סקארה ברי – הבדלי גרסאות

{{אתר מורשת עולמית

|שם=מרכז אורקני הנאוליתי

|כתובית=אחד המבנים בתל

|מדינה={{דגל|בריטניה}} [[הממלכה המאוחדת]]

|מפה=

}}

 

עד לשנת [[1850]], שכנה ההתיישבות תחת ל[[דיונה|דיונות החול]] שב[[מפרץ]]. סערה ב[[ים]] ו[[רוח]] עזה פשטו את ה[[דשא]] מהאזור, וחשפו מספר מ[[מבנה|מבני]] ההתיישבות. השרידים החשופים תפסו את עיני תושב האזור, ויליאם ואט, שפצח בחפירות באתר עד לשנת [[1846]]. ואט חשף את שרידי ארבעה מ[[בית מגורים|בתי]] האתר. כעבור כ־50 שנים, נחשפו חלקים נוספים בהתיישבות, כתוצאה מ[[מזג אוויר|מזג־אוויר]] דומה. ניסיון שימור הממצאים על ידי בניין [[חומה]] מגוננת הביא לחשיפתם של מבנים נוספים. לבסוף, מחקר [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] בראשות [[ויר גורדון צ'ילד]] שנערך בשנים [[1928]] עד [[1930]], חשף את האתר על כל תוכנו. כיום, היישוב הנראה לעין מהווה את שכבת ההתיישבות האחרונה באתר. שכבה זאת מורכבת משמונה תחומי מגורים, המחוברים זה לזה במעברים נמוכים.

 

התיארוך המקורי של האתר ל[[תקופת הברזל]] הוסר בשנת [[1970]], אחר חקירת ממצאים רלוונטיים בטכניקת [[תיארוך פחמן-14]]. האתר התקיים כאלף שנים, החל מ־3200 לפנה"ס עד ל־2200 לפנה"ס. כיום האתר עומד בפני סכנת הרס מצד איתני הטבע. בעודו קבור תחת החול המגונן, לא נגרם לו שום נזק, אולם כיום הוא עומד על סף ה[[מים]], וסכנת ה[[בליה]] מאיימת לפגוע באתר.

אוכלוסיית האתר לא עלתה על 50 או 100 איש. הממצאים מעידים כי היושבים השתייכו ל[[תרבות הכלים המחורצים]]. הבתים עשו שימוש במיגון מצד ה[[אדמה]], אך במקום לבנותם לתוך האדמה, הם נבנו לתוך [[ערימת פסולת|ערימות פסולת]] עתיקות יומין. הערימות אומנם לא ספקו יציבות להתיישבות, אך שמשו כשכבה [[בידוד תרמי|מבודדת]] מהאקלים הקשה של איי אורקני. אורך הבתים הממוצע עומד על כ־40 מטרים. נמצא חדר ריבועי שהכיל [[קמין]] למטרות [[חימום]] ו[[בישול]]. בהיעדר [[עץ|עצים]] על האיים, השתמשו יושבי סקארה ברי בעצים סחופים ושן [[לווייתנאים|לווייתן]] כדי לסוכך על בתיהם. הבתים כוללים מספר רהיטי אבן דוגמת ארונות וכיסאות. מערכת ניקוז משוכללת הוכנסה לתכנון האתר, ואולי כללה [[בית שימוש|בתי שימוש]] בכל בית.

 

==קישורים חיצוניים==

* [http://www.orkneyjar.com/history/skarabrae/index.html על סקארה ברי], באתר מורשת איי אורקני.