ג'ורג' אורוול – הבדלי גרסאות

בשנים הבאות כתב כמה ספרים, ובהם "[[ימים בורמזיים]]" (1934), "[[שאו את נס האספידיסטרה]]" (1936), שראה אור בעברית (כנרת, 1989), ו"[[הדרך לרציף ויגן]]" (1937) על חיי הכורים בצפון אנגליה ועל התפתחות גישתו של אורוול כלפי הסוציאליזם. במהלך [[שנות ה-30]] ועד סוף חייו פרסם גם מאמרים רבים, ביקורות ספרים וסרטים. למרות שחלק גדול מפרסומיו הופיע בפורומים שמאליים, רבים מהם לא התקבלו בעין יפה בקרב ה[[סוציאליזם|סוציאליסטים]] האנגלים, שאותם ביקר לעתים קרובות. עד לפרסום "חוות החיות"(1945) היה שמו של אורוול מוכר בחוגים הספרותיים בלבד וספריו,למרות מאמצי המו"ל שלו ויקטור גולנץ, זכו לתפוצה דלה למדי.

בשנת [[1936]] עזב אורוול ל[[ספרד]] כדי לכתוב כעיתונאי על [[מלחמת האזרחים בספרד]]. כאשר הגיע לשם החליט להצטרף לכוחות הרפובליקנים, וצורף לשורות מיליציית POUM ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]]. הוא קיבל הדרכה צבאית בסיסית, נשלח להילחם ונפצע בצוואר. לאחר כמה חודשים חזר ל[[ברצלונה]] ולחרדתו גילה כי העיר שבה למצבה הבורגני הקודם. לא רק זאת, אלא שהמיליציה שבה שירת הואשמה באותו זמן בהיותה [[פשיזם|פשיסטית]]. אורוול ברח ל[[צרפת]] ופרסם ב-[[1938]] את הספר [[הומאז' לקטלוניה]] (מחווה לקטלוניה), שבו תיאר את חוויותיו מהחזית ומברצלונה ואת מסקנותיו הפוליטיות ממלחמת ספרד. ספר זה,הנחשב כיום כיצירת מופת,זכה להתעלמות כמעט מוחלטת עם הופעתו,בעיקר בשל חשבון הנפש הנוקב שעשה אורוול עם השמאל העולמי. אוסף המאמרים "[[בבטן הלוויתן]]" הופיע ב-1940, וכלל שלושה מאמרי ביקורת ספרותית ותרבותית משפיעים. מסוף 1940 עד 1943 הועסק אורוול ב-[[BBC]] בהפקת תוכניות ששודרו ל[[הודו]] בזמן [[מלחמת העולם השנייה]]. לאחר שעזב את ה-BBC ועד תחילת [[1945]], שימש אורוול כעורך הספרותי של העיתון "[[טריביון]]", שבו גם היה לו טור קבוע. ב-[[1945]] פרסם מאמר נגד [[אנטישמיות]], בו כינה את התופעה "מחלה" וקרא לפתוח במאמץ מחקרי לגילוי מקורותיה והסיבות להתגברותה באנגליה, מתחילת מלחמת העולם השנייה.{{הערה|1=‏[http://www.george-orwell.org/AntiSemitism_In_Britian/0.html‏ על התגברות האנטישמיות באנגליה] באתר כתבי ג'ורג' אורוול.}} עם תום מלחמת העולם שירת אורוול ככתב של ה"[[אובזרבר]]" באירופה.