ספר תולדות ישו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הכל |
מ שוחזר מעריכות של 85.65.94.75 (שיחה) לעריכה האחרונה של Ben-Yeudith |
||
שורה 1:
'''ספר תולדות ישו''' הוא [[ספר]] [[עברית|עברי]] שנפוץ ב[[ימי הביניים]] וסיפר את קורותיו של [[ישו]] בצורה לעגנית.
החיבור משתייך לזרם ה[[היסטוריה שכנגד]], כלומר הוא חיבור שמטרתו לשים ללעג ולקלס את עיקריה של ה[[נצרות]] על ידי מתן פרשנות שלילית לאירועי [[הברית החדשה]].
החיבור הוא אנונימי, ולא ידוע מועד כתיבתו. כתבי היד המוקדמים ביותר שקיימים הם מ[[המאה ה-16]], ידוע שנוצרים הכירו אותו כבר ב[[המאה ה-9|מאה ה-9]] ו[[ריימונדוס מארטיני]] מצטט קטעים ממנו בספרו "פגיון האמונה" שנכתב ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]]. יש המשערים שחובר עוד בסוף [[המאה ה-3]]{{מקור}}, בתקופת ה[[תלמוד]]. חוקרים תמהו על כך שאין היצירה מוזכרת כלל במקורות העבריים. נראה שנעשה מאמץ לשמור אותה בסוד, אך נראה ש[[רש"י]], שחי בתקופת [[מסע הצלב הראשון]], הזכירו, בקטע שצונזר מן התלמוד הבבלי, ופירושו המדבר על כך צונזר אף הוא.{{הערה|[[פירוש רש"י]] על {{בבלי|עבודה זרה|י|א}} בגרסתו המצונזרת הוא: "כתב ולשון - של רומיים מאומה אחרת באה להן אחרים תקנו להן כל ספריהם". אבל בדקדוקי סופרים מובא נוסח אחר: "כל ספרי טעותם יוחנן פאולוס פטרוס והם יהודים היו... הם שנו ועמקו הלשון ועשו להם הבל לחשבה בפני עצמם ולסלקם מעל ישראל, ולא שכפרו כי לטובתן של ישראל נתכוונו, אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק מתרמיסי (?) ישו עשו עצמם כאלו הם עמו בקדישות וצוו עליהם, הכל כמפורש בסיפור תליית ישו".}}
הספר משך את תשומת לבם של אישים כ[[מרטין לותר]] וכ[[יוהנס רויכלין]] וזכה ללעגם של אנשי ה[[עידן האורות|השכלה]], מ[[משה מנדלסון]] ועד [[היינריך גרץ]]. אין לו נוסח אחד, אלא כמה וכמה גרסאות שונות בפרטיהן.
בעיקרו הוא מתמקד בישו ולא ב[[נצרות]] בכללותה. בניגוד לסברה המודרנית לפיה היה ישו [[יהדות|יהודי]] תלמיד חכם, שסטייתו מהמסורת ה[[פרושים|פרושית]] לא הייתה מהותית כל כך, מציג אותו הספר כשורש כל רע. עלילת הספר עושה שימוש בחלק מהעובדות הכתובות ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] תוך כדי שהיא נותנת להן פרשנות מלעיגה. הספר לא תואם תמיד לגרסה ה[[תלמוד]]ית.
==עלילת הספר==
===לידת ישו===
הספר מרחיב מאוד בעניין [[לידה|לידת]] ישו, שלפי הגרסה הנוצרית, הקצרה למדי, הייתה מרוח הקודש. נביא בישר ליוסף אבי ישו על התגלות בן ה[[אלוהים]] בבטן ארוסתו.
לפי גרסת "ספר תולדות ישו", אדם רע מעללים בשם יוסף פנדרא התחזה בפני [[מרים הבתולה|מרים]] לארוסה הצדיק יוחנן, ו[[אונס|אנסה]] כמה פעמים בעודה בנידתה. מבושה גלה יוחנן מהארץ. הבן שנולד למרים מהזנונים, ישוע שמו, ניכר בחוכמתו ובלמדנותו, אך גם בחוצפה. הוא סירב לכרוע ולכסות ראש לפני ה[[סנהדרין]]. מכך הסיק [[שמעון בן שטח]] שהוא [[ממזר]] ובן ה[[נידה]]. אחרי שהדבר התברר, תקעו ב[[שופר]]ות ופסלוהו לבוא בקהל, ואת שמו קראו "ישו", ראשי תיבות של "ימח שמו וזכרו".
===המופתים===
בהמשך הספר מסופר שישו ברח ל[[הגליל|גליל]] ואחר כך ל[[ירושלים]]. הוא מצא את [[השם המפורש]] ב[[קודש הקודשים]] שב[[בית המקדש]], רשם אותו על פתק והטמין את הפתק בבשרו, משום שנביחת כלבי הנחושת שעמדו בשער [[בית המוקד]] הייתה אמורה להשכיח את [[השם המפורש]] מזיכרון העולים. לבסוף חזר ישו ל[[בית לחם]] שם חולל פלאות, החיה [[מוות|מתים]] וריפא [[צרעת|מצורעים]] באמצעות הכוחות העל טבעיים שהקנתה לו אחיזתו בשם. את יכולתו לחולל מופתים ניצל כדי להכריז על עצמו כ[[אלוהים]]. נסיו הקנו לו את אהדתה של המלכה [[שלומציון המלכה|שלומציון]], אך לא את לבם של החכמים, שדרשו להורגו.
