דוד איילון – הבדלי גרסאות

'''דוד איילון''' ([[17 במאי]] [[1914]] - [[25 ביוני]] [[1998]]) היה [[פרופסור]] להיסטוריה של ה[[אסלאם]], חבר [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]], זוכה [[פרס ישראל]] לשנת [[תשל"ב]], [[1972]] וחתן [[פרס רוטשילד]] לשנת 1975. מחשובי חוקרי האסלאם, מייסד מחקר ה[[ממלוכים]].

 

בראשית עבודתו המדעית הבחין דוד איילון כי ההצלחות הצבאיות העיקריות של ה[[אסלאם]] הושגו על ידי כוחות צבאיים של פרשים שמוצאם מנוודים שבערבה. הנוודים שהגיעו מן הערבה הדרומית הרחיבו וביססו את האסלאם בראשיתו, אך נעלמו מדפי ההיסטוריה כגורם משמעותי. ואילו הנוודים מן הערבה הצפונית, שהיו בני שבטים טורקיים, היו הגורם הקבוע החשוב ביותר בדברי ימי האסלאם במשך למעלה מאלף שנה. הדבר בא לידי ביטוי הן במישור החברתי והן במישור הפוליטי, עד לטביחתם של הממלוכים בידי [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]] בתחילת [[המאה ה-19]].

 

 

דוד איילון גילה כי בעוד שהצבא הנוודי הערבי היה בעל נאמנות שבטית, הרי שצבא הטורקים הנוודים מהצפון היה מורכב מאינדיבידואלים. חברה זו הייתה מבוססת על עבדות. הייתה זו עבדות חריגה, שבה המושג עבדות לא היה מגרעת, כי אם מעלה ושימש כעמדת זינוק להעפלה למעמד הגבוה. החברה הצבאית הטורקית הייתה חידוש בהיסטוריה, שכן בעבר נשען השלטון על צבא שכירים או קהילה שבטית של בני חורין. איילון הסביר כי הדבר צמח משתי סיבות: האחת היא שהשליטים ה[[עבאסים]] הראשונים הבחינו בחוסר התוחלת שביחידות הערביות המסורתיות, שנאמנות חבריהן הייתה בראש ובראשונה לשבט ולא לשלטון.

השנייה היא שהטורקים היו מתאימים פיזית ומאומנים מילדותם להיות לוחמים פרשים והיו לוחמים טובים בהרבה מהלוחמים הערבים. כל שנותר בידי השליטים הוא להפוך את הנוודים הטורקים לנאמנים לשלטון.

 

 

איילון בדק את המפגש בשדה הקרב של הפרשים הטורקים ושל הפרשים המונגולים במאות [[המאה ה-13|13]] וה-[[המאה ה-14|14]], ובחן את חדירתה של היאסה, המערכת המשפטית המונגולית אל תוך סדרי השלטון והמשפט של החברה הממלוכית ב[[מצרים]].