אלה אך החל להשתמש ב-[[LSD]] כ"מפתח לדלתות התודעה".{{הערה|1=הווארד מנדל, [http://www.thewire.co.uk/articles/539/?pageno=5 John Coltrane: Divine Wind]}} הוא שיתף פעולה עם מוזיקאים כ[[ארצ'י שפ]], [[ססיל טיילור]], [[גארי פיקוק]] ואחרים, אותם צירף ל"Impulse". בפרט הושפע קולטריין בתקופה זו מסגנונו של [[אלברט איילר]]. בעקבות זאת החל קולטריין לנגן תוך שימוש ב[[אובר טון|אובר טונים]], נגינה בצלילים גבוהים ביותר (אלטיסימו) והפקת [[אקורד]]ים מורכבים באופן יוצא דופן בסקסופון. סגנונו מתקופה זו נשמע בתקליטים ''The John Coltrane Quartet Plays'', {{כ}} ''Living Space'', {{כ}} ''Transition'', {{כ}} ''New Thing at Newport'', {{כ}} ''Sun Ship'' ו-''First Meditations''. ביוני 1965 הקליט קולטריין יחד עם עשרה נגני אוונגרד צעירים בהם ארצ'י שפ, מקוי טיינר, [[פרעה סנדרס]] ופרדי האבארד את ''Ascension'', יצירה באורך 40 דקות, שכמעט כולה אלתור משותף, עם יציאה לקטעי סולו ארוכים. לאחר הקלטת אלבום זה עזבו אלווין ג'ונס ומקוי טיינר את ה"רביעייה הקלאסית". הוא צירף את אשתו, אליס, כפסנתרנית ואת רשיד עלי כמתופף, בנוסף הוסיף להרכבו באופן קבוע את סקסופוניסט הטנור פרעה סנדרס. הדבר שינה לחלוטין את [[חטיבת קצב|חטיבת הקצב]], מחטיבה אנרגטית ועזת-עוצמה לחטיבת קצב מתונה שהקנתה מקצב [[מדיטציה|מדיטטיבי]] ורגוע. קטעי הסולו בהקלטות המאוחרות (כגון ''Live at the Village Vanguard Again!'' ו-''Live in Japan'' התארכו לכדי 15 דקות לנגן.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ג%27ון_קולטריין"