אז נאות אחד החכמים, יהודה שמו (המייצג את [[יהודה איש קריות]]), לחטוא גם הוא בעוון אמירת השם המפורש כדי לסכל את מזימת ישו. השניים נאבקו זה בזה בנסים ולבסוף אף מול המלכה, עד שיהודה הטיל מימיו על ישו. כתוצאה נטמא האחרון ולא יכול היה להמשיך בנסיו. אז ניתן היה לתופסו ולגזור עליו דין מוות.
אולם ישו הצליח לחמוק בשנית. הוא ברח למצרים ומאוחר יותר הגיע ל[[נהר הירדן]]. שם טבל, נטהר ושב לעשות נסים, בין השאר בהליכה על פני ה[[מים]].
===לכידת ישו והריגתו===
יהודה לא התייאש מכך שאויבו נשמט מבין ידיו. הוא הגיע בחשאי אל מיטתו של ישו, שהתכנס עם תלמידיו באזור הירדן, והוציא את הפתק עם השם המפורש מבשרו. אחר כך הסתתר בין תלמידיו. לישו לא נותרה ברירה אלא לשוב מחופש לירושלים, לקודש הקודשים, כדי להשיב לעצמו את השם.
יהודה, שנמנה עם פמליית ישו, ניצל את ההזדמנות כדי להידבר עם החכמים ולהסגיר את ישו לידיהם.
כך נלכד ישו בשנית. קשרוהו והיכוהו בשוטים והניחו כתר קוצים על ראשו. כשביקש [[מים]], נתנו לו [[חומץ]], ולעגו לו:"איה כל נפלאותיך אשר עשית". ישו תירץ ואמר: "דמי יכפר על באי עולם". אחרי שפסקה ה[[סנהדרין]] את דינו, נתלה על קלח כרוב שהביא יהודה, לאחר שכל ה[[עץ|עצים]] סירבו לקבלו (ישו השביעם בשעה שהיה בידו השם המפורש שלא ייתלה עליהם).
אחר כך העבירו יהודה מקברו. תלמידיו לא ידעו זאת ומשמצאו את הקבר ריק, סברו שרבם עלה השמימה. השמועה הגיעה למלכה שהשתאתה על ריקנות הקבר. מדבר זה הוכיחה לחכמים כי ישו היה בן אלהים ועל כן הביעה נחישותה להעניש בחומרה את הורגיו. החכמים מצאו את יהודה, שסיפר להם שטמן את ישו המת בגינתו. החכמים הביאו את הגופה לפני המלכה תוך סחיבתה בזנב סוס. מכיוון שעקרו את [[שיער|שערות]] [[ראש]]ה תוך כדי משיכתה, נוהגים ה[[כומר|כמרים]] לגלח שערות אמצע ראשם.
===פעולת פטרוס===
אז החליטו הנוצרים הלומי ה[[צער]], שאמונתם לא פגה, להתנכל ליהודים, לעסוק ב[[המרת דת]]ם וב[[רצח|הריגתם]].
החכמים היו אובדי עצות, אולם לאחד מהם, שמעון כיפא שמו, היה רעיון. הוא הוציא את השם המפורש ויצא עמו לערי הנוצרים. באמצעותו חולל נסים והוכיח להמון כי הוא שליח ישו. בשמו ציווה עליהם להיבדל מעם ישראל, ואמר להם כי אין ישו רוצה בכליון היהודים, אלא חפץ שעל ידי קיומם ייזכר סבלו. את עונשם יקבלו רק ב[[גיהנום]] ב[[העולם הבא|עולם הבא]]. על כן אם יכה יהודי נוצרי על לחי שמאל, יתן לו הנוצרי גם את לחי ימין.
אחר כך, כדי שיוכל לקיים את ה[[מצוות]] בנחת, ציווה שמעון כיפא שיוקם לו מגדל גבוה, ושם ישב, התקיים על [[לחם]] ומים וחיבר [[פיוט]]ים. כנראה שהכוונה גם ל[[נשמת כל חי]] אשר היו שטענו שנכתב על ידי פטרוס{{הערה|{{אנצ דעת|2350|נשמת כל חי}}}}.
שמעון כיפא הוא [[פטרוס הקדוש|פטרוס]] מהברית החדשה, שהופך בספר לגיבור חיובי מבחינת היהודים.
==לקריאה נוספת==
* [[אורה לימור]], '''הדימוי המנוגד: ספר תולדות ישו''', בתוך '''בין יהודים לנוצרים''', כרך ד', הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]].
* '''ספר תולדות ישו''' מהדורת יוהנס הולדריקוס. מבוא מאת ד"ר יעקב דויטש. ''''דחק'''' כתב עת לספרות טובה. כרך א'. 2011.
== קישורים חיצוניים ==
* [http://lemidrash.free.fr/JudaismeChristianisme/huldreich.pdf טקסט של ספר תולדות ישו הנוצרי]
* {{רמב"י נושא|תולדות ישו|Toledot Yeshu}}
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:הפולמוס היהודי-נוצרי]]
| |||