האינפלציה בישראל – הבדלי גרסאות

[[תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985|תוכנית הייצוב הכלכלית]]. התוכנית חייבה הגבלת עליית השכר בשיתוף עם ההסתדרות, הוצאת [[תקנות לשעת חירום|צווי חירום]] ל[[הקפאת מחירים]], איסור על החזקת מטבע זר בידי אזרחים פרטיים, הקפאת שער הדולר, וצמצום ניכר בהוצאות הממשלה. בין המעצבים של התוכנית היה הפרופסור [[מיכאל ברונו]], שמונה מאוחר יותר ל[[נגיד בנק ישראל]]. התוכנית הצליחה לבלום את האינפלציה בישראל, ולהוריד אותה לשיעור של עד 30% בשנה בשנים הראשונות להפעלתה, ובסופו של דבר לשיעור של 10-15% בחישוב שנתי. תוכנית הייצוב כללה קיצוץ משמעותי בסובסידיות של הממשלה למצרכים חיוניים, דבר שעורר מחאה, אולם מדיניות הקפאת המחירים זכתה לשיתוף פעולה מלא של הציבור. למעשה, לממשלה היו אמצעים מועטים בלבד לאכיפת צווי החירום, אולם רוב הציבור קיבל בברכה את המדיניות, וסירב לקנות מוצרים במחירים גבוהים מהמחירים הרשמיים שפורסמו. במשך תקופה ממושכת הייתה יציבות במחירים, ואפילו החלה ירידה מסוימת. הממשלה ביטלה את צווי הפיקוח על המחירים בהדרגה.