טאנכלם מאנטוורפן – הבדלי גרסאות

במאות 11-13 קמולספירה נוצרו באירופה זרמים, כתות וקבוצות רבות של נוצרים, לרוב בהנהגת מנהיג רעיוני, שיצאו נגד הכנסיההכנסייה הקתולית הרומית, מוסדותיה, משרתיה ולעתים גם נגד דוגמות קתוליות שונות. הכנסיההכנסייה הקתולית התנגדה לרובן המוחלט של קבוצות אלו וראתה בהן מינות. קבוצות אלו התפתחו בייחוד במערב ודרום-מערב אירופה.

לעומת השלטון האזרחי-חילוני הפאודלי החלוש, מפוררהמפורר, מסוכסךהמסוכסך ובלתיוהבלתי יעיל, בלטה הכנסיההכנסייה הקתולית במבנה המוצק והיעיל שלה. בדומה למבנה השלטון ברומי העתיקה, הכנסיההכנסייה שלטה בצורת רשת אופקית שבמרכזה [[הקוריה]] ברומא, המחוברת למרכזים הפריפריים הגדולים ב[[דיוקסיות]] כאשר כל אחת מהאלו מחוברת למרכזים המקומיים - ה[[פרוכיות]]. מבחינה אנכית בראש הפירמידה ברומא עמדו [[האפיפיור]] ו[[הקרדינלים]], בדיוקזיות שלטו [[הארכיבישופים]] ו[[הבישופים]] ובפרוכיות [[הכמרים]] ועוזריהם. בצמוד היה המבנה הדומה של [[המנזרים]].

מבנה חזק ויציב זה של הכנסיההכנסייה איפשראפשר שליטה כמעט בלתי מוגבלת על האוכלוסיה האזרחית, עצמאות כמעט מוחלטת מהמוסדות השלטוניים האזרחיים-חילוניים וצבירת כוח, ממון ורכוש אדירים. מאידך, כוח שלטוני עצום זה הביא גם להסתאבות והשחתה מוסרית של הכנסיההכנסייה ומוסדותיה. שחיתות זו התבטאה בעיקר ב:

* '''הטלת עול כלכלי בלתי נסבל על האוכלוסיה''' - מסים כבדים מנשוא הוטלו על ידי הכנסיההכנסייה על האוכלוסיה (ששילמה מסים כבדים גם לשליטים החילוניים הפאודלים) ובראשם מס המעשר. כמרים מושחתים גבו תשלום על כל אחד משרותי הדת שהעניקו, מטבילה ועד קבורה, קהילות רבות אולצו "לתרום" כסף רב לבניית כנסיות וקתדרלות חדשות. רכוש וירושות הוחרמו מהציבור על ידי בתי המשפט הכנסייתיים.

* '''שלטון של פחד''' - כל ביקורת או התנגדות דוכאו על ידי הכסיה בידי גובי המסים ובתי המשפט של הכנסיהשלה ועל ידי הטלת חרמות על אנשים או על שטחים מסויימיםמסוימים, החרמת רכוש ולעתים אף הוצאה להורג.

* '''חסינות''' - אנשי הכנסיההכנסייה היו חסינים בפני החוק החילוני ועל כן תלונות נגדם או ערעורים ניתן היה להגיש רק בבתי המשפט הכנסייתיים. אלו נהגו ביד רכה מאוד באנשיהם וגם, לרוב, איפשרואפשרו לנשפטים לחזור לתפקידם הקודם לאחר ריצוי העונש הקל.

* '''שחיתות אישית''' - חוסר הפיקוח הפנימי שבתוך הכנסייה הקתולית אפשר לאנשי כמורה רבים מכל הדרגות לנהוג בצורות רחוקות מאוד מאלו הראויות לאנשי דת. רבים מהם החזיקו פילגשים או אף נישאו בסתר והולידו ילדים. מעשי ניאוף, גילוי עריות, פדופיליה ואף רצח היו שכיחים. הערך המוסרי של מקצוע איש דת פחת בערכו עד כדי כך שמשרות הכהונה, כולל הרמות ביותר, ניקנונקנו בכסף ובשוחד. כתוצאה מכך מונו בישופים וכמרים חסרי כל כישורכישורים אינטלקטואליאינטלקטואליים או מוסרימוסריים לתפקידם. עושרם הרב של רבים ממשרתי הכנסייה בלט מאוד בתוך הסביבה העניה של הציבור.