משתה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
המשך עבודה. מהמקורות המצוטטים וערכים מצוטטים, לרבות en:Triclinium
המשך עבודה
שורה 1:
{{בעבודה}}
[[קובץ:PaestumPompeii tombeau- Casa plongeurdei c1Casti Amanti - Banquet.jpg|250px|ממוזער|250px|שמאל|סצינת משתה יווני ב[[פרסקו]] מ[[המאה ה-5 לפנה"ס]] מאזור [[קמפניהפומפיי]]]]
'''משתה''' הוא [[ארוחה]] חגיגית, הנערכת לרוב למטרה מוגדרת כגון [[טקס]], [[התרמה]], ציון לאירוע. לעתים משתה הוא חלק מ[[מסיבה]], ונלווים לו [[ריקוד]]ים, [[הופעה]], [[קונצרט]] ועוד. מנקודת מבט [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] משתה עשוי גם להוות [[סמל סטטוס]] ולשמש להפגנת [[עושר]] ו[[כוח (סוציולוגיה)|עוצמה]].
 
משתאות התקיימו לאורך ההיסטוריה, עדויות לכך קיימות במימצאים [[ארכאולוגיה|ארכאולוגים]], במסמכים וב[[ספרות]] מתקופות שונות.
 
ב[[תל כברי]] בארמון [[כנען|כנעני]] מ[[תקופת הברונזה התיכונה]] התגלו שרידים המעידים על משתאות מפוארים, בין השאר חדר מעוצב בפאר בסגנון יחודי באזור זה, בהשפעות [[תרבויות אגאיות|התרבויות האגאיות]] ו[[התרבות המינואית]], בו נמצא כלי יין ענק. בארמון נמצאה עצם של שור הבר - בעל חיים גדול מאוד אשר ניתן היה להפיק ממנו כמות בשר לכ-500 איש. כיוון שבתקופה זו אכילת בשר נערכה באירועים חגיגיים בלבד ואוכלוסיית העיר מנתה כ-6,000 איש בלבד, הרי מדובר היה במשתה המוני וראוותני שמשוער כי היה מפגן כוח פוליטי של השליט {{הערה|{{הארץ|רן שפירא|ממצאים חדשים מלמדים על משתאות הפאר בימי המקרא|1.1881515|}}}}.
 
בקרב מלכי [[המזרח הקרוב]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] נערכו משתאות כשהסועדים אינם ישובים אלא מסבים על ספות, מנהג שסימל יוקרה ומותרות. המנהג הועתק ל[[יוון העתיקה]] למשתאות האצולה ובכללם ה[[סימפוזיון]]. עדויות לנוהג זה בקרב אצולת יוון העתיקה קיימות החל מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]], ובהמשך אומץ המנהג בקרב שכבות רחבות יותר שהיו בידיהם העושר והפנאי לעסוק בפעילות זו. המנהג התפשט אל אזורי ההשפעה היווניים, בין השאר ב[[רומא העתיקה]]. משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית{{הערה|שם=LTR-הערה1|[https://books.google.co.il/books?id=MHJHNWDnNR4C The Roman Banquet: Images of Conviviality], Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003}}.
 
[[קובץ:Paestum tombeau plongeur c1.jpg|ממוזער|250px|ימין|משתה יווני ב[[פרסקו]] מ[[המאה ה-5 לפנה"ס]] מאזור [[קמפניה]]]]
בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", [[הלחם]] של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי [[חז"ל]] ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות {{הערה|צבי פלג, [http://cms.education.gov.il/nr/rdonlyres/00fc019a-3ba9-4a64-b4df-223fc54c9d57/34107/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%94.pdf הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד], באתר [[משרד החינוך]]}}. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה ב[[ליל הסדר#מצוות הסבה|ליל הסדר]], כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.