הבדלים בין גרסאות בדף "בית צפאפא"

נוספו 12 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
הגהה
מ (הגהה)
 
===מלחמת העצמאות וחלוקת הכפר===
בינואר 1948 תקפו אנשי [[ההגנה]] את בית צפפהצפאפא ופוצצו מספר בתים, לאחר שראו בה ריכוז של לוחמים שהתכוונו לתקוף את מקור חיים{{הערה|{{דבר||פוזר ריכוז פורעים ליד בית צפפה|1948/02/02|00110}}{{ש}}{{הצופה||8 פורעים נהרגו וששה נפצעו בהתקפת בית צפפה|1948/02/02|00110}}}}. לאחר כשבועיים תקפו כוחות ההגנה שוב, פוצצו בתים והרגו את מפקד הכנופיות באזור{{הערה|{{דבר||ההגנה בערה קן כנופיות בבית צפפה|1948/02/15|00118}}}}. בהמשך [[מלחמת העצמאות]] הלכו חלק מהגברים בכפר לסייע בהגנה על קטמון וחמישה מהם נהרגו בקרבות [[מבצע יבוסי]]. לאחר נפילת קטמון הגיעו פליטים רבים לבית צפאפא. עם התקדמות החזית לאזור שבין מקור חיים לבית צפאפא ברחו חלק מתושבי בית צפאפא ל[[בית לחם]], אך הכפר עצמו לא נכבש בידי [[צה"ל]], והתושבים שברחו חזרו אל הכפר כשהלחימה שככה{{הערה|שם=גנסן|Michael Jansen, [http://jordantimes.com/fence-is-gone-, there-is-still-partition 'Fence is gone, there is still partition’], Jordanian Times, May 22, 2008}}. חלקם חזרו דרך [[מעבר מנדלבאום]] במסגרת איחוד משפחות{{הערה|{{חרות||88 משפחות ערביות הוחזרו שלשום|1950/08/23|00304}}}}.
 
בסיום [[מלחמת העצמאות]] בשנת [[1948]] נותרה בית צפאפא בידי [[ירדן]], וקטע מסילת הרכבת שחצה את הכפר היה בשליטת הירדנים. ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]] נקבע כי המסילה תעבור לידיים ישראליות, מה שהעביר לשליטת ישראל גם את חלקו הצפוני של הכפר. תמורת זאת העבירה ישראל לירדן את [[בית איכסא]]{{הערה|שם=חרות64}}. למשך 19 השנים הבאות, עד ל[[מלחמת ששת הימים]], היה הכפר חצוי בין שתי המדינות כאשר חלקו הדרומי (כ-1500 תושבים) בשטח ירדן, וחלקו הצפוני (כ-500 תושבים) בשטח ישראל{{הערה|שם=לביא|{{מעריב|צבי לביא|פילוג ואיחוד במלחמה|1967/08/18|04900}}}}. בין חלקי הכפר הוקם גדר תיל במקביל למסלול מסילת הרכבת, שהיה חלק מ[[הקו העירוני]]. הגדר הפרידה [[משפחה|משפחות]] ו[[חמולה|חמולות]].
 
===הכפר המחולק===
לתושבי החלק הישראלי של הכפר ניתנה אזרחות ישראלית. במאי 1949 הוקמה בכפר תחנת משטרה ישראלית{{הערה|{{דבר||תחנת משטרה ישראלית בבית צפפה|1949/05/09|00127}}}} והוא לא נכלל ב[[הממשל הצבאי על ערביי ישראל|ממשל הצבאי]]{{הערה|שם=דולב|{{מעריב|אהרן דולב|הממשל הצבאי לא הגיע לבית צפפה|1962/02/09|00800}}}}. בשנת 1951, עם הרחבת גבולות ירושלים מערבה, הוכללה גם בית צפפהצפאפא הישראלית בתחומי העיר{{הערה|{{חרות||העירייה דנה בהרחבת תחומיה העירוניים של ירושלים|1951/04/09|00405}}}} והייתה לשכונה ערבית מבודדת יחסית בדרום ירושלים.
 
אזור בית צפפהצפאפא היה לאזור פופולרי להברחות ומעבר הגבול שנעשו בקפיצה מעל הגדר או זחילה מתחתיו{{הערה|{{מעריב|ש. בן נתן|מאחורי הגדר - עבדאללה|1950/04/07|00700}}{{ש}}{{מעריב||צעירות וזרים סייעו בהברחת זהב|1950/11/05|00407}}{{ש}}{{חרות||נקנסו על הברחת קלפים|1962/05/13|00413}}}}{{הערה|שם=דולב}}. דרכו עבר [[לייב וייספיש]] לירדן{{הערה|{{חרות||לייבלה וייספיש הוחזר מעבר הירדן|1951/01/18|00421}}}} ודרכו נכנסו מסתננים מעבר הירדן לישראל{{הערה|{{חרות||המסתננים פועלים בקבוצות מאורגנות|1950/12/15|00118}}}}. כן אירעו מקרים בהם עברו ישראלים לירדן במה שדווח כטעות{{הערה|{{דבר||יהודים הוחזרו ע"י הלגיון|1951/02/13|00123}}{{ש}}{{מעריב|א. בן דוד|צעיר המסתננים חזר מבית לחם|1954/06/02|00202}}}} או במכוון{{הערה|{{מעריב||פדוי שבי חסר חדוה|1957/02/11|00200}}}}.
 
בתחילהתחילה הוצבוהוצבה בבית צפפהצפאפא כיתת שוטרים לשמירה על הגבול, אך בהמשך הסתפקה המשטרה בשמורבשוטר מקוף אחד בלבד במשמרת של שמונה שעות{{הערה|שם=דולב}}. בשנת 1962 הוחלט להקים גדר חדשה, משמעותית יותר, ולצורך כך התבצעו מדידות מדויקות. התברר ששש משפחות של אזרחים ישראלים בשכונה גרו בתוך מובלעת שעל פי מדידות חדשות של ישראל נחשבה לירדנית או לפחות מסופקת. בעקבות זאת, באותו אזור לא הוקמה גדר חדשה. בשנת 1964, לאחר אונס של תיירת בישראל על ידי חייל של הלגיון{{הערה|{{מעריב||קנאדה מבקשת מירדן פרטים|1964/07/16|00200}}}}, ביקשה ישראל לבנות גדר בינה לבין המובלעת כדי למנוע הסתננות. ישראל דרשה ממשפחות המובלעת לבחור בין אזרחותם הישראלית לבין התגוררות במובלעת. ארבע משפחות העדיפו את אזרחותם הישראלית ועקרו מהמובלעת לבתים אחרים בשכונה, בעוד שתי משפחות העדיפו להשאר במובלעת ולוותר על האזרחות הישראלית{{הערה|{{מעריב|שלמה שגב|ירדן גדלה בדונאם אחד|1964/08/04|00500}}}}. מהלך זה עורר ביקורת ציבורית ו[[תנועת החרות]] יצאה בטענה שהממשלה פועלת בסתר להסגיר שטחי מולדת לירדן{{הערה|שם=חרות64|{{חרות||מבצע סודי להסגרת שטחי מולדת|1964/08/04|00215}}}}. תושבי המובלעת פנו לבג"ץ והתעוררה מחלוקת האם שטח המובלעת ירדני או ישראלי{{הערה|{{דבר||בקשת 4 תושבי בית צפפה|1964/09/01|00501}}}}.
 
החלק הישראלי של השכונה התפתח ועד 1967 אוכלוסייתו הוכפלה. אותות המודרנה הגיעו אל התושבים בחלק הישראלי ורבים מהם לא קיימו את מצוות דת האסלאם{{הערה|שם=דולב}}. נוצרו קשרים בין האוכלוסייה הערבית למוסדות ישראלים. בתחילת 1956 פתחה מועצת הפועלות של [[ההסתדרות]] מועדון נשים בשכונה{{הערה|{{דבר||מועדונים לנשי המיעוטים|1956/01/18|00310}}}}. בשנת 1963 הוקמה בשכונה קבוצת [[כדורגל]] ששיחקה בליגה ג'{{הערה|{{דבר||קבוצת כדורגל בבית צפפה|1963/05/26|01117}}}}. לעומת זאת, החלק הירדני קפא על שמריו ורוב צעיריו נדדו למרחקים למצוא פרנסה ושלחו חזרה לכפר סיוע כספי{{הערה|שם=לביא}}{{הערה|שם=גנסן}}.
 
===איחוד מחדש===
בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים דווח על שאננות בבית צפפהצפאפא שתושביו לא התבצרו. אולם מספר משפחות של תושבי הצד הישראלי ברחו לצד הירדני ערב המלחמה, לטענתן מפחד הקרבות. בישראל טענו, לעומת זאת, שהן ברחו לצד הירדני בתקווה לניצחון ערבי וכדי לא להיות מזוהים עם ישראל{{הערה|{{מעריב|צבי לביא|נעצרו 10 מתושבי בית צפפה|1967/06/18|00802}}}} .
 
לאחר איחוד ירושלים בשנת [[1967]] אוחד הכפר מחדש לשכונה ירושלמית, והוסרה הגדר שהפרידה בין שני חלקי השכונה. כיום עובר רחוב "איחוד הכפר" בתוואי בו ניצבה הגדר. בספטמבר 1967 נפתח בית הספר בצד הירדני כבית ספר ממלכתי ישראלי, ראשון לבתי הספר במזרח ירושלים{{הערה|{{מעריב||בית ספר ממלכתי ערבי ראשון נפתח בתחום מזרח ירושלים|1967/09/08|00207}}}}. בשנות ה-70 נבנה בשכונה בית ספר חדש, אך השכונה טרם חוברה אז למערכת הביוב העירונית{{הערה|{{דבר|אהרן גבע|ירושלים אחת|1980/04/06|01003}}}}.
 
==חינוך ובריאות==
בכפר קיימים 3 [[בית ספר|בתי ספר]] ציבוריים: בית ספר יסודי, בית ספר תיכון ובית ספר לחינוך מיוחד. כן קיים בשכונה בית ספר של [[אונרר"א]] ובית ספר של עמותת ריאד אל-אקצה. בקרבת השכונה, בשכונת [[פת (שכונה)|פת]] נמצא בית הספר הדו לשוני של [[יד ביד: המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל]]. בבתי הספר בשכונה לומדים בנים ובנות יחדיו, למגינת לבם של חלק מתושבי השכונה המעוניינים בחינוך נפרד{{הערה|{{mynet|ידידה פרץ|בית צפפה: חשד להצתה בבית הספר|3821124|17 בדצמבר 2009|}}}}. בניגוד לשאר השכונות הערביות של ירושלים, בהם לומדים אך ורק לקראת [[מבחן התאוג'יה]], בבית צפפהצפאפא קיימות כיתות מקבילות: אלו לומדות לקראת [[מבחן התאוג'יה]] ואלו לקראת [[תעודת בגרות]]. באופן כללי, לומדים האזרחים ישראליים לקראת הבגרות ותושבי הקבע לקראת [[מבחן התאוג'יה]], אולם בשנים האחרונות יש יותר תלמידים המעדיפים ללמוד לבגרות, הנחשב קל יותר{{הערה|מאיה חושן, מיכל קורח, [http://jiis.org.il/.upload/120-education.pdf קהילה מאמינה בחינוך], 2008, עמ' 37}}. חלק מהתלמידים בעלי ההישגים הטובים ביותר, יוצאים בגיל תיכון לבתי ספר פרטיים יוקרתיים, מחוץ לשכונה{{הערה|מאיה חושן, מיכל קורח, [http://jiis.org.il/.upload/120-education.pdf קהילה מאמינה בחינוך], 2008, עמ' 40}}.
 
בנוסף, בכפר פועלים: [[מתנ"ס]], 4 [[מסגד]]ים, 2 מרפאות ומרכז רפואי גדול השייך ל[[שירותי בריאות כללית]].
המגורים בצל מסילת הברזל, ללא הפרדה בינה לבין הכפר גבתה לא מעט קרבנות{{הערה|{{דבר||נדרס למוות ע"י הרכבת|1967/08/01|00604}}}}.
 
תוכנית מתאר לבית צפפהצפאפא קיבלה תוקף בסוף שנת 1990{{הערה|1=[http://www.mmi.gov.il/iturtabot/taba4.asp?MsTochnit=2317&kod=3000 תוכנית 2317]}}. בשנת 2013 הוחל בעבודות לסלילת המקטע הדרומי של [[כביש בגין]] אשר חוצה את השכונה. על מנת לצמצם את הפגיעה בתושבי השכונה הוחלט שהכביש ישוקע בין 2-8 מטרים וכי קטע באורך 180 מטר יקורה ועליו יעברו שני כבישים שיחברו את חלקי השכונה זה לזה. הכוונה הייתה לבטל דרכים אחרות בשכונה, אך בעקבות פסיקת [[בג"ץ]] נדרש תכנון מחדש של השכונה לצורך כך. הרשויות הצהירו בפני בית המשפט ש"שום כביש או מעבר הולכי רגל לא יבוטלו מבלי שיהיה להם פתרון חלופי, כך שבשום שלב במהלך ביצוע העבודות לא תנותק הגישה ברכב או ברגל לאיזה מחלקי השכונה"{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/13/890/014/w16/13014890.w16.htm עע"ם 1489/13]}}.
 
== הערות שוליים ==