הרפיה (עוף) – הבדלי גרסאות

|תמונה=[[תמונהקובץ:Harpia harpyja2.jpg|250px|הרפייה]]

|שם מדעי=Harpia harpyja

|תפוצה=[[תמונהקובץ:Harpy Eagle Range.svg|250px]]

'''עיט הרפיה''' ([[שם מדעי]]: ''Harpia harpyja'') הוא [[עוף דורס]] ממשפחת ה[[נציים]], החי ב[[יער גשם טרופי|יערות הגשם הטרופיים]] שב[[אמריקה התיכונה|מרכז]] ו[[דרום אמריקה]]. נמנה עם [[עיטים טרופיים|העיטים הטרופיים]], ומהווה את המין היחיד בסוגו. מין זה תואר לראשונה על ידי [[ליניאוס]], שקרא לו ''Vultur harpyja'' ב-''Systema naturae'' בשנת 1758. הוא נקרא על שם ה[[הרפיה (מיתולוגיה)|הרפיות]] מן [[המיתולוגיה היוונית]], והוא ה[[ציפור לאומית|ציפור הלאומית]] של [[פנמה]]. הרפיה היא העוף החזק ביותר מבין העופות הדורסים בעולם.

ההרפיה היא העוף הדורס הגדול ביותר ב[[אמריקה]] (חוץ מה[[קונדוריים]] שאוכלים נבלות). היא גם נמנית עם העיטים הגדולים החיים כיום, בממוצע שנייה רק ל[[עיטם שטלר]] ודומה במידותיה ל[[עיט פיליפיני|עיט הפיליפיני]]. [[עיט האסטי]], שחי ב[[ניו זילנד]] וכיום נכחד מהעולם, היה גדול ממנה כדי 40%.

אף כי העיטם הענק גדול ממנה, ההרפיה נמנית עם הדורסים החזקים ביותר הודות למבנה גופה, מקורה וכמובן טפריה. אצבעותיה מסוגלות להפעיל לחץ עצום ואורכו של הטופר האחורי הוא כ-65 מ"מ; לשם השוואה, ל[[עיט זהוב|עיט הזהוב]], שידוע כאחד הדורסים החזקים ביותר בממלכה ה[[חצי הכדור הצפוני|הולארקטית]], ישנו טופר אחורי שאורכו בממוצע כ-55 מ"מ‏‏מ{{הערה|1= http://www.iwokrama.org/forest/images/talons.jpg טפרים מעופות דורסים שונים בעולם, מימין לשמאל: [[בז נודד]], [[עקב אדום זנב]], [[אוח אמריקני]], [[עיטם לבן זנב]], [[עיט זהוב]] והרפייה; מתוך [http://people.eku.edu/ritchisong/RITCHISO//birddigestion.html האתר הבא].}}. המקור צר, בינוני באורכו, מאונקל ורב-עוצמה, מותאם לקרוע נתחי בשר מטרף גדול וחזק כקופים ועצלנים.

ההרפיה ניזונה בעיקר מ[[יונקים]] החיים על עצים. משקל הטרף מגיע על פי רוב עד לחצי ממשקלה היא, וכולל [[חוטמן|חוטמנים]] ומכרסמים שונים, אך בזכות כוחה הרב היא מסוגלת גם ללכוד טרף כ[[קופים]] ו[[עצלנאים]], שגודלם ככלבי רועים. היא עשויה גם להתקיף עופות.

הקן גדול ונבנה על צמרותיהם של עצים גבוהים. גודל ה[[תטולה]] הוא בדרך כלל שתי ביצים, אך לאחר בקיעתה של הביצה הראשונה מתעלמים מהשנייה וזו לא בוקעת. בני הזוג מגדלים גוזל אחד מדי 2-32–3 שנים. הגוזל כשיר לעוף לאחר כ-6 חודשים, אך הוריו ממשיכים להאכילו גם במשך 6-106–10 חודשים נוספים. ההורים תוקפניים ביותר כלפי פולשים ועשויים להתקיפם אם התקרבו.

ההרפיה נרדפה בעבר על ידי בני אדם, עקב האגדות שהופצו עליה לפיהן היא נוהגת לחטוף ילדים ולשאתם לקינה. כיום, הסכנה העיקרית המאיימת עליה היא כריתת יערות המהווים את בית הגידול שלה, בנוסף לקצב הריבוי הנמוך שלה הכולל גוזל אחד מדי שנה{{דרושה הבהרה|בפסקה קודמת המספר שונה}}. הדבר גרם להיעלמותה מחלקים נרחבים של אמריקה הדרומית, וכיום היא מצויה בעיקר ליד שפך ה[[אמזונאס (נהר)|אמזונאס]]. מצבה מוגדר כ-"קרוב לסיכון", וה-"Peregrine Fund" הגדירה כעוף שעל מנת לשמרו בטבע יש לנקוט בגרעין רבייה ושחרור לטבע.