דמרטוס (מלך ספרטה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 4:
השם "דמרטוס" הוא הלחם של המילים היווניות "תפילה" ו"עם", מה שתואם את עדותו של [[הרודוטוס]] על פיה המוני העם בספרטה התפללו זמן רב ללידתו של דמרטוס.{{הערה|'''כתבי הירודוטוס''', מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר [[אלכסנדר שור]]. 2 כרכים. ירושלים, [[הוצאת ראובן מס]], תרצ"ה-1945. עמ' 78, הערה 1.}}
 
[[הרודוטוס]] מוסר שתי גרסאות ללידתו של דמרטוס. על פי הגרסה הראשונה אמו של דמרטוס הייתה ילדה מכוערת מאוד, אולם המיניקת שלה לקחה אותה יום יום אל מקדשה של [[הלנה]], עד שהלנה עצמה הגיעה וברכה אותה שהיא תהיה האישה היפה ביותר ב[[ספרטה]]. כאשר היא גדלה היא אכן הפכה לאשה יפה מאוד, היא נישאה לאציל ספרטני בשם אגיטוס, שהיה ידידו של [[מלכי ספרטה|מלך ספרטה]] [[אריסטון (מלך ספרטה)|אריסטון]]. אריסטון שאשתו הראשונה לא ילדה לא ילדים חשק בה, ועשה עסקה עם אגיטוס על פיה כל אחד מהם יוכל לקחת דבר אחד שיבחר מהשני. אריסטון בחר באשתו של אגיטוס שניסה בתחילה להתנגד אולם נכנעהנכנע והסכים. עשרה חודשים לאחר חתונתם נולד לפתע בן. אריסטון שידע שעבר מעט מדי זמן, הצהיר במפורש "הוא לא שלי", אולם בהדרגה נקשר אל הילד ואימץ אותו כבנו.{{הערה|הרודוטוס, ספר שישי, 60-63.}} גרסה שנייה טוענת שלמעשה הוא היה בנו של אל ששכב עם אמו.{{הערה|הרודוטוס, ספר שישי, 68-69.}}
 
==ביוגרפיה==
דמרטוס הפך למלך ספרטה בשנת [[510 לפנה"ס]] לאחר מותו של אריסטון. המלך השני (בספרטה היו תמיד שני מלכים) [[קלאומנס הראשון]], היה לא היה מרוצה בלשון המעטה מהרפורמות שחולל [[קלייסתנס]] ב[[אתונה העתיקה|אתונה]], וכרת ברית עם [[תבאי]] ו[[חלקיס]] במטרה לבצע פלישה כוללת לאתונה. צבא [[הליגה הפלופונסית]] יצא מ[[חצי האי הפלופונסי]], והתקדם במהירות לכיוון [[אטיקה]], אולם אז התפתח סכסוך בין דמרטוס לקלאומנס, ודמרטוס הכריז שהוא אינו נותן את תמיכתו לפלישה. כשראו זאת בעלי הברית של ספרטה, הן נטשו גם הן את המערכה, ובלית ברירה נאלץ קלאומנס לסגת עם שאר צבאו.{{הערה|[[משה עמית]], '''תולדות יוון הקלאסית'''. ירושלים, [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], האוניברסיטה העברית, תשמ"ד-[[1984]]. עמ' 201.}}
 
בשנת [[492 לפנה"ס]] יצא כוח משימה של [[הממלכה האחמנית]], תחת פיקודו של המצביא הפרסי [[דאטיס]] במטרה להעניש את אתונה על שסייעה ל{{ה|מרד האיוני}}. לפני הפלישה שלחו הפרסים שליחים בערי יוון שדרשו "אדמה ומים" כסמל לכניעה. ערים רבות מסרו אדמה ומים וביניהם [[אייגינה]] אויבתה המושבעת של אתונה.