הבדלים בין גרסאות בדף "הארמייה ה-12 (ורמאכט)"

מ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
הארמייה ה-12 הוקמה ב-[[13 באוקטובר]] [[1939]], בפיקודו של [[וילהלם ליסט]]. היא נכללה בתוך [[קבוצת ארמיות A]], ובמהלך [[המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה]] ב-[[1941]], הייתה אחת מיחידות המפתח ביישומה של תוכנית "[[אבחת מגל]]" (Sichelschnitt). לאחר מכן היא הועברה ל[[רומניה]] כהכנה ל{{ה|מערכה בבלקנים}}. ב[[פברואר]] 1941, במסגרת הסכם חשאי בין [[היטלר]] ל[[בוריס השלישי, מלך בולגריה]], התאפשר לכוחותיו של ליסט לתפוס עמדות ב[[בולגריה]], כהכנה להתקפה ב[[יוון]]. בלילה של [[28 בפברואר]], הארמייה ה-12 חצתה את ה[[דנובה]] מרומניה ותפסה עמדות אסטרטגיות בבולגריה.
 
ב-[[6 באפריל]], יחידות של הארמייה ה-12 התקדמו לתוך [[יוגוסלביה]] ו[[יוון]]. היוגוסלבים התפוררו במהירות, ההתנגדות היוונית לעומת זאת הייתה עזה וראויה, אך אםעם זאת חסרת סיכוי של ממש. הגרמנים תקפו את "[[קו מטקסס]]", מערכת של כ-19 מצודות במזרח [[מקדוניה]], תוך שהם מתקדמים מהגבול הבולגרי ונהנים מחיפוי אווירי וארטילרי. המצודות הראו התנגדות עזה ואמיצה, אך בסופו של דבר נפלו. התמוטטות צבא יוגוסלביה אפשרה לגרמנים לעקוף את קו מטקסס ממערב, ולפרוץ לצפון יוון. ב-[[9 באפריל]] נפלה [[סלוניקי]]. ב-[[10 באפריל]] חדרו ליוון הכוחות הגרמנים שפלשו ליוגוסלביה, והמשיכו דרומה דרך מערב מקדוניה.
 
בעודם תוקפים את הכוחות היווניים ואת חיל המשלוח הבריטי במקדוניה ובתראקיה, [[כיתור|כיתרו]] הגרמנים את עיקר הכוח היווני, 14 דיוויזיות, שהחזיק בקו החזית ב[[אלבניה]] אל מול [[הצבא המלכותי האיטלקי]]. ניסיונו של כוח זה לסגת דרומה ולחבור לחיל המשלוח הבריטי בהתאם לתוכנית המוקדמת, כשל, והכוחות היווניים ב[[אפירוס]] נותקו מערפם וכותרו עקב ההתקדמות המהירה של [[הדיוויזיה ה-1 של האס אס]]. ב-[[18 באפריל]] נכבש המעבר האסטרטגי במצובון, ולמחרת נפלה העיר [[יואנינה]]. חיל המשלוח הבריטי נותר לבד במערכה.
 
אל מול 500 הטנקים שעמדו לרשות הארמייה ה-12, יכלו הבריטים להעמיד רק 100 טנקים, רובם מיושנים. ב-[[18 באפריל]] הורה [[צ'רצ'יל]] לחיל המשלוח הבריטי לסגת ולהתפנות מיוון בדרך הים. הנסיגה הייתה מהירה ורבת ייסורים. הבריטים ניסו לבלום את הגרמנים במעבר [[תרמופילאי]] ולנהל שם קרב מגננה, אך נאלצו להמשיך בנסיגה תוך זמן קצר. בסך הכול הצליחו הבריטים לחלץ כ-50,000 לוחמים, אך כ-9,000 לוחמים נותרו מאחור בנמלי [[קלמטה]] ונפלו ב[[שבי]]. הפינוי נערך בתנאים קשים, עקב השליטה המוחלטת של הגרמנים באוויר, שכללה גם הצנחת [[צנחן|צנחנים]] בעורף הכוחות הנסוגים, וכיבוש הגשר אסטרטגי על [[תעלת קורינתוס]]. ב-[[20 באפריל]] נכנעו היוונים סופית. הארמייה ה-12 פורקה ב-[[31 בדצמבר]] [[1942]], ועל בסיסה הוקמה [[קבוצת ארמיות E]].
 
===הקמה שנייה===
הארמייה ה-12 הוקמה מחדש ב-[[10 באפריל]] [[1945]], והוצבה ליד [[נהר]] ה[[אלבה (נהר)|אלבה]], דרומית מערבית ל[[ברלין]]. כמפקד הארמייה מונה [[ולטר ונק]]. תפקידו העיקרי של ונק היה למנוע מכוחות [[בעלות הברית]] לחצות את האלבה אולם [[אייזנהאואר]] קיבל כבר החלטה לעצור את כוחותיו על האלבה ולתת לרוסים להשלים את המלחמה. ב-[[16 באפריל]] 1945 פתחו הרוסים לאורך 160 ק"מ בחזית האודר במתקפתם האחרונה. מצפון תקף [[רוקוסובסקי]] בראש "החזית הבלורוסית השנייה, במרכז תקף [[גאורגי ז'וקוב]] בראש "החזית הבלארוסית הראשונה" ומדרום תקף [[איבן קונייב|קונייב]] בראש "החזית האוקראינית הראשונה". תוך ימים ספורים הם הגיעו לפאתי ברלין.