התקשרות לצדיק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קצרמר על מושג חשוב, בעיקר מידע שנמצא כבר בוויקיפדיה בערכי החסידויות שהוזכרו בגירסה זו ובערכים חסידות ואדמו"ר, לא מצאתי קישורים איכותיים |
←מקורות הרעיון והתקבלותו: הרחבה |
||
שורה 6:
עקרונות הרעיון לפיו בדבקות לרב, מקבל התלמיד משהו ממעמדו הרוחני של הרב ודבק ב[[נשמה|נשמתו]], הופיעו כבר בכתבי הוגים יהודיים מוקדמים. [[רדב"ז]] (מצרים, המאות ה-15–16) כתב: {{ציטוטון|אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם. וזה הוא שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך"}}.
כנגדן, ב[[חסידות חב"ד#מקום הרבי בחסידות|חסידות חב"ד]] הקפידו על איזון בין התקשרות לצדיק לצורך השגות רוחניות לבין חובתו של החסיד האינדיבידואל לעבודת ה' עצמית, אך גם לפי תפיסת חב"ד הצדיקים הם הראש והמוח של ההמון, וההמון יונק מהם את כוחו ודבק דרכם באלוהות, ולכן ההתקשרות לצדיק, "התקשרות" בלשון המקובלת בחב"ד, היא מוכרחת המציאות. בלשונו של [[בעל התניא]]: {{ציטוטון|בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ... יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים, ראשי בני ישראל שבדורם... על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורות נפש ורוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושורשם שבחכמה עילאה}} ([[ספר התניא]], פרק ב).
==קישורים חיצוניים==
|