הנרי השמיני, מלך אנגליה – הבדלי גרסאות

'''הנרי השמיני''' (ב[[אנגלית]]: '''Henry VIII''';{{כ}} [[28 ביוני]] [[1491]] – [[28 בינואר]] [[1547]]) היה [[מלכי אנגליה|מלך]] [[אנגליה]] מ-[[21 באפריל]] [[1509]] עד מותו. הוא היה גם מלך [[אירלנד]] מ-[[1541]], והמשיך את תביעתם ארוכת הימים של שליטי אנגליה לכתר [[צרפת]]. כמי שירש את אביו, [[הנרי השביעי]], היה הנרי השמיני השליט השני ב[[שושלת טיודור]].

 

 

הנרי השמיני בלט גם ביריבות האישית הארוכה שהייתה לו עם [[פרנסואה הראשון מלך צרפת]] ועם [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] ובמלחמות התכופות שניהל עימם.

אישומים בדבר [[בגידה]] ו[[כפירה]] היו כלים נפוצים שבהם השתמש הנרי לדיכוי התנגדות והנאשמים [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] לעתים קרובות בחסות החוק אמנם, אך ללא משפט רשמי. הוא השיג רבות משאיפותיו הפוליטיות באמצעות עבודתם של ראשי השרים שלו, שחלקם גורשו או הוצאו להורג כאשר סר חינם בעיניו. דמויות כגון [[תומאס וולסי]], [[תומאס קרומוול]], [[ריצ'רד ריץ']] ו[[תומאס קרנמר]] היו בולטות בממשל של הנרי. בתור בזבזן ראוותני במיוחד, הוא השתמש בכסף שהגיע הן בעקבות [[פירוק המנזרים באנגליה|פירוק המנזרים]] והן בעקבות חוקי הרפורמציה – שהפסיקו העברת כסף לרומא – להכנסה של הכתר. למרות הזרימה של הכסף מאותם מקורות, הנרי היה תמיד על סף חורבן כלכלי, בשל הבזבזנות האישית שלו והמלחמות הרבות והיקרות שערך ב[[אירופה|יבשת]].

 

 

הנרי השמין מאד ובריאותו נפגעה, מה שתרם למותו ב-[[1547]]. הוא בדרך כלל מאופיין בשנותיו המאוחרות כמלך תאוותן, אנוכי, קשה וחסר ביטחון.{{הערה|Ives 2006, pp. 28–36}} לאחר מותו, בנו [[אדוארד השישי, מלך אנגליה|אדוארד השישי]] ירש אותו.