נוקליאוסינתזה – הבדלי גרסאות

הדעה הרווחת בקרב פיזיקאים היא כי ה[[נוקליאון|נוקליאונים]] הבראשיתיים נבראו מ[[פלזמת קווארקים-גלואונים|פלזמת קווארק-גלואון]] במהלכו של המפץ הגדול, בעת שזה התקרר אל מתחת לשני מיליארד מעלות. מספר דקות לאחר מכן, כאשר הרכב היקום בשלב זה הוא פרוטונים ונייטרונים בלבד, נוצרו הגרעינים הקלים עד ליתיום ו[[בריליום]] (שניהם בעלי [[מספר מסה]] 7), עם שכיחות קטנה והולכת בצורה חדה של יסודות אחרים, ככל שגדלה מסתם האטומית. היווצרותם של גרעיני [[בור (יסוד)|בור]] בשלב הייתה אולי אפשרית, אבל תהליך זה פסק בטרם יכול היה להיווצר [[פחמן]] במידה מספקת, שכן יצירת פחמן דורשת תנאים של צפיפות גבוהה בהרבה של הליום, ופרק זמן ממושך יותר מאשר היה זמין במהלך התרחשותה של נוקליאוסינתזה של המפץ הגדול. תהליך מיזוג זה חדל למעשה להתקיים כעבור כ-20 דקות מתחילת המפץ, בשל ירידת ה[[טמפרטורה]] וה[[צפיפות החומר|צפיפות]] עם התפשטותו הנמשכת של היקום. תהליך בראשיתי זה המכונה '''נוקליאוסינתזה של המפץ הגדול''', הוא למעשה, המנגנון הראשון של יצירת-נוקליאונים (nucleogenesis) חדשים שהופיע ביקום.

 

 

יסודות כבדים יותר מופיעים בכוכבים בדרך של מיזוג של גרעינים קלים יותר המצויים בו, כמו מימן, [[דאוטריום]] (איזוטופ של מימן), בריליום, [[ליתיום]] ובור, שהיו בתפוצתם הראשונית מאז נבראו במפץ הגדול, ויצרו אז את הרכבו הראשוני של הכוכבים הקדמוניים. מסיבה זו, תפוצתם של יסודות קלים אלה [[תווך בין-כוכבי |בגז הבין-כוכבי]] יורדת, שכן מוצאם הוא בשלב בריאתם במהלך המפץ הגדול. לכן, הדעה המקובלת היא כי הימצאותם של כמויות גדולות יותר של גרעינים קלים אלה ביקום המוכר היום והתחדשותם הן תוצאה של מילארדי שנים בהן קרניים קוסמיות (בעיקר פרוטונים אנרגטיים-ביותר) הביאו לביקועם של גרעיני היסודות הכבדים בגז ובאבק הבין-כוכביים, וליצירתם של גרעיני-בת קלים נוספים.