באר אורה (בסיס) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חצי חציל (שיחה | תרומות)
תיקון קישור לפירושונים
שורה 1:
[[תמונהקובץ:Beerora1951.jpg|שמאל|ממוזער|260px|מחנה ה[[גדנ"ע]] ב[[באר אורה]], 1951]]
בסיס [[גדנ"ע]] נטוש ששוכן ב[[הערבה|ערבה]] - כ-10 ק"מ מדרום ל[[מכרות נחושת תמנע|מכרות תמנע]], וכ-17 ק"מ מצפון ל[[אילת]].
 
==היסטוריה==
[[תמונהקובץ:Pipeline Beer Ora - Eilat 1949.JPG|ימין|ממוזער|125px|צינור המים הראשון לאילת]]
===לפני קום המדינה===
'''ביר חִנדיס''' (תרגום מ[[ערבית]] - באר צלמוות, חשכה), אתר ובו [[באר מים|באר]] ישנה ששימשה את בני השבט ה[[בדואים|בדואי]] '''עַרַבּ אֶל-אַחֵיוָאת'''<!-- או אלחוּ‏אֵתאלחוּאֵת, לפי שני מקורות ישנים יותר -->, הוזכר לראשונה בתיאור המסע ב[[ארץ ישראל]] שערך [[אדוארד רובינסון|רובינסון]] האמריקאי בשנת [[1838]]. ב[[מפה|מפות]] הבריטיות של ארץ ישראל, שם המקום הובא בתעתיק Bir Hindis.
 
===מקור מי השתייה של אילת===
[[תמונהקובץ:Beer Ora - 1949 Well.JPG|שמאל|ממוזער|200px|]]
לאחר כיבוש [[הנגב]] ב[[מבצע עובדה]] והשתלטות [[צה"ל]] על אום רשרש, הוחל בתכנונה של העיר [[אילת]]. מספר קשיים עמדו בפני מתכנניה ובהם המחסור במקורות מים ראויים לשתייה. עד כה, מקור המים שעמד לרשות השוהים באילת היה מי ים [[התפלה|מותפלים]] שסיפק הצבא בעלות של 240 [[דולר]] (דאז) למטר מעוקב.
 
מקורות המים בערבה אשר היה ידוע על קיומם באותו זמן היו בעלי דרגת מליחות גבוהה. מסיבה זו גויס [[חיל ההנדסה הישראלי|חיל ההנדסה]] להשתתפות במבצע [[קידוח]]ים בערבה לחיפוש אחרי מים{{הערה|1=יש אומרים שזו הסיבה שהמקום נקרא בראשיתו "באר הנדסה". סיבה אחרת שהוצעה, היא שהמקום נקרא כך לכבוד סלילת<!-- או שיפוץ, לפי האתר בקישורים חיצוניים --> [[כביש 90|כביש הערבה]], הכביש הראשון לאילת, בידי חיל ההנדסה ב[[מבצע ערבה]]. קרוב לוודאי שגם השיבוש בתעתיק מערבית לאנגלית, ביר הינדיס, היה מקור ההשראה לשם זה}}, מבצע שבמהלכו התגלתה הבאר, הרוסה בחלקה.
 
[[שמחה בלאס]], מנהל אגף המים ב[[משרד החקלאות]] הורה להקציב למבצע הקידוחים, מעבר לתקציב שנקבע לכך (8,000 ל"י), גם את התקציב לקידוחים אחרים (6,000 ל"י) וכן להמשיך בקידוחים גם לאחר ניצול מלוא התקציב. רק לאחר שהחריגה מהתקציב הגיעה לכדי 40,000 ל"י, נמצאו מים בביר הינדיס, בסמוך לבור ממנו שאבו בעבר הבדואים מים{{הערה|1=‏ראהראה ספרו של שמחה בלאס "מי מריבה ומעש" ע' 159‏159}}.
מי הקידוח הכילו כמה מינרלים בכמויות החורגות בהרבה מהמקובל למי שתייה, בעיקר מגנזיום (175 מ"ג/ ל במקום 50 מ"ג/ל כערך מרבי רצוי) וסולפטים (1360 מ"ג/ל במקום 250 מ"ג/ל). ריכוזי מינרלים אלה גרמו לטעמם הגרוע של המים. תכולת [[מגנזיום גופרתי]] ("מלח אנגלי") במים גרמה ל[[שלשול]]ים לשותים אותו. מחוסר ברירה היה קידוח זה מקור המים הראשון ל[[אילת]].
 
בסוף שנת [[1949]] נערכה שאיבת ניסיון בבאר בנוכחות [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[דוד בן-גוריון]], [[שר האוצר]] [[אליעזר קפלן]] וראשי משרד החקלאות ואגף המים.
 
במקום הוקם מחנה של חיל ההנדסה ולאחר פינויו, הוקמה בו היאחזות של חברי גרעין [[שירות חלוצי לישראל|שח"ל]].
 
===ייסוד חוות הגדנ"ע===
[[תמונהקובץ:Beer ora 1958.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מסדר גדנ"עים בבאר אורה - 1958]]
 
כאשר [[עקיבא עצמון]], מפקד פיקוד הגדנ"ע השני, ביקש את עצתו של קצין ההנדסה של [[פיקוד הדרום|פיקוד דרום]] לבחירת מקום מומלץ להקמת יישוב בערבה, הקצין השיב כי אפשר לפתור את בעיית השמירה{{הערה|1=הבאר שוכנת בנחל רחם, ששימש שיירות [[הברחה|מבריחים]] ממצרים לירדן}} על באר המים בהקמת יישוב. תוכניתו של עצמון הייתה להקים "מדינת נוער" בנגב<!-- שתכלול מספר "נקודות" בהן יוכשרו בני נוער בחקלאות -->. ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] [[יגאל ידין]] ו[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[דוד בן-גוריון]], שהיה ידוע כתומך נלהב של הגדנ"ע, הוכנסו בסוד העניין בסופו של דבר, אך ועדת השרים שמונתה על ידי בן-גוריון לא השלימה את עבודתה וכמו כן חלומו של עצמון נבלם על ידי ביורוקרטיה ממשלתית. ב-[[16 בדצמבר]] [[1950]] הגיעו אל "באר הנדסה" אנשי הסגל הראשונים של החווה לעתיד, שהייתה בשלבים מתקדמים של הקמה, והשלימו את הקמתה בסיוע חיל ההנדסה ועם ציוד שהושאר על ידי צוותי הקידוח ומעודפי [[הצבא הבריטי]]. כשבוע לאחר מכן, ב-[[22 בדצמבר]], הוטס לחווה מחזור ראשון של גדנ"עים. ב[[מסדר צבאי|מסדר]] הפתיחה של המחזור הראשון, הוחלף שמה של החווה באופן רשמי לשם שהוצע על ידי [[ועדת השמות הממשלתית]] – '''באר אורה''', כניגוד ל"באר החשכה".
שורה 31:
==הרס הבסיס==
 
בספטמבר 2011 , [[מינהל מקרקעי ישראל]] הרס את הבסיס הנטוש. היו שתי גרסאות מנוגדות זו לזו בנוגע לאחריות להרס הבסיס; האחת, של מינהל מקרקעי ישראל כי "הכל נעשה בתיאום" עם ה[[מועצה אזורית חבל אילות|מועצה האזורית חבל אילות]] שבתחומה נמצא הבסיס, ולעומתה, הגרסה השנייה, זו של המועצה האזורית כי "נעשתה טעות" וכי הסיכום שלה עם מינהל מקרקעי ישראל היה פינוי מבני האסבסט וגגות אסבסט של בלוקדות שהיו במקום, ואילו בפועל הרסו את כל המבנים.
באתר הבסיס נותרו על מקומם בריכת השחיה, הבאר והבונקר.