דמיטרי שוסטקוביץ' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yoav Nachtailer (שיחה | תרומות)
שורה 35:
=== שנותיו האחרונות ===
בשנות חייו המאוחרות, שוסטקוביץ' סבל מבעיות [[בריאות]] כרוניות, אך סירב לוותר על [[וודקה]] ו[[עישון|סיגריות]]. כבר מ-[[1958]] הוא סבל מחולשה בידו הימנית שבסופו של דבר אילצה אותו לוותר על נגינה ב[[פסנתר]]. ב-[[1965]] הוא אובחן כחולה בסוג נדיר של [[פוליו]].
למעשה לפי אופי ההתחלה, המהלך והתסמינים של המחלה, מדובר בהפרעה נוירולוגית כרונית משתקת ונדירה מסוג אחר{{הערה|1=J. Bogousslavsky,M. ראוG. Hennerici,,H. Bäzner,C. Bassetti, Neurological Disorders in Famous Artists, Part 3, in Frontiers in Neurology and Neuroscience, Vol. 27 ,Ed. Karger, Basel, 2010, pp. 93-97}}. הוא סבל גם מ[[התקף לב|התקפי לב]] ב-1966 וב-1971. מספר פעמים הוא נפל ושבר את רגלו. ב-1967 הוא כתב במכתב ציני לידידו: "מטרות שהושגו עד כה: 75% (רגל ימין נשברה, רגל שמאל נשברה, יד ימין דפוקה. כל מה שאני צריך זה להרוס את יד שמאל, ואז 100% מהגפיים שלי יצאו מכלל שימוש)".
{{הערה|1=
J.Bogousslavsky,M.G.Hennerici,,H.Bäzner,C.Bassetti- Neurological Disorders in Famous Artists part 3,in Frontiers in Neurology and Neuroscience, vol.27,Ed.Karger ,Basel,2010 p.93-97
(י. בוגוסלבקי,מ.ג. הנריצי,ה. בצנר,צ. באסטי - הפרעות נוירולוגיות אצל אמנים מפורסמים, חלק 3, הוצאת קרגר, בזל, 2010 ע'93-97)
}}
הוא סבל גם מ[[התקף לב|התקפי לב]] ב-1966 וב-1971. מספר פעמים הוא נפל ושבר את רגלו. ב-1967 הוא כתב במכתב ציני לידידו: "מטרות שהושגו עד כה: 75% (רגל ימין נשברה, רגל שמאל נשברה, יד ימין דפוקה. כל מה שאני צריך זה להרוס את יד שמאל, ואז 100% מהגפיים שלי יצאו מכלל שימוש)".
 
תחושת ה[[מוות]] המתקרב חודרת לרבות מיצירותיו המאוחרות, במיוחד הרביעיות המאוחרות והסימפוניה הארבע עשרה מ -[[1969]]. הסימפוניה הזו היא מחזור שירים העוסקים במוות ונוקטים בגישה מוזיקלית קיצונית יותר, עם שימוש ב[[שיטת שנים עשר הטונים]]. הסימפוניה האחרונה והחמש עשרה שלו, משנת [[1971]], היא דווקא יותר מלודית, עם ציטוטים עצמיים וגם ציטוטים מ[[ריכרד וגנר|וגנר]] ומ[[ג'ואקינו רוסיני|רוסיני]].
 
שוסטקוביץ' נפטר ב-[[9 באוגוסט]] [[1975]] מ[[סרטן (מחלה)|סרטן]] ריאות. הוא הותיר אחריו את אשתו השלישית ואת שני ילדיו, שלושתם בשנות הארבעים המאוחרות לחייהם. ההודעה הרשמית על פטירתו הופיעה בפראבדה באיחור של שלושה ימים, כנראה בשל הצורך באישור הנוסח המדויק על ידי [[ברז'נייב]] וה[[פוליטבירו]]. עוד בחייו הוא זכה בכבוד של קריאת [[חצי אי]] ב[[אנטארקטיקה]] על שמו, בין "חצי האי בטהובן" ו"מדף הקרח באך" מצד אחד, לבין "מפרץ סטרווינסקי" ו"חצי האי מונטוורדי" מצד שני.