הבדלים בין גרסאות בדף "אפסלאוטדייק"

נוסף בית אחד ,  לפני 4 שנים
(עריכה)
בניית הסוללה החלה בשנת [[1927]] בארבע נקודות - בשני קצותיה המיועדים ובשתי נקודות נוספות שנבחרו לאורך נתיב הסוללה המיועד, שבהן הוקמו תחילה [[אי]]ים מלאכותיים. כחומרי הבנייה העיקריים של הסוללה נבחרו [[טיל (משקע)|טיל]], שנחפר מקרקעית הזאודרזי, [[חול]] וכן חרסית מסוג מסוים (Boulder clay). [[ספינה|ספינות]] החלו לשפוך לים את הטיל בשני נתיבים מקבילים שהתמשכו מארבע נקודות הבנייה. החלל שבין שתי הסוללות המקבילות מולא בחול, וכאשר נערמה שכבת החול עד מעל לקו המים נערם עליה עוד טיל. דפנות הסוללה שתחת פני המים חוזקו באמצעות מחצלות מעץ [[ערבה (צמח)|ערבה]] וסלעים שהונחו עליהן. הסוללה הוגבהה לגובהה הסופי על ידי שכבות של חול, והציפוי העליון שלה הורכב מחרסית, שעליה נשתל עשב.
 
לאורך נתיב העבודה נמצאו מספר שוחות תת-מימיות שזרמים חזקים בהן היו צפויים להקשות על הבנייה. למרות זאת התקדמה העבודה מהר מהמצופה והסוללה הושלמה בגובה חלקי לכל אורכה המיועד ב-[[28 במאי]] [[1932]]. מאותו מועד נקרא הזאודרזי בשם איסלמיר. לאחר מועד זה נמשכו העבודות להגבהת הסוללה ולסלילת כביש (כיום כביש A7) עליה וכן להתקנת [[תא שיט|תאי שיט]] בכל אחד משני קצות הסוללה וכן 25 שערים לשיחרור מים מהאיסלמיר לים ואדן. שיחרור המים לים ואדן היה חיוני כיוון שמפלס האיסלמיר הוסיף לעלות בקביעות עקב זרימת נהרות לתוכו - לרבות הנהר איסל, שנתן לימה את שמה - ועקב עבודות ייבוש שטחי האדמה שנערכו בשוליו.
 
ב-[[25 בספטמבר]] [[1933]] נפתחה הסוללה באופן רשמי. בסך הכל נעשה שימוש במהלך בנייתה בכ-37.5 מיליון [[מטר מעוקב|מטרים מעוקבים]] של חומרים. בכל אחד מימי הבנייה עבדו בפרויקט 4,000 עד 5,000 עובדים, ועל ידי כך הוקלה השפעת משבר [[השפל הגדול]] בהולנד.