היסטוריה של הרפובליקה הדומיניקנית: עם הטאינו וכיליונו – הבדלי גרסאות

בשנת [[1501]] הכריזו מלכי ספרד, [[פרננדו השני, מלך אראגון]] ואשתו [[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה]] כי הם מתירים את ייבואם של [[עבדות|עבדים]] [[אפריקה|אפריקנים]] לארצות העולם החדש. העבדים החלו להגיע לאדמת היספניולה ב-[[1503]]. הם הביאו עמם תרבות עשירה ועתיקה שהייתה בעלת השפעה קרובה לזו של האירופים על התרבות, הפוליטיקה, הדת והיחסים הגזעיים באי, ואף ברפובליקה הדומיניקנית כיום. ב-[[1510]] הגיע משלוח שהביא עמו 250 "לאדינוס שחורים", עבדים אפריקנים דוברי [[ספרדית]] שבילו זמן מה על אדמת ספרד, בטרם נשלחו אל העולם החדש. שמונה שנים לאחר מכן הגיעו עבדים שחורים שנולדו באפריקה אל [[איי הודו המערבית]]. הספרדים הביאו עמם מ[[האיים הקנריים]] את [[קנה סוכר|קנה הסוכר]], והקימו את המטע הראשון בעולם החדש ב-[[1516]].<Ref>{{הערה|1=Peter Sharpe, [http://www.siuethnoleaflets.edu/~eblcom/leaflets/sugar.htm Sugar Cane: Past and Present], PeterEthnobotanical Sharpe</ref>Leaflets}} השמדת האוכלוסייה המקומית, ובצידה הצמיחה הכלכלית של התעשיות החדשות הביאו לצורך בידיים עובדות, ואוכלוסיית העבדים גדלה מאוד במהלך העשורים הבאים. בעלי מטעי הסוכר הפכו לאליטה הקולוניאלית החדשה, ושכנעו את המלך הספרדי להכריז עליהם כמחוז שלטוני ([[אודיינסיה]]) ולבחור מקרבם את ה"אודיינסיה", בית הדין לו סמכות שיפוט במחוזם, בשנת [[1526]]. מתיישבים עניים יותר התפרנסו מציד עדרי בהמות הפרא שנדדו באי באופן חופשי, ומכירת עורותיהם.