פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 58 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
אין תקציר עריכה
|טקסונום=[[שארפה]], [[1874]]
}}
[[קובץ:Buteo buteo 4 (Marek Szczepanek).jpg|thumbממוזער|[[עקב חורף]]]]
[[קובץ:Falco chicquera.jpg|ממוזער|[[בז אדום ראש]]]]
[[קובץ:Red-backed Hawk (Buteo polyosoma) 1.jpg|230px|ממוזער|[[נץ אדום גב]]]]
'''דורסי יום''' ([[שם מדעי]]: '''Falconiformes''', לעתים גם '''Accipitriformes''') הם [[סדרה (טקסונומיה)|סדרה]] מגוונת ביותר במחלקת ה[[עופות]]. הם נפוצים בכל העולם מלבד [[אנטארקטיקה]]. בניגוד לרוב הדעות, ייחודם של דורסי היום אינו בכך שהם אוכלים בשר, מכיוון שעופות רבים אחרים עושים כן - [[חסידה|חסידות]], [[אנפתיים|אנפות]], ואף מספר [[ציפורי שיר]]. ייחודם הוא דווקא בדרך שבה הם הורגים את [[טורפים (ביולוגיה)|טרפם]]. הם נוהגים לעוט על הטרף, בין אם הוא על [[קרקע]], על [[עץ]] או ב[[מים]] - ולנעוץ בו את טפריהם. לעתים הדורס ממש מחכך בתפיסתו את קורבנו כלפי המשטח שעליו הוא נע ו"דורס" אותו. מכאן בא להם שמם.
 
עופות אלה עתיקים למדי ומשערים שחלקם התפתחו בעידן ה[[דינוזאורים]].
 
== תיאור ==
'''מבנה גוף:''' לכל בני הסדרה גוף חזק ומוצק. לאלו הזקוקים לכוח גופני גדול ([[אוכלי פגרים|אוכלי הפגרים]] הגדולים, לדוגמה, הנלחמים על מזונם) ישנו גוף מגושם במקצת, מוצק במיוחד וחזק להפליא. לאלו המתמרנים בין עצים סבוכים (כמו ה[[נץ|נצים]] וה[[עיט|עיטים]]ים הטרופיים) ישנו גוף זריז ולא רחב במיוחד, הבנוי לעבור במקומות צרים. למינים המיטיבים לצלול (הכוללים בעיקר את ה[[בז|בזיים]]יים) ישנו גוף מוארך, דמוי פלך או טורפדו, כך שהוא יוצר חיכוך מועט יחסית באוויר ובכך מותאם לצלילה מהירה במיוחד. משקלם נע בין כ-100 [[גרם]] אצל מיני [[בז|בזים]]ים גמדיים מ[[אמריקה]], ועד ל-14 [[קילוגרם|קילוגרמים]] ואף יותר אצל ה[[עוזנייה|עוזניות]], שהן מהגדולים ב[[עופות]] המסוגלים לעוף ובכלל.
 
'''מקור:''' המינים הם בעלי מקור כפוף וחד בקצה הלסת העליונה, המשתנה לפי תזונת המינים. לדוגמה, לבני משפחת ה[[בז|בזיים]]יים, ל[[נץ|נצים]] ולרוב המינים הצדים את מזונם בעצמם יש לרוב מקור קצר וחזק המותאם לקריעת בשר מהטרף. ל[[עיט]] ישנו לרוב מקור גדול וחזק המותאם לקריעת נתחים גדולים גם מטרף בעל עור עבה. לאוכלי הפגרים הגדולים ביותר (העוזניות הגדולות), אשר תמיד אוכלים מהפגר מיד עם הגעתם (אם ישנם מינים קטנים מהם על יד הפגר הם מסלקים אותם) ישנו מקור גדול ביותר ועוצמתי מאוד היכול לקרוע אף עורות חזקים כעור [[קרנף]] ו[[פילים|פיל]]. לאוכלי הפגרים השניים במעמדם (ה[[נשר]] לדוגמה) ישנו מקור אשר חזק אף הוא (יותר ממקורם של [[עיט|עיטים]]ים), אך מתאים יותר לקריעת ואכילת איברים פנימיים חזקים וקשים ופחות לשיסוע עור וכדומה. לאוכלי הפגרים הירודים (ה[[רחם (עוף)|רחם]] ושאר הנשרים הקטנים) ישנו מקור ארוך, עדין ודק, אשר בעזרתו הם נוברים ומחטטים בין שיירי הפגר בחיפושם אחר שאריות. לבסוף, ישנם את אלו הניזונים מ[[עצם|עצמות]] (קבוצה הכוללת בעיקר, אם לא רק, את ה[[פרס (עוף)|פרס]]). לאלו יש מקור ארוך, אך לא עדין, אשר בעזרתו הם תופסים עצמות ונושאים אותן עימם. יוצא דופן הוא מין אחד של [[דיות|דיה]] הניזון מחלזונות. למין זה יש מקור עדין מאוד ומעוקל כדי להכניסו אל תוך קונכיית ה[[חילזון]].
 
'''מבנה רגל:''' רגליהם קצרות (פרט ל[[לבלר (עוף)|לבלר]]) וחזקות ואצבעותיהם ארוכות ובקצותיהם טפרים חדים וארוכים. סוג הטפרים משתנה לפי תזונת המינים. המינים אשר דורסים את מזונם ברגליהם הם בעלי טפרים מעוקלים, חדים, חזקים וגדולים. לעומת זאת, אצל המינים אשר אינם נוהגים לדרוס טרף חי (בעיקר אוכלי נבלות) הטפרים חלשים יותר, שטוחים יותר ולעתים אף קצרים יותר וחדים פחות. בולטים במיוחד הם העיטים הגדולים (כמו ה[[הרפיה (עוף)|הרפיה]] ו[[עיט קופים|עיט הקופים]]), ה[[נץ|נצים]], הבזים הגדולים (כגון [[בז ציידים|בז הציידים]], [[בז ארקטי|בז הצפון]] ו[[בז נודד]]) ושאר הדורסים הצדים טרף גדול מהם. אצלם הטפרים ארוכים וחדים במיוחד. בדרך כלל האצבע האחורית ואחת מהקדמיות הן המפותחות ביותר מכולן, והטופר האחורי הוא הארוך והחזק מכולם. הטרף מוחזק לרוב לרוחבו, בניצב לגוף הדורס.
 
יוצא דופן הוא ה[[שלך]] (ועוד כמה מינים בודדים), הניזון מדגים (לעתים אף גדולים ממנו) ועל כן פיתח טפרים מיוחדים: שני טפרים מצויים מאחור ושניים מקדימה, כדי שהדג החלקלק לא יחליק. הוא גם מחזיק את הטרף לאורכו, במקביל לגופו.
==חושים==
 
'''ראייה:''' כמעט לכל העופות ישנה ראייה טובה. ואולם, בני הסדרה הזאת מגיעים לשיאים בתחום זה. יש להם [[עין|עיניים]] גדולות יחסית (אם כי עדיין קטנות משל [[דורסי לילה|דורסי הלילה]]), וה[[עדשה]] שטוחה ומרוחקת יחסית מה[[רשתית]]. כך מתקבלת תמונה גדולה על ה[[רשתית]]. ה[[קרנית]] גם עקמומית וכך חודר אור רב ל[[עין]] ונופל על מדוכים רבים. כך ניחנים בני הסדרה ב[[כושר הפרדה]] מצוין. משמעות הדבר היא שהם יכולים לראות קווי הפרדה בין עצם לעצם ממרחק גדול מאוד. הם בעיקר מתבייתים על תנועה. לפיכך יש לדעת: דורסי היום אינם רואים את העצם בקירוב רב, אלא פשוט מבחינים בו ממרחק גדול. חלקם מבחינים בתנועה ממרחק גדול פי 8 ויותר. זוהי אחת הסיבות שהאדם צד אותם לשם ה[[בזיירות]]. [[בז הציידים]] נחשב ל[[בז]] בעל הראייה הטובה ביותר, ויכול, בתנאי ראות מתאימים, להבחין בארנבת ממרחק של כ-11 [[קילומטר|קילומטרים]]ים. גם לאוכלי הפגרים ישנה ראייה מצוינת למרחקים גדולים מאוד. לאוכלי הדגים, כגון ה[[עיטם]] וה[[שלך]], ישנן [[עין|עיניים]] המותאמות לראייה דרך [[מים]] גם ממרחקים גדולים.
ה[[עין|עיניים]] נמצאות בצדי הראש, אך ישנו אזור חפיפה מסוים ביניהן, ובו "זוכים" בני הסדרה לראייה תלת ממדית שבעזרתה הם יכולים לחשב מרחקים בצורה טובה למדי.
 
'''שמיעה:''' דורסי היום נחשבים לבעלי שמיעה מפותחת. הם יכולים לשמוע ממרחקים גדולים יחסית, אך לא כמו [[דורסי לילה|דורסי הלילה]].
 
'''ריח:''' לרוב העופות אין חוש ריח מפותח. כך גם לבני הסדרה הזאת. נמצא ש[[נשר|נשרים]]ים אינם מוצאים במקרים רבים פגר החבוי מתחת לעשב או שיחים. יוצא דופן הוא [[קתרטס תרנגולי|הקתרטס התרנגולי]]. לעוף זה חוש ריח מפותח מאוד, שבאמצעותו הוא מאתר את מזונו העיקרי - פגרים. מיני קונדורים אוכלי פגרים אחרים, כגון האורובו השחור, עוקבים אחר הקתרטס לשם מציאת הפגר.
 
==הרגלים וקשרים עם האדם==
 
רוב המינים ניזונים מהחי שהם צדים, או מאכילת פגרי בעלי חיים. טרפם מורכב ממגוון של בעלי חיים המצויים בסביבתם, כגון: יונקים קטנים, זוחלים, דו-חיים, עופות ודגים. חלקם, כמו [[עיט|עיטים]]ים מסוימים, [[בז|בזים]]ים, [[נץ|נצים]], וה[[שלך]], מסוגלים אף לסחוב טרף כבד מהם. תרומתם רבה ביותר למאזן האקולוגי, בטרפם חיות חולות וזקנות ובאוכלם נבלות. הם מסייעים לחקלאות בצודם נברנים ומזיקים אחרים. למרות עזרתם הרבה, סובלים דורסי היום מפעולותיו של האדם, ואוכלוסיות מינים רבות נפגעות בצורה קשה ביותר. רובם מורעלים בהרעלה משנית לאחר שאכלו פגרים מורעלים.
 
חלק מהדורסים ניצודים על ידי האדם לספורט ה[[בזיירות]]. ספורט זה היה נפוץ בימי הביניים ואומץ על ידי אצילים, וכיום נהוג פחות.
286,735

עריכות