מעמד הפועלים – הבדלי גרסאות

'''מעמד הפועלים''' (או '''מעמד העובדים''', ולעתים '''פרולטריון''') הוא הכינוי למעמד הנמוך ביותר בחברה [[תעשייה|מתועשת]]. הכינוי נוצר בתחילה ככינוי גנאי, אך שינה את מובנו בעקבות השימוש שעשה בו [[קרל מרקס]] בתורה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]] כתיאור לעובד שכיר, נטול [[רכוש]] משלו, בניגוד לבעלי הון או [[אמצעי ייצור]] המצויים בבעלותם כמו [[מסחר|סוחרים]], [[חקלאות|איכרים בעלי חלקת אדמה]] או ה[[בורגנות|בורגנים]] העשירים. כיום, משמש המונח כהגדרה לשכירים שעוסקים בעבודה פיזית ולפעמים כהגדרה לכל השכירים הזוטרים.

 

[[אטימולוגיה|שורש המונח]] "פרולטריון" במילה הצרפתית prolétariat מן [[המאה ה-17]], שהתבססה על המילה הלטינית proletarius, מ-proles, צאצא. המונח המקורי נטבע על–ידי המלך ה[[רומא העתיקה|רומאי]], [[סרוויוס טוליוס]], שעל פי המסורת הרומית חילק את נתיניו לחמש קבוצות מיסוי, על פי יכולת התשלום שלהם. בתחתית הסולם ניצבו העניים המרודים, שתרומתם היחידה למדינה הייתה הבאת צאצאים לעולם.

 

 

על-פי [[תאוריית הערך של העבודה|תורת ערך העבודה]] של מרקס כדי לחדול מהתבססות על כוח עבודתו לבדו זקוק הפועל ל[[הון]] - הכנסה נוספת מעבר לדרושה לו לצורך הישרדות שבאמצעותה יוכל לרכוש בעלות על אמצעי יצור. השגת ההון אינה אפשרית, טוען מרקס, משום שהון נוצר באמצעות ניצול ה[[ערך עודף|ערך העודף]] - ההפרש שבין ההכנסה שמניבה עבודת הפועל והשכר המשולם לו. היחידים היכולים ליהנות מערך עודף זה הם בעלי ההון, הקפיטליסטים (או "הבורגנים", כניסוחו של מרקס).

לפי מרקס, מעמד הפועלים עתיד להתרחב בהדרגה, בגלל [[חוק הדלות הגוברת]] המביא לכך שה[[זעיר-בורגנות]], האוּמנים ובעלי המלאכה הקטנים, נמצאים בתהליך של התרוששות ואיבוד ההון שלהם העתיד להגיע לנקודה שבה אין להם רכוש כלל. מרקס הבחין גם בתת-מעמד בתוך מעמד הפועלים - פרולטריון הסחבות, הלומפן-פרולטריון, המונה את הבטלים ממעש והפושעים שנמצאים אף תחת למעמד הפועלים.

 

 

אם דוחים את התאוריה של מרקס בנקודות אלו, הרי שגם התיאור ההיסטורי לגבי היווצרות מעמד הפועלים ורעיונות הניצול והערך העודף צריכים להדחות, ומכך משתמעת דחייה כוללת של התאוריה המרקסיסטית. אם דחייה כזו אינה אפשרית או מקובלת, נותרת הבעיה של הסברת תופעה שעל-פי הגישה המרקסיסטית אינה אמורה להיווצר כלל.

 

[[קטגוריה:ריבוד ואי שוויון]]