פתיחת התפריט הראשי

שינויים

במחצית [[מאי]] [[1948]] פנה פיקוד [[ההגנה]] לאצ"ל בבקשה לתקוף את רמלה כדי למשוך כוחות אויב מחזית [[לטרון]]. הבקשה נענתה בחיוב ותשע פלוגות שמנו כ-800 לוחמים רוכזו בבסיס ב[[באר יעקב]] בפיקודו של [[עמיחי פאגלין]] ומשם החלו בהתקפות על רמלה שנמשכו מ-[[16 במאי]] [[1948]] עד [[11 ביוני]] [[1948]].
 
לוחמי האצ"ל היו חמושים בנשק נחות ומאומנים ללוחמת גרילה ולא נגד צבא סדיר. דווקא הצד המערבי של רמלה היה מבוצר ומוגן על ידי מאות לוחמים ערביים מקומיים וחיילי [[הלגיון הערבי]] ועל חומה בצורה זו התנפצו כל התקפות לוחמי האצ"ל שהצליחו רק לכבוש את בניין [[מפקדת חסן סלאמה]] ולהתבסס בו.
 
כיבוש [[מחנה צריפין]] ב-[[20 במאי]] [[1948]] גרם לקיצור החזית ונסיגת הכוחות הערביים מהמחנה לרמלה והגביר שם את כוחו של [[חסן סלאמה]]. הוא הגביר את התקפות הנגד שלו על כוחות האצ"ל וגרם להם אבידות כבדות . כן הגיעו לעיר מאות לוחמים מקומיים ופלוגה של הלגיון הערבי. לנוכח המצב הקשה פנו נציגי אצ"ל עמיחי פאגלין ו[[יעקב מרידור]] בבקשת עזרה למטה [[חטיבת גבעתי]]. גדוד 54 בפיקודו של [[צבי צור]] היה בקיבוץ [[נען]], 5 [[ק"מ]] דרומית לרמלה. תוך תיאום עם המטכ"ל והפיקוד העליון החל הגדוד לבצע סיורים אלימים ופשיטות על רמלה בתאריכים [[22 במאי]] [[1948]] - [[29 במאי]] [[1948]] ולאחר מכן עבר דרומה בעקבות התקדמות [[הצבא המצרי]]{{הערה|אברהם אילון: חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, עמ' 584, הוצאת [[מערכות]], 1959}}.