גדעון האוזנר – הבדלי גרסאות

אי הבהירות צצה במלוא חריפותה במחלוקת שנתגלעה בין היועץ המשפטי לממשלה [[גדעון האוזנר]] לבין ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]] ושר המשפטים [[דב יוסף]]. יוסף תבע מהאוזנר להעמיד לדין את [[אליעזר לבנה]], עיתונאי עם זיקה ל[[מפא"י]], בהאשמה הקשורה כביכול ב[[קריה למחקר גרעיני - נגב|קריה למחקר גרעיני]] ב[[דימונה]]. האוזנר סירב לבקשתו של שר המשפטים כשמצא כי אין לה בסיס עובדתי והדבר עורר משבר חוקתי בדבר עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה. הממשלה מינתה ועדה בלתי-תלויה בראשות השופט [[שמעון אגרנט]] שתכריע בסוגיה. ועדת אגרנט פסקה חד-משמעית כי האוזנר צדק בעמדתו בדבר עצמאותו המוחלטת של היועץ המשפטי לממשלה, והקביעה עומדת בתוקפה עד היום ומשמשת אבן יסוד במשפט החוקתי בישראל. נקבע, כי החלטתו של היועץ המשפטי בשאלת העמדת עבריינים לדין היא עצמאית לחלוטין מעמדת הרשות המבצעת בשל היות האחרונה חשופה להטייה פוליטית. עוד נקבע, כי קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר המצב המשפטי בכל שאלה היא אשר תנחה את כל רשויות המִנהל במדינה (כל עוד לא נקבע אחרת על ידי בית משפט מוסמך), וכי הוא האחראי הן למערכת התביעה הכללית והן לצד המשפטי של מערכת המִנהל בכלל. האוזנר הוא שהביא בעמידתו האיתנה לכך שהיועץ משפטי לממשלה איננו חושש להעמיד לדין אישי ציבור במקרה המתאים, גם אם מדובר בבכירים ביותר במערכת: שלטון החוק משלים את חוקיותו של השלטון עצמו.