שכר לימוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: נורווגי, שווד\1 |
תיקון קישור לפירושונים |
||
שורה 3:
קיימים מודלים רבים ברחבי העולם לשכר לימוד, כשההבדל העיקרי הוא בין מוסדות ([[גן ילדים|גני ילדים]], [[בית ספר|בתי ספר]], [[מכללה|מכללות]] ו[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]]) פרטיים וציבוריים. ראשונים רשאים בדרך כלל לדרוש שכר לימוד כאוות נפשם, ללא פיקוח ברוב המדינות. מוסדות ציבוריים [[סבסוד|מסובסדים]] על ידי ה[[ממשלה]]; לעתים הלימודים בהם ב[[חינם]], ולעתים נדרשת השתתפות בדרגה זו או אחרת מצד הלומדים.
היעדר רשמי של שכר לימוד ("לימודי חינם"), כפי שנהוג בבתי הספר במדינת [[ישראל]], למשל (לפי [[חוק לימוד חובה]]), לעתים אינו תואם את המציאות, וההורים נדרשים לתשלומים ממינים שונים, חלקם עבור פעילויות נלוות ללימודים או שירותים מיוחדים (טיולים, טקסים, אבטחה, [[בריאות]], [[מחשב
==שכר לימוד במוסד להשכלה גבוהה==
שורה 12:
* '''היעדר שכר לימוד''':
:במספר מדינות, בעיקר ב[[אירופה]], ניתנים הלימודים הגבוהים בחינם. האוניברסיטאות ממומנות כמעט אך ורק על ידי המדינה, כלומר - מכספי ה[[מס
:באירופה ניתנים הלימודים הגבוהים בחינם ב[[גרמניה]], ב[[צרפת]], ב[[שוודיה]], ב[[נורווגיה]], ב[[דנמרק]] וב[[פינלנד]]. הלימודים הינם בחינם גם לסטודנטים זרים, מכל מדינה שהיא בעולם, הבאים ללמוד באחת ממדינות אלו. למרות ששכר לימוד אינו קיים, נדרשים הסטודנטים בדרך כלל לשלם אגרה סמלית למימון הוצאות אגודת הסטודנטים, [[ביטוח]] מינימלי ופעילויות [[תרבות]] שונות באוניברסיטה. בגרמניה, למשל, נעה האגרה (נכון לשנת [[2006]]) סביב 100 [[אירו]] לסמסטר. ברוב האוניברסיטאות בגרמניה מאפשר תשלום האגרה לסטודנטים שימוש בלתי-מוגבל ב[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]] המקומית (ראו: '''[[תחבורה בגרמניה]]''').
שורה 19:
:במספר גדול של מדינות נהוג שכר לימוד קבוע וזהה בכל האוניברסיטאות. הסכום, שאותו קובעת הממשלה, נועד לסייע למוסדות להשכלה גבוהה לעמוד בהוצאותיהם הגבוהות, אך הוא אינו מכסה את ההוצאות בשלמותן, ואת ההפרש מממנת הממשלה. שכר לימוד סמלי מתייחס יותר לשיטת קביעת הסכום ולפיקוח על שכר הלימוד במדינה מסוימת מאשר לגובה הסכום עצמו, שכן הדעות חלוקות בנוגע למידת ה"סמליות" של שכר לימוד מסוים.
:ברוב מדינות אירופה, וכן ב[[ישראל]], נהוג שכר לימוד סמלי; בחלק מהמדינות שהוזכרו לעיל, שבהן לא קיים שכר לימוד, נשקלת הנהגתו של שכר לימוד סמלי, זאת לאור הקושי הגובר של האוניברסיטאות לעמוד בהוצאותיהן. כפי שנרמז, שכר לימוד סמלי אינו בהכרח נמוך, וסטודנטים רבים מתקשים לעמוד בו. ישראל, למשל, נכללת בקטגוריית שכר הלימוד הסמלי כיוון ששכר הלימוד בה זהה בכל האוניברסיטאות, נקבע על ידי הממשלה ונמוך בהרבה מהתשלום במדינות שבהן קיימות אוניברסיטאות פרטיות. למרות זאת, חלק גדול מהסטודנטים בישראל מתקשה לעמוד בשכר הלימוד (אשר אליו מתווספות הוצאות מחייה והוצאות נלוות ללימודים, כגון קניית [[ספר
* '''היעדר פיקוח על שכר הלימוד''':
שורה 49:
=== המחלוקת סביב שכר הלימוד ===
[[
במדינות רבות עומד במשך זמן רב נושא שכר הלימוד על סדר היום הציבורי. במיוחד נכון הדבר במדינות שבהן נהוג שכר לימוד אפסי או סמלי; במרוצת הדורות נוטות קופות ה[[אקדמיה]] להידלדל, ושכר הלימוד מוזכר תמיד במקרים אלו כמקור מימון ראשוני. להלן מספר טיעונים של תומכי ומתנגדי שכר הלימוד:
שורה 78:
בראשית ימי מדינת ישראל, שכר הלימוד באוניברסיטה היווה רק חלק קטן מהכנסות המוסד, בין 5-10%, כאשר סטודנטים למדעי הטבע שילמו בנוסף לשכר הלימוד גם תשלום עבור מעבדות{{הערה|{{הצופה||ציבור הסטודנטים ובעיותיו|1952/07/18|00403}}}}. האוניברסיטה בקשה להעלות מדי שנה את שכר הלימוד בגלל ה[[אינפלציה]], אולם הסטודנטים טענו שהם אינם יכולים לעמוד בשכר לימוד גבוה והתנגדו להעלאות בשכר הלימוד{{הערה|{{על המשמר||הסטודנטים תובעים הנחה בשכר לימוד|1950/06/01|00613}}{{ש}}{{על המשמר||דנים בתביעת הסטודנטים|1952/07/09|00401}}}}. באמצע שנת 1952 המליצה ועדת החינוך של הכנסת על העלאת שכר הלימוד ל-100 ל"י, תוך ש-20 ל"י מועברות לקרן מלגות, ונעשים צעדים משלימים לסיוע לסטודנטים{{הערה|{{חרות||עד מתי ישבתו הלימודים באוניברסיטה|1952/11/10|00208}}}}. בפתיחת שנת הלימודים של 1952-1953 קיימו הסטודנטים שביתת תשלומים בדרישה להורדת שכר הלימוד{{הערה|{{חרות||ראשי האוניברסיטאות מסבירים|1952/11/11|00413}}}}. ב[[הטכניון|טכניון]] היווה שכר הלימוד כ-15% מעלות החזקת המוסד{{הערה|{{מעריב||הדלתות ננעלות - הסטודנטים ... בחוץ|1953/12/11|00800}}}}. ב[[בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה]] כיסו התלמידים את כל הוצאות המוסד{{הערה|{{חרות||האמת מאחורי פרשת הטכניון|1953/12/23|00206}}}}. בטכניון התקיימה שביתת תשלומים בדצמבר 1953, נגד העלאת שכר הלימוד{{הערה|{{על המשמר||הסטודנטים תובעים מומ תוך כדי הלימודים|1953/12/25|00806}}}}. באוגוסט 1954 קבע שר החינוך שכר לימוד אחיד לכל הפקולטות באוניברסיטה ובטכניון{{הערה|{{חרות||שכר לימוד באוניברסיטה ובטכניון|1954/08/11|00402}}}}, תוך העלאת שכר הלימוד{{הערה|{{חרות||משמעות העלאת שכר הלימוד באוניברסיטה|1954/08/26|00300}}}} דבר שהביא שוב לשביתת סטודנטים{{הערה|{{דבר||נגמרה שביתת הסטודנטים|1954/12/03|01000}}}}. בעקבות השביתה הוסכם על שיטת הצמדה חלקית של שכר הלימוד והקצבת 20% משכר הלימוד לקרן מלגות{{הערה|{{חרות||התנגדות לשכר לימוד מודרג באוניברסיטאות|1958/12/24|00507}}}}.
=====ועדת אגרנט=====
בעקבות קשיים תקציביים של המוסדות להשכלה גבוהה, הוקמה ועדת אגרנט. זו, קבעה במרץ 1959 כי יש צורך בהעלאה של שכר הלימוד, הצמדה ליוקר המחיה ולשכר המרצים והעמדה ממשלתית של הלוואות בגובה עד 40% משכר הלימוד{{הערה|{{חרות||אושרו המלצות ועדת אגרנט|1959/03/16|00202}}}}. הסטודנטים התנגדו למסקנות הוועדה ואיימו בשביתה{{הערה|{{דבר||הסטודנטים באוניברסיטה העברית מאיימים לשבות מ-15 במאי|1959/05/07|00214}}}}. מסקנות הוועדה לא יושמו לחלוטין ושכר הלימוד הוצמד רק ליוקר המחיה ולא לשכר האקדמאים. עם עליית שכר האקדמאים בשנות ה-60 נוצרו למוסדות גרעונות גדולים{{הערה|{{דבר||הטכניון זקוק לפיתוח ומתלבט בתקציבו|1966/06/19|00500}}}} שהביאו להקמת ועדת
בהמשך הוקמו ועדת נבון (1977), ועדת קצב (1982), ועדת קוברסקי (1991), ועדת מלץ (1996), [[ועדת וינוגרד (לשכר לימוד)|ועדת וינוגרד]] (2001) ו[[ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה|ועדת שוחט]] (2006).
שורה 84:
בישראל התקיימו מספר מאבקי סטודנטים סביב המחלוקת על שכר הלימוד. שלושת הגדולים והמתוקשרים ביניהם התקיימו ב-[[1998]], ב-[[2005]] וב-[[2007]].
את מאבק הסטודנטים של 1998 יזמה [[התאחדות הסטודנטים בישראל]] כמאבק להפחתת שכר הלימוד לפחות ב-50% או לביטולו כליל. המאבק כלל השבתה של כל מוסדות ההשכלה הגבוהה למשך יותר מחודש, הפגנות (שלוו במעצרים ובתלונות על [[אלימות משטרתית]]), [[שביתת רעב]] של חלק ממנהיגי הסטודנטים והקמת אוהל מחאה ברחבת אוניברסיטת תל אביב, בו התקיימו 'שיעורים אלטרנטיביים' עם אנשי רוח שבאו לתמוך בשובתים. בין מנהיגי המאבק היו [[ארז אשל]], יו"ר תנועת [[דור שלום]], ו[[גילה גמליאל]], לימים חברת כנסת מטעם [[הליכוד]]. למרות תמיכה ציבורית רחבה ומעקב יומיומי מצד העיתונות, הסתיים המאבק בהבטחה מעורפלת של ראש הממשלה דאז, [[בנימין נתניהו]], להקים ועדה שתדון בהפחתת שכר הלימוד. ההחלטה לסיים את המאבק בתמורה להבטחה זו ספגה ביקורת קשה, ומנהיגי הסטודנטים הואשמו כי "נקנו ב[[פיצה|פיצות]]" (אזכור לביקורה של אשת [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] דאז [[שרה נתניהו]] במאהל המחאה והצעתה להזמין פיצות לסטודנטים השובתים רעב). עם זאת, מאבקם של הסטודנטים מיקד את תשומת הלב הציבורית בשכר הלימוד, ו[[אהוד ברק]] כלל הבטחה מפורשת להפחתת שכר הלימוד במסע הבחירות שלו לראשות הממשלה ב-1999. למימוש ההבטחה כינס שר החינוך [[יוסי שריד]] בשנת [[2001]] את '''ועדת וינוגרד''', אשר המליצה להפחית את שכר הלימוד ב-50% בתוך חמש שנים; המלצה זו מומשה באופן חלקי בלבד, לאחר החלפת השלטון ושכר הלימוד בישראל הופחת בפועל בכ-20%.
ב-2005 יזמה [[אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב]] [[מאבק הסטודנטים בישראל 2005|מאבק נוסף]], תחת הכותרת "מאבק למען הנגישות להשכלה הגבוהה" מתוך מטרה למנוע את העלאתו מחדש של שכר הלימוד וכן למנוע סגירת חוגים ותחומי לימוד על ידי האוניברסיטאות. מאבק זה הסתיים לאחר שמפלגת [[מפלגת שינוי|שינוי]] הציעה להעניק מהכספיים הייעודיים שקיבלה לתקציב ההשכלה הגבוהה.
| |